אירועי ה-7 באוקטובר תפסו את מדינת ישראל עם מערכת בריאות נפש מורעבת, לא מתוקצבת, וכזו המתקשה להתמודד עם האתגרים העצומים המונחים לפתחה.
מאז השבת השחורה הופנו עשרות אלפי אזרחים שנפגעו נפשית וזקוקים לעזרה ולריפוי.
פרופ' דיויד רועה, פסיכולוג קליני, ראש החוג לבריאות נפש קהילתית אוניברסיטת חיפה, מסביר כיצד השפיעה 7 באוקטובר על מערכת בריאות הנפש, הבעיות איתם היא מנסה להתמודד, איך כל זה משפיע עלינו ומה צריך לעשות.
האם מערכת בריאות הנפש ערוכה לטפל בנפגעי 7.10?
"אין לנו את הפריבילגיה להתפנות לשאלה זו כי המציאות מתדפקת על דלתנו במלוא עוצמתה ואנו חווים יום יום את מה שמחקרים שנערכו בישראל מאז השביעי באוקטובר 2023 מורים עליהם: עליה דרמטית בשכיחות של דיכאון, חרדה ותסמונת פוסט טראומטית. אירועי ה-7 באוקטובר כמו גם מגוון האירועים שבאו אחריהם, ייצרו אתגר אדיר למערכת בריאות הנפש שנמצאת ממילא על סף קריסה, כמו מערכות ציבוריות אחרות, וצורך במתן סיוע מיידי לאוכלוסייה עצומה בהיקפיה ומגוונת במצוקותיה".
קראו עוד:
תמונה קלינית מורכבת
המערכת הייתה 'מורעבת' עוד לפני אוקטובר
"נכון. מחד, אנשי בריאות הנפש בישראל הם אנשי מקצוע מעולים שכבר הוכיחו מחויבות חברתית ותושייה יוצאת דופן ורבים התגייסו לסייע לאנשים שנפגעו מהאירועים באופן ישיר או עקיף. מאידך לא ניתן להתבסס רק על יוזמות אזרחיות. הממשלה הזניחה את תחום בריאות הנפש במשך שנים ועתה נדרשת לתת מענה בראייה רחבה וארוכת-טווח של צורכי בריאות הנפש בקרב אוכלוסיות מגוונות, הנגשת התערבויות מבוססות מחקר על-ידי אנשים שהוכשרו לכך, עם דגש על חוסן קהילתי, מעורבות מקבלי השירות בתהליכי קבלת החלטות והרחבה משמעותית של נותני השרות.
"אנו עדים למאמצים גדולים וצעדים חשובים בכיוון הנכון ושיתופי פעולה פורים בין גורמים כמו האקדמיה, אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, קופות חולים ומרכזים לבריאות הנפש וגופים אחרים להתמודד עם האתגרים".
ניתן לסייע לכל כך הרבה אנשים שנפגעו נפשית?
"לא רק שניתן אלא שזו גם החובה המוסרית שלנו כחברה ושליחות כאנשי מקצוע. זה לא אתגר קל ובלי קשר למצב העגום של המערכות הציבוריות בישראל, שום מערכת בריאות בשום מקום לא הייתה יכולה להיות מוכנה להתמודד עם אירועים בסדר גודל חסר תקדים כמו אלו שנאלצנו להתמודד איתן בשנה האחרונה.
"שום סיוע נפשי וגופני לא ישכיח או יעלים את החוויות הטראומתיות ואת תחושות הכאב, אובדן והפקרה. התמונה הקלינית מורכבת ומשתנה והסיוע צריך להיות גמיש ומותאם לשינויים אלו. כך למשל המיקוד היה בהתחלה על עזרה ראשונה נפשית, סיפוק צרכים ראשוניים, הרגעה, סיוע ליצור רצף אירועים, תמיכה חברתית וגיוס משאבים פנימיים. ככל שחולף הזמן עולה הצורך לתת יותר מקום למציאת משמעות וגיבוש זהות מחודשת עם דגש על אינטגרציה של האירועים לתוך נרטיב החיים".
מה המשמעות של מערכת המתוחה עד קצה יכולותיה. איפה נראה את המצוקה?
"המשמעות היא שבמקום לקבל טיפול מיידי ויעיל, נראה רשימות המתנה שהולכות ומתארכות. טיפול מיידי הוא קריטי לסיכויי החלמה טובים יותר, ותורי ההמתנה עלולים לגרום לנזקים בטווח הארוך לאנשים פגיעים יותר".
"הנחמה היחידה אולי, שניתן לראות במצב הנוכחי היא ההזדמנות לתקן, לבנות מחדש ולשפר את הקיים. צריך ולנסות לנצל את האסון כדי להתקדם ממערכת מיושנת למערכת המספקת מענה מהיר ויעיל שמתבסס על התערבויות שהוכחו כיעילות. הטיפול צריך להיות רציף, תואם לצורכי הפונה, רגיש תרבות וניתן לניטור".
9 צפייה בגלריה
מראות בלתי נשכחים של טנדרים עם מחבלי חמאס
(צילום: לא ידוע פרסום לפי סעיף 27א חוק זכויות יוצרים)
תופעת 'אשמת הניצולים'
אלו פגיעות רגשיות חוו תושבי הדרום והצפון?
"להיעקר מהבית ברגע אחד ולנסות לבנות חיים ושגרה במקום לא מוכר, זה אתגר בפני עצמו. לעשות את זה תחת אש בזמן מלחמה הופך אתגר כזה לקשה הרבה יותר. בדרום קהילות שלמות איבדו ביום אחד אנשים היקרים להם שנחטפו, נהרגו או נרצחו, איבדו בתים ועבודה שהוקמו במשך שנים, נחשפו לזוועות והתמודדו עם תחושה של הפקרה ולעיתם גם 'אשמת ניצולים'. תחושת האמון והביטחון הבסיסית של רבים כאזרחים במדינה נופצה ברגע אחד.
