ב-7 לאוקטובר בזמן שרבים מאיתנו קפאו במקום, אייל מאירוביץ יצא מהבית, החליט לעשות למען המדינה והצטרף לצוות ההקמה של החמ"ל האזרחי בצפון.
באותם ימים טרופים של תחילת המלחמה, כשהדרום סוער, מנכ"ל החמ"ל האזרחי אבנר סקל, ביקש משחר דורון, איש חיל הים לשעבר, להקים אופרציה צפונית לחמ"ל האזרחי.
הכוונה הייתה לתת מענה למקרה של מלחמה בצפון, כפי שנתן ארגון חמ"ל אזרחי בדרום.
לפעילות זו גייס דורון את אייל מאירוביץ שהתחיל כרכז דסק החוץ והיום מנהל את חמ"ל החיילים והמרכז הלוגיסטי של הארגון.
אחרי פעילות ענפה של שנה ברחבי הארץ, פתח מאירוביץ בשבועות האחרונים את חמ"ל המתנדבים הגדול בישראל בלב מפרץ חיפה.
אנחנו פוגשים אותו בחמ"ל ששוקק במתנדבים. מאירוביץ (48) נשוי ואב לשתי בנות, במקור מקרית מוצקין, בהמשך בקיבוץ יחיעם ובימים אלו מתגורר בנהריה.
מאירוביץ: "בתחילת דרכי עבדתי בבנק. בצוק איתן בשנת 2015 יצאתי למילואים וכשחזרתי הבנתי שאני רוצה לעשות משהו עם הידיים. התפטרתי ועשיתי הסבה לנגרות. פתחתי נגריה בקיבוץ יחיעם ולמדתי תוך כדי תנועה".
במהלך פעילות המחאה לפני המלחמה, מאירוביץ היה ראש מטה "יש עתיד", שבין היתר הקים את "מבצר הדמוקרטיה" בצומת כברי ומיצגים אחרים. היכולת לעבוד עם הידיים, ושירותו הצבאי במילואים במרכז הגיוס של פיקוד צפון הכשירו אותו להמשך.
מה קרה ב-7 באוקטובר?
"כמו כולם הייתי בהלם מהדבר הנורא שקרה לנו ורציתי לסייע. יצרתי קשר עם חמ"ל שבישל לחיילים ונאמר לי שחסר להם 70 מנות מזון לחיילים. התחלתי לחפש מאיפה משיגים מזון, ומצאתי חמ"ל שיש לו עודף של 200 מנות מזון. הבנתי שיש פה חוסר יעילות, וצריכים שכולם יפעלו תחת גג אחד. התקשרתי למטה המאבק שהכרתי מפעילותי ועד מהרה יצר איתי דורון שחר קשר וגייס אותי ואת הרעיון שלי לצוות ההקמה של החמ"ל הצפוני של החמ"ל האזרחי".
קראו עוד:
מאיפה מתחילים?
"הנחת העבודה הייתה שמה שקורה בדרום, יקרה מהר מאד גם בצפון. במקביל לפעילותו של דורון להקמת מערך לחירום צפוני אני פעלתי כדי לייצר סינכרון בין כל החמ"לים הקטנים שקמו ברחבי הצפון ויצרתי מהם קהילה. מיפיתי את החמ"לים הקטנים הקיימים, ניסיתי להבין מה הצרכים שלהם, ובניתי להם ארגז כלים.
"כך למשל בעתלית הייתה מישהי שעשתה כביסות לחיילים, חיברתי אותה לחמ"ל נוסף שעסק בכביסה, הם גייסו את המכבסות של הקיבוצים, ונוצר מערך כביסות אחד שנותן שירות לכל המפונים והיחידות בצה"ל. במקביל הקים הארגון גם מערכי כביסה במלונות עבור המפונים. דבר דומה נעשה גם בנושאי המזון, המטבחים והציוד. בדקנו מה הצרכים מהשטח ומצאנו פתרונות".
מתנדבים ותרומות
איפה התמקמתם?
"החמ"ל הראשון הוקם בציפורית. קיבלנו בתרומה 6,000 מ"ר שלא היו בשימוש. אט אט הפחנו חיים במקום הוא החל להתמלא במתנדבים ובתרומות. בשיא איחדנו כ-80 חמ"לים שהפעילות בהם במהלך השנה פחתה כי החזית בצפון נפתחה רק בשלב מאוחר יותר".
מה סיפקתם לחיילים?
