פחות משתי דקות לסיום המועד החוקי. שי דורון קולעת ומשווה את התוצאה, שוויון 58:58, שלוש דקות אחרי שמכבי אשדוד כבר הייתה ביתרון 8, והכל נראה אבוד. הר הגעש באולם שברחוב הביכורים מתפוצץ. אמנם המשחק רחוק מלהסתיים, אבל את הצרחות באולם היה לשמוע עד מרכז הכרמל, כשהבנות החיפאיות עשו את הלא ייאמן, וחזרו מפיגור בשארית כוחותיהן. ההמשך היה לא פחות הרואי, וכנגד כל הסיכויים, בנות מכבי חיפה, שהגיעו למשחק ללא שתי שחקניות חמישייה, עם זרה אחת פחות, כמעט בלי ספסל, ניצחו את בנות אשדוד בדרך לשבוע נוסף בצמרת ליגת העל.
רק לפני שנתיים הכל נראה אחרת. מכבי חיפה אמנם העפילה לראשונה אחרי 40 שנה לליגת העל בכדורסל נשים, אבל היה ספק רב באשר להמשך קיום הקבוצה. יו"ר מועדון הכדורסל אילן בק פנה לעשרות חברות מסחריות בהצעה לשמש כספונסר. אף אחד לא טרח לחזור אליו. הוא פנה לראשת העיר בבקשה שהעירייה תתמוך בקבוצה אבל לא זכה למענה.
במנהלת הליגה היקשו על אישור האולם, ערוץ הספורט לא גילה עניין בשידור משחקי הקבוצה, אבל בדרך לא דרך הצליח בק "להרים" קבוצה ברגע האחרון. חברת הביטוח הפניקס הייתה חכמה דיו לקלוט את הפוטנציאל ולתת חסות, הוחתמו שלוש זרות, הועלו כמה בנות מקבוצת הנוער, והעסק התחיל להתניע.
בעונה הראשונה הקבוצה הצליחה לשרוד בליגת העל, ופספסה את הפלייאוף בניצחון אחד. בעונה השנייה התברגה לפלייאוף העליון, ופספסה את הפיינל פור במשחק אחד. העונה הקבוצה רצה קדימה, מובילה את הטבלה עם הפועל ראשון לציון מהמחזור הראשון, ועם מאזן 1:7 וכדורסל נפלא, כבר לא חוששים לדבר ברחוב הביכורים על אליפות היסטורית, או אם תרצו אליפות הביכורים.
השנה נפל דבר. אולי בגלל רצף הניצחונות, אולי כי מדובר בקבוצה שקל להזדהות איתה, עם שחקניות מתוצרת בית, אולי כי הגברים מדשדשים בליגה הלאומית, מה שבטוח – הבנות הפכו ללהיט של הליגה. לראשונה מזה למעלה מ-20 שנה, יש בליגת העל קבוצה שמפוצצת את האולם שלה בכל משחק. 450 מקומות מכיל האולם בביכורים, ויש משחקים שנדחסים אפילו יותר. הקהל אקטיבי ביותר ומרעיש עולמות ואולמות עם חצוצרות, זמבורות, דרבוקות ומה לא, אווירה שלא אופיינית לכדורסל הנשים בארץ.
בצד המקצועי, הקבוצה היא כל מה שאנו רוצים מקבוצה מקומית. מאמן (עומרי צירלין) שעשה את כל הדרך במועדון מאימון קט סל ועד למיתוגו כמאמן לגיטימי בליגת העל. שלוש זרות נהדרות (אחת מהן נפצעה ותוחלף השבוע) וישראליות שצמחו במועדון בתוספת רכש חכם של ישראליות לוחמות. בלי מתאזרחות, בלי כוכבות, לוחמות נטו. מדובר בקבוצה הטרוגנית. ערבייה נוצרית, דרוזית, יהודיות ואמריקאיות חברו להן יחדיו.
יום שני השבוע. אני מתיישב ביציע הוי.אי.פי, שזה אומר ספסל רביעי באמצע. לצדי היו"ר אילן בק, המנהל המקצועי, גילי שוורצמן, ומאמן העבר אבי אשכנזי.
אשכנזי מספר לי מה גורם לו להגיע למשחקים: "אני כבר לא פעיל בכדורסל, גם לא טורח ללכת למשחקי הגברים. ללכת למשחקי הנשים זה פשוט כיף. העונה אני מגיע למשחקי הנשים, ופשוט נהנה. כדורסל הנשים אינטליגנטי, יש פחות פיזיות ואתלטיות, אבל יש יותר חוכמה. הקבוצות מאומנות, המשחק יפה, פשוט תענוג לראות את הבנות. ובכלל כאן בחיפה בנו קבוצה נהדרת, רוטציה ארוכה, ישראליות טובות, אמנם אין להם אף מתאזרחת, אבל ברגע שהאליפות תתקרב, אם תהיה אפשרות כזו, לא אתפלא אם יביאו שחקנית ישראלית או מתאזרחת בכירה. ברגע שירגישו את האליפות, האידיאולוגיה תפנה מקום לצלחת.
