מחקר משותף של אוניברסיטאות חיפה, העברית והמכללה האקדמית תל אביב, בדק את השפעת המלחמה על משפחות בישראל.
4 צפייה בגלריה
החוקרות: (מימין) פרופ' נגה כהן, ד"ר ג'וי בנטוב, ד"ר דנה לסרי, מור קליינקוב
(צילום: פרטי)
מתשובות של כ-600 הורים שהשתתפו במחקר, ניתן ללמוד על השפעה גדולה יותר של המלחמה מאשר השפעת תקופת הקורונה, וההבדלים בין משפחות בהן אחד מבני המשפחה משרת במילואים.
מהנתונים עולה כי 41% מההורים שאחד מבני הזוג נמצא במילואים מדווחים על תסמיני פוסט טראומה, וזאת בהשוואה ל-30% מההורים שבני זוגם אינם במילואים.
66% מכלל ההורים מדווחים על רמות בינוניות עד גבוהות של דיכאון. וזאת לעומת 44% בתקופת הקורונה.
החוקרת פרופ' נגה כהן: "אולי זה לא מפתיע אבל זה עוצמתי מאד לראות את הנתונים האלו והשפעת המלחמה על חיינו. נדהמנו לראות עד כמה ההורים מזדהים עם הכאב של הנרצחים והחטופים ועד כמה הם מרגישים אשמה על כך שהם לא נפגעו. עוד ראינו את הקשר בין חוסנם של ההורים להשפעה על ילדיהם".
"הופתענו לראות כי 36% מהנשאלים דיווחו כי אדם קרוב אליהם נפצע במלחמה, 13% מהם דיווחו כי אדם קרוב אליהם נחטף, 30% מהם דיווחו כי איבדו אדם קרוב במתקפת הטרור, וכי ל-80% יש אדם קרוב המשרת במילואים".
המחקר מצא הבדלים בין הורים בכל הנוגע לפוסט טראומה. "ראינו שאנשים פחות שיפוטיים, כאלו שפחות חופרים ומקבלים את המצב כמו שהוא, ירגישו יותר טוב עם עצמם ויפתחו פחות תסמיני פוסט טראומה", אומרת פרופ' כהן, "מצאנו שחמלה עצמית היא חשובה ומפתחת חוסן. ראינו הורים רבים שמרגישים אשמה על שהם יוכלים לדאוג לילדיהם עכשיו בעוד שיש ילדים בשבי, או שיש משפחות מפונות או שמתמודדות עם שכול.
"מי שיבין כי מדובר בתקופה זמנית, ויצליח להכיל את הרגשות הללו בלי לקחת אשמה, וינסה לעשות משהו חיובי כמו להתנדב, עשוי למנוע פוסט טראומה. הורים תבינו, אנחנו במצב פסיכי, מורכב וכזה שעוד לא חווינו אף פעם. ולכן גלו חמלה כלפי עצמכם. אתם לא אשמים".
קראו עוד:
במהלך המחקר התבקשו הורים לספר על תחושות וחוויות. ההורים חשפו התלבטויות והתמודדות עם מצבים מורכבים. כך כתב הורים: "שיחקתי עם הבן שלי והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו אלו הילדים החטופים"; "הבאתי את הילדות לישון איתי. ישנתי עם סכין מתחת לכרית"; "הבת שלי שאלה אותי עם גם ילדים נחטפו לעזה – הייתי חייב לשקר"; "הבן שלי בארוחת הצוהריים שאל – 'אמא את חושבת שאבא ימות במלחמה'"; ועוד.
במחקר ביקשו החוקרות מההורים לכתוב מכתב לעצמם, ולעודד אותם. "גילינו כשהתבקשו ההורים ידעו למצוא את החיובי, ולהיות אופטימי ומלא תקווה, ונראה כי יוכלו לצמוח בסופו של דבר מהמלחמה הזו", ציינה פרופ' כהן.
החוקרת ד"ר ג'וי בנטוב, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה: "כאמא ל-3 ילדים היה מדהים לראות במחקר את נושא האשמה שעלה בקרב הורים. מעבר לאשמת הניצולים, יש אשמה והזדהות של הציבור עם מי שחוו הטראומה. למדנו כי הורים מנסים לווסת את עצמם אל מול הילדים, ואיך מסבירים לילדים את המצב. ההורים אחראים לתחושת הבטחון של הילדים, אחראים לשמור על הילדים אופטימים ולמצוא עבורם נקודות אור. מרגש לראות כיצד הורים מצליחים להרגיע את המשפחה, ובעזרת התבוננות עצמית וחיובית מתמודדים עם סיטואציה קשה.
ד"ר בנטוב: "אני מקווה שהחברה בישראל תצמח ותמצא לעצמה משמעות דרך התנדבות והתגייסות. במשבר שאנו חווים יש הזדמנויות רבות למציאת משמעויות, כמו הורים שנכנסו בנעלים של מורים שגויסו. המחקר הזמן לימד אותנו שאנחנו לא לבד בתחושות שלנו, תחושות טבעיות לנוכח האירועים, וכי יש דרכים להתמודדות".