"בתוך התמונה העגומה הזו חשוב להכיר בדוגמאות הרבות של אלטרואיזם, תעצומות הנפש וסולידריות שהתגלו ועד כמה הן קריטיות כשבאים לבנות ולבסס מחדש אמונה באנושות".
אילו אוכלוסיות נפגעו הכי הרבה מה-7.10?
"תשומת-לב מיוחדת צריכה להינתן לתתי-אוכלוסיות שבסיכון ומתן מענה לצרכיהם הייחודיים. מחקר שהתפרסם לאחרונה של הומיה (ההכשרה הלאומית לטיפול בטראומה) ובחן אלף איש ב-3 נקודות זמן שונות, מצא רמות גבוהות של חרדה, דיכאון וסימפטומים של פוסט טראומה בקרב נשים (בהשוואה לגברים), מיעוטים (ערבים ואחרים בהשוואה ליהודים), ואנשים שחוו אובדנים טראומטיים, נאלצו להתפנות וחווים קשיים כלכליים.
"אוכלוסיית סיכון נוספת היא אוכלוסיית הצעירים שרבים מהם פגיעים להפרת השגרה והיעדר מסגרת לימודים חברתית, וחשש שיתפתו לבריחה באמצעות חומרים ממכרים ושעות מסך אינסופיות".
"אחד האתגרים הגדולים והמורכבים הוא המספר העצום והמגוון של אירועים אליהם נחשפנו כולנו, כולל צעירים. כך למשל סרטוני הזוועה של 7.10 שהופצו ונראו על ידי רבים, ויכולים לגרום טראומה. בנוסף, צעירים מהעוטף שנחשפו בגיל צעיר לזוועות וחוו בעצמם אובדנים, תוך איבוד הבית והקהילה. צעירים מהצפון שפונו מבתיהם ונאלצו למצוא שגרה חדשה במקום זר לזמן לא ידוע כשהישובים שלהם מותקפים על בסיס כמעט יומי. הם חיים באיום מתמשך, ללא ודאות וללא סיום שנראה באופק. לכל אלו יש השפעה מיידית על חייהם בדיוק שהם נמצאים בשלבים קריטיים בהתפתחותם".
הדרך ארוכה וכואבת
איך האירועים משפיעים על משפחות?
"היחידה המשפחתית עומדת בפני אתגרים עצומים. המשפחות שחוות את הקושי הגדול ביותר הן בראש ובראשונה כמובן אלו שאיבדו בני משפחה. הן מתאבלות וצריכות למצוא את הרצון והיכולת להמשיך בחייהן עם חור בלב וההשלמה ההדרגתית כי בן משפחה אחד או יותר לא ישובו עוד. המחשבות על מה שעברו יקיריהם בהתקפה הברברית או כשנחטפו והיו בשבי מייסרת כמו גם לפעמים תחושות אשמה שניצלו."
"למשפחות שחוו פציעה יש לפעמים דרך ארוכה וכואבת של שיקום והתמודדות עם נכויות ארוכות טווח. יש משפחות המתמודדות עם בן או בת משפחה המשרתים זמן רב בצבא, וחוות דאגה גדולה וקושי בהתנהלות לרבות בנושאים כלכליים".
איך ומתי נוכל להתאושש מהאירוע ולחזור ל'שגרה'?
"אחד המפתחות להתאוששות והתמודדות מיטבית עם המצב הוא קיומה ובנייתה מחדש של הקהילה, שתסייע ביצירת שגרה חדשה וחוסן.
"בריאות הנפש אינה עומדת בפני עצמה ויש חשיבות להקשר החברתי. סיוע לאנשים להתמודד ולהתאושש מאירועי 7.10 מצריך לא רק מרפאות בריאות נפש, אלא גם סולידריות חברתית רחבה ותמיכה הדדית.
"אירועי 7.10 התרחשו בהקשר של חברה מפולגת בה הסולידריות נפגעה. כדי להתמודד עם אתגרי בריאות הנפש חייבת להיות הנהגה מעוררת השראה שתכיר, תיתן תוקף ותיקח אחריות על תחושת ההפקרה שרבים כל כך חוו, תוך התנצלות כנה ואמיתית. למרבה הצער המציאות רחוקה מכך וישנם מנהיגים שרק מחמירים את הכאב והפילוג. לא ניתן לחשוב אפילו על 'חזרה לשגרה' בלי לסיים את המלחמה, להשיב את החטופים, וליצור תחושת ביטחון בסיסי כדי להתחיל בשיקום שלנו כחברה, קהילה ומדינה".
מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות?
"יש תופעה בשם צמיחה פוסט-טראומטית שמתארת שינוי חיובי וצמיחה בעקבות ההתמודדות עם אירועי דחק קיצוניים וטראומטיים. הדרך ארוכה אבל אפשרית. סיכוי לכך יהיה רק אם ניקח אחריות, כל אחד לפי יכולותיו ובתחומו לנסות ולהניע שינוי חיובי וליצור שיח מכבד ומכיל במקום האלים ומפלג שהורגלנו אליהם. בריאות נפש קהילתית זו לא משהו שאפשר לשבת באופן פאסיבי ולחכות שמשהו אחר יביא או יצור, אלא משהו שאנו כאנשים, חברי קהילה ואזרחים צריכים ליצור ולבנות. ביחד".