על הנייר צפוי משחק בעייתי. בלי שתי שחקניות חמישייה וזרה אחת פחות, מתייצבת מכבי חיפה עם שמונה שחקניות בלבד, שתיים מהן נערות פוסטר שכמעט ולא שיחקו העונה. "כדורסל משחקים חמש על חמש, ולא בודקים בתעודת הזהות אם זו שחקנית זרה או ישראלית, אז אני אופטימי", אומר לי בק.
כשהגעתי הטריבונה הייתה דלילה יחסית, אבל לא להרבה זמן. במהלך הרבע הראשון הגיעו לחניה שלושה אוטובוסים עמוסים בקבוצות כדורסל בנות של מכבי חליסה, מכבי פרדיס ומכבי בסמת טבעון. התוצאה: 150 נערות צעקניות גודשות את היציע ומעודדות בהתלהבות והאווירה מושלמת.
אקסטזה באולם
אשדוד הגיעה עם שלוש זרות, שלוש מתאזרחות, ושתי ישראליות בכירות. מולן התייצבה מכבי חיפה עם שתי זרות, אפס מתאזרחות, ושתי צעירות בנות 20 ומטה בחמישייה. אבל על הפרקט הכל נשכח. הבנות החיפאיות נותנות הגנה אדירה, ומחפות על הנחיתות הפיזית במלחמה אדירה.
אין לחיפה סנטרית שמסוגלת להתמודד עם אלכס כהן, הסנטרית האשדודית, לכן בכל פעם שהכדור מגיעה אליה, שלוש חיפאיות מסתערות עליה ומיישמות כהלכה את תוכנית המשחק. הקהל מהווה את השחקן השישי שהחיפאיות כל כך צריכות.
לאורך המחצית הראשונה מתנהל משחק עם הגנות ברזל, לקלוע סל זה כמעט כמו להבקיע חומה, וברור שהסיכוי היחיד של בנות חיפה להפתיע הוא במשחק עם סקור נמוך מאד. שתי הזרות של חיפה, צ'לסי הופקינס וברניס מוסבי דומיננטיות כרגיל, אבל גם הילדות הישראליות מתעלות על עצמן. קחו את תמר זינגר, עדיין לא בת 18, כבר עונה שלישית בבוגרים, קוברת שלשות מדאון טאון ומטריפה את הקהל, והנה נור כיוף שעולה מהספסל ומתקבלת בהתלהבות.
קראו גם: >>
המחצית הראשונה עוברת בשלום. הבנות שומרות על יתרון של כמה נקודות. יוצאים להפסקה. חוזרים לחצי השני, והמלחמה נמשכת. החיפאיות שסובלות מרוטציה קצרה מאד מתחילות לגלות סימני עייפות, ואשדוד סוגרת את הפער. כמות הנקודות יורדת, בעיקר בצד החיפאי. ברבע הרביעי אופיר קסטן רז יוצאת בחמש עבירות, ולמאמן צירלין אין יותר מדי אופציות על הספסל. אשדוד פותחת מבערים, עולה לשמונה הפרש ארבע דקות לסיום, הבנות החיפאיות נראות עם הלשון בחוץ, והעסק נראה גמור.
אבל משום מקום מגיעה צ'לסי הופקינס. היא נחה פחות מדקה לאורך כל המשחק, אבל אחרי 36 דקות משחק, נראה שהיא קיבלה בוסטר משולש ונראית כמו פצצת אנרגיה ירוקה. שלוש חטיפות רצופות שלה, והפער מצטמצם. עוד החטאה אשדודית, עוד סל של שי דורון, והמשחק מגיע לשוויון.
האולם בביכורים גועש. הקירות רועדים, מד הדציבלים משתולל, ומכאן אשדוד כבר לא חזרה למשחק. לדקות ההארכה עולה מכבי חיפה כאילו השחקניות לא שיחקו ארבעים דקות. חצי דקה לסיום ההארכה כבר היה ברור שחיפה בדרך לניצחון שביעי העונה, ולשמירה על המקום הראשון בטבלה.
אילן בק בשמיים, אבי אשכנזי נראה זורח כמו אחרי הניצחונות שלו כמאמן, גילי שוורצמן מפזז כמו בימים שהוא היה קולע סלי ניצחון עם הבאזר. צרחנו, שרנו, צהלנו, מצאתי עצמי מתלהב כפי שמזמן לא הייתי. שכרון חושים ברחוב הביכורים. אז יש כדורסל נשים בחיפה, והוא מהנה ביותר.
