ב-15 ליוני 2015 נפל טיל איראני נפל בין שני בנייני מגורים ברחוב הגליל בשכונת נווה שאנן. בבניין הסמוך למקום הנפילה, התגורר פרופ' בלו סימיון פיינרו, ששהה באותו זמן עם בת זוגו אביטל בר שי, ועם שכניו במקלט משנות ה-50 בחצר הבניין. מרגע הנפילה ועד היום, השתנו חייו של חתן פרס ישראל ללא הכר.
פרופ' פיינרו: "היינו במקלט שנפל הטיל ובאותו רגע חשבתי שהכל נגמר, שזהו. אנשים בכו וצעקו. לא היה חשמל. תחושה של סוף. אחרי הנפילה התחילו פיצוצים אדירים. הסתבר כי הטיל פגע ברכב חשמלי שעף קילומטר והדליק מכוניות אחרות. יצאנו מהמקלט המומים, הכל היה מלא חיילים. ישבתי מנותק בכניסה לבניין ועד עכשיו אני בהלם. לא ישן בלילה".
פיינרו לא לבד. משפחות נוספות המתגוררות בסמוך למקום נפילת הטיל מדווחות על קשיים, על בני משפחה שהחלו להתנהג אחרת. העובדה שהשכונה עדיין נותרה ללא שינוי מיום נפילת הטיל, בוודאי שאינה מסייעת לשיקום תחושת הביטחון.
"תראה איך הכל נראה", אומר פיינרו, "הבניינים שנפגעו עדיין עומדים וזה נראה כאילו המלחמה לא הסתיימה. אנשים נאלצים להתגורר באותה חוויה איומה ואותם מראות קשים של הרס וחורבן".
קראו עוד:
הלך הסטודיו
לצד ההיבט הפסיכולוגי של נפילת הטיל, יש היבטים כספיים ואחרים שלא מאפשרים לפיינרו לחזור לשגרה. הבעיות המרכזיות הן דירה שנפגעה קשה, סטודיו שנהרס ומאות אלפי שקלים הנדרשים לשיפוצים.
"לי ולרבים אחרים אין את הכספים הנדרשים כדי לעבור דירה ולשפץ במקביל", מסביר פיינרו, "עד עכשיו הוצאנו 200 אלף שקלים ובמס רכוש לא נותנים מקדמות. הציעו לי הלוואות אבל אני לא רוצה להיכנס לחובות ולשקוע עוד יותר".
פרופ' פיינרו, שזכה רק כמה חודשים לפני נפילת הטיל בפרס הישראל היוקרתי, מרצה באוניברסיטת חיפה, ועבודותיו מוצגות בארץ ובעולם. לאחר זכייתו קיבל הזמנות לעבודות מבית הנשיא, מד"ר מרים אדלסון ורבים אחרים. אך כל זאת לא עזר לו לקבל סיוע הנחוץ לו עבור דיור ופתיחת סטודיו.
10 צפייה בגלריה
"עדיין בהלם. לא מסוגל לישון". סימיון פיינרו ליד ביתו בזירת נפילת הטיל בחיפה
(צילום: אביטל בר שי)
"לתומי חשבתי שחתן פרס ישראל ומרצה באוניברסיטה, יקבל סיוע", אומר פיינרו, "אני יודע שאוניברסיטת תל אביב מציעה עזרה למרצים שלה, יולי תמיר נשיאת בית ברל הציעה לעזור עם מקום מחוץ לחיפה, אבל במקום בו אני עובד ומרצה - זה לא קרה. באוניברסיטת חיפה הציעו לי מגורים לשלושה שבועות במגורי אורחים במחיר שאני לא יכול לעמוד בו. פניתי במכתבים לעזרה לבכירי האוניברסיטה אבל לא זכיתי לתשובה. האוניברסיטה זה גוף גדול שיכול לתת מענקים ולא הלוואות שיקברו אותי בחובות. גם בארגון המורים טענו שאני זכאי לסיוע מהם רק שנגמר להם הכסף".
גם ב'פירמידה', מרכז לאמנות בחיפה, מרכז שפרופ' פיינרו סייע בהקמתו, הוא נתקל בסירוב. "ביקשתי שיתנו סטודיו שאוכל לעבוד וליצור, ואני יודע שיש שם חללים ריקים", טוען פיינרו, "אמרו לי שזה מיועד לאמנים צעירים, ואני over qualified, מוסמך יתר על המידה. אני מבין שיש אמנים שהסטודיו שלהם נפגע בעיר התחתית, אבל בשורה התחתונה גם אני נותרתי בלי סטודיו. למה בתל אביב אני יכול לקבל סטודיו ובחיפה לא?".
בעוד שבישראל מעכבים סיוע לאמן שזכה בפרס היוקרתי ביותר, דווקא מגרמניה נשלח לבלו סיוע שעזר לו להחזיק את הראש מעל המים. "אמנית מגרמניה שמכירה אותי שלחה לי קצת כסף אבל אני מצפה לעזרה מהמדינה שלי", אומר פיינרו.
אי ודאות
חתן פרס ישראל אינו לבד, ושכניו מספרים על קושי להשיג את אנשי מס רכוש, מקדמות שלא מגיעות, ומחירי שכירויות שהאמירו. "מי שכבר רצה לצאת מהדירה שלו ולהישאר בשכונה, מצא שבעלי הדירות העלו מחירים. אנו במציאות לא נורמלית, גרים בדירה שהייתה ללא חלונות ודלתות, עם קולות שיפוצים, עם סטודיו הרוס, ונוף של זירת מלחמה. בתוך כל זה צריך ליצור ולעבוד. אנחנו והשכונה עוד לא השתקמנו".
בפן החיובי מציין פיינרו כי תושבי השכונה מכירים הרבה יותר טוב האחד את השני, ונוצר חיבור קהילתי יפה ומעניין. "יש פה סולידריות של אנשים המתמודדים עם אותה בעיה ואי וודאות", אומר פיינרו, "במשך זמן רב הגיעו אנשים לראות את מקום נפילת הטיל, הרגשנו כמו בתערוכה שאנשים באים ומצלמים. הגיע נשיא המדינה, נפתלי בנט, ראש העיר יהב, ראו איפה אנחנו גרים אבל כסף או דיור חלופי לא הציעו. מבחינתם החיים נמשכים והמלחמה נגמרה".
בעיריית חיפה עדכנו כי היא אינה יודעת מתי ייהרסו הבניינים שנפגעו והדבר תלוי בבעלי הנכסים. העירייה שיקמה את שטחי הציבור הסמוכים למקום נפילת הטיל ותמשיך לקדם את תהליכי השיקום הנדרשים.
באשר לעזרה לדיירים: זוג דיירים אחרון צפוי לעזוב את בית המלון בו שהו. 16 משפחות נוספות, ששהו בבתי מלון עברו לדיור חלופי בדירות שכורות במימון מס רכוש. עובדות סוציאליות מלוות את המשפחות. באשר לפיצויים וסיוע כלכלי, בעירייה מפנים למס רכוש.
