לראשונה מאז הקמתה בשנת 1954, קהילה מוריה, קהילה מסורתית ובה 150 משפחות, "התגייסה" למאמץ הצבאי והחלה לאמץ יחידות של חיילי מילואים.
יו"ר הקהילה, איתן קושניר: "ב-7 לאוקטובר ציינו בלב כבד את שמחת תורה. יום למחרת, לנוכח 1,400 נרצחים ומאות חטופים, היה ברור כי קהילה מוריה לא תוכל לחזור לשגרה. החלטתי כי על הקהילה לסייע בכל דרך אפשרית למאמץ הלאומי".
על הצורך בציוד למד קושניר מהודעות שהחלו להתקבל מהחזית. "בהתחלה לא הבנו את היקף הצרכים שיידרשו, והיכן יש לרכז מאמץ. אבל הודעת סמס אחת פתחה שער למבצע שנמשך עד עכשיו. הבת שלי הפנתה את תשומת ליבי להודעה מפלוגות המילואים בה משרתים בנים של חברי קהילה, ומההודעה הזו הבנו שיש חוסרים משמעותיים בציוד. הבנו מיד שהתגייסות העורף למען חיילי המילואים, זו המשימה הלאומית שלנו".
קושניר וחברי הקהילה החלו בגיוס כספים, ומאז המלחמה הצליחו לגייס רבע מיליון שקלים.
"גייסנו כסף בארץ אך גם במשפחות מחו"ל, בעיקר מאטלנטה", מסביר יו"ר הקהילה, "היכולת שלנו תלויה בגיוס כספים נוספים".
מה נרכש עם הכסף? "רכשנו וסיפקנו אוהלים, מעילים, נעלים צבאיות לפי דרישה של היחידות, מדים טקטיים, אפילו גנרטורים. מה שיכולנו רכשנו בארץ, אך היה צורך גם בציוד מיוחד מחו"ל. עכשיו אנחנו מתמקדים בציוד לחורף כמו חרמוניות, כי מתחיל להיות קר בחרמון".
יו"ר קהילה מוריה, כמו רבים מחבריה, עשה הפסקה בחייו הפרטיים לטובת התגייסות למלחמה. "מה-8 באוקטובר פניתי את כל חיי למען המשימה הזו. אני דואג מידי יום להשגת הכספים ולמלא בקשות של חיילים ויחידות. הרגשתי שאם אני לא אעשה משהו אני אתחרפן וכל קהילה מוריה פועלת למען החיילים. העבודה שאנו עמותה רשומה מאפשרת לנו לגייס כספים בצורה חוקית ומסודרת, כל הרכש נעשה על פי חוק ותרומות מוכרות גם לצורכי מס".
קראו עוד:
לצד קושניר גם ניבה ויניסמן, לשעבר סמנכ״לית בחברות מובילות במשק, בעלת ניסיון רב בניהול כספים. ניבה גייסה גם את אחיה ברק מארה"ב. "גייסנו תרומות מחברים קרובי משפחה וכן מקהילות יהודיות ונוצריות מכל רחבי ארה"ב. כל שקל וכל דולר מגיעים במלואם לחיילים וליחידות", אומר קושניר.
עד כמה מחוייבת הקהילה לחיילים? אחד החיילים בפלוגה מספר על קהילה יוצאת דופן.
"ברגע שהגענו למילואים, שמנו לב לחוסרים בציוד. התחלתי להפעיל את חיילי הפלוגה שיבדקו אם יש להם קרובים או חברים שיכולים לסייע לנו בהשגת ציוד או תרומות", מגולל החייל משה. "אחד המ"מים העביר לי את המספר של איתן קושניר שהחל לספק פתרון לכל בעיה שצצה לנו ולו הקטנה ביותר. צריך לזכור שזה בנאדם שביומיום שלו מפעיל עסק ואת כל הפעילות הזו הוא עושה בהתנדבות. אבל עד היום לא נתקלתי ביכולת כמעט מופלאה כמו שלו למצוא פתרונות במגוון דרכים יצירתיות וכמו שרק באזרחות ניתן למצוא. הבן אדם פשוט נמצא שם לרשותנו 24/7: נוסע, משנע, מתקשר עם ספקים וגורמים חיצוניים ועושה למעננו הכל".
מה הכוונה "הכל"?
"איתן זמין בכל רגע ואני יכול להפיל עליו כל משימה: מלדאוג לנו לארוחה חמה עבור כל הפלוגה (כ-100 איש) או לרכוש עבורנו ציוד ולהביא אותו אלינו לגבול הצפון מהמרכז ועד לפתח קשרים עם בעלי מקצוע ספציפיים שיכולים לפתור לנו בעיות של חוסרים".
תן דוגמה.
"לפני כמה שבועות התקלתי אותו בבעיה לכאורה קטנה ונישתית. סיפרתי לו שלקשר מ"פ חסר "פקק מדונה"- איזשהו חלק פלסטי שמתחבר למערכת השמע של מכשיר הקשר. מדובר בחלק מאוד קטן וייעודי למכשיר שאמנם אמור להיות מסופק דרך קציני הלוגיסטיקה, אך במציאות הנוכחית פשוט לא היה ניתן להשיג. מה עשה איתן? יזם קשר עם מנהל ייצור של מפעל בתחום התעשיות הביטחוניות. הוא הציג לו את הבעיה ולבקשתו פשוט הדפיסו לנו בכמויות את החלק המבוקש במדפסת תלת מימד. ככה סיפקנו את החלק שהיה בחוסר גם אצל יתר הקצינים והמפקדים בפלוגה. לא להאמין".
המחוייבות של קהילה מוריה בא לידי ביטוי גם בהתגייסות למילואים של רב הקהילה הרב דוד אריאס, שעלה לארץ מצ'ילה.
"אנחנו מחוייבים לחיילים המילואים שלנו, והעזרה שלנו תלויה בתרומות. אנו גאים בחברי הקהילה, בתושבים כולם, ונמשיך ככל שימשיכו להגיעו בקשו לסיוע מחיילים", אומר קושניר.
בפלוגות להם מסייעים בקהילה אומרים כי למרות השיפור בשרשרת האספקה הצה"לית, עדיין יש חוסרים ופערים בין הציוד הקיים והצרכים בשטח. "המסלול האזרחי תמיד יהיה מהיר יותר מזה הצה"לי", אומרים החיילים, "תודה לקושניר שהפך ליקיר הפלוגות שלנו. ותודה לכל מי שתורם ועוזר. זה לא מובן מאליו".