"הכל. פתחנו את החמ"ל לבקשות של יחידות. בתותחנים רצו שנמצא להם פתרון למחסה יבש נגד גשם ושמש שממוקם בין התותחים. המצאנו את "כיפת ברזנט". ביקשנו מהציבור שיתרום סוכות ישנות. בדיוק היינו אחרי חג סוכות ונאספו הרבה מאד סוכות. עליהם תפרנו ברזנטים. זה רץ כמו אש בשדה קוצים. לקחנו 4 מתפרות שיתאימו את הברזנטים לסוכות.
"פנינו לחברות פרסום שיתרמו ברזנטים מקמפיינים ישנים. בהמשך אחד המתנדבים עם חבר אמריקאי עשיר רכש עבור הפרוייקט חומרי גלם חדשים. סיפקנו 1,800 "כיפות ברזנט". אבי גריינק רצה להתנדב אז גייסתי אותו בתנאי שיציג את עצמו כלוחם כיפת ברזנט. החיילים נהנו מההופעות".
מה עוד?
"בנינו עמדות ש.ג, חדרי שירותים, חדרי אוכל, חדרי כושר, פינות לימוד לחיילים סטודנטים, עמדות עבודה עם חיבור לאינטרנט. צריך להבין שחיילים ישנו בבוץ בתנאים מינימליים. הכל למען החיילים והחיילות. נתקענו עם תרומות לחיילים של חולצות בגודל מדיום. הבנתי שזה יכול להתאים לחיילות. ארגנו את מבצע "נשים בקנה", שמעבר לביגוד דאגנו למוצרים שונים, והגענו בסופו של דבר ל-4,000 נשים לוחמות ותומכות לחימה.
מאירוביץ: "בנוסף, חילקנו 20 אלף מעילים עם המיתוג "כולנו אחים". גייסנו ציוד לחימום בחורף - מנות חמות, 250 פקלי קפה איכותיים ותרומות של מוצרים נלווים. הקמנו 100 ספריות כולל ספרים שחילקנו עם הבן של מאיר אריאל. בנינו "כיפות רוח", מבנה שמסייע לחיילים שישנים בשטח. החיילים אמרו שהצלנו אותם.
"בנוסף, "מבצע עצים במחנה" בו חיברנו חברות שתרמו משטחי עצים עם יחידות שלא רצו לשקוע בבוץ. בנינו 107 קמינים לחימום עם מארזי פגזים. בנינו 15 חדרי כושר עם 90 מכשירים שנתרמו. יש לנו שת"פ עם "יד 2" ואפשר לתרום מכשירי כושר לחיילים" או כל ציוד אחר".
קראו עוד:
חתונה בהפתעה
פרויקט מרגש במיוחד?
"קיבלנו פנייה על חייל שעמד להתחתן. יצאנו למבצע "חופת ברזל" והפקנו חתונה במושב רגבה. המחותנים נכנסו על האמר, השמחה הייתה גדולה כי זה היה היום בו שוחררו החטופים הראשונים".
נתקלתם בהתנגדות לפעילות שלכם?
בתחילת הדרך הוקם החמ"ל על ידי עמותת "אחים לנשק" וארגוני המאבק, בהמשך נעשתה הפרדה בין הפוליטי לסיוע ולעשייה החברתית. היום מדובר בעמותה נפרדת בשם "אחים ואחיות לישראל – החמ"ל האזרחי". בתוך הארגון הגדול הזה שמנוהל על ידי אבנר סקל, אני מנהל את "חמל החיילים ומרלו"ג צפון" ואנחנו נותנים מענה ליחידות הצבאיות ומענה לוגיסטי לכלל הפעילות של הארגון. אנחנו ארגון א-פוליטי שעוסק בסיוע ובשינוי כדי לאחות את החברה בישראל. אחרי הסיוע לחיילים והמפונים, בתום המלחמה, אנו לא מתכוונים להיעלם, נסייע בשיקום הישובים בצפון".
מה השתנה מאז ה-7 באוקטובר?
"בהתחלה היה מחסור אדיר בציוד איכותי עבור סדר גודל כזה של כוחות. עכשיו הצבא עומד על הרגליים, ואנחנו רק מסייעים. אנו מעבירים את הציוד ליחידות הצבאיות בשטח ונותנים מענה נקודתי עד שהיחידה תרכוש או שהצבא יספק. המצב עכשיו הרבה יותר טוב, ואנחנו מספקים ציוד שנותן לחיילים תחושת בית. כך למשל השגנו מקרר נטען ויצאנו מידי יום לחלק 1,500 שלגונים וטילונים לחיילים בצפון ובדרום".
איך תסייעו בשיקום הצפון?
הארגון ממש על זה, בדרום החמ"ל האזרחי סייע לישובים ולמועצות בהקמת גנים, בגיוס אנשי הוראה, בפעילות לבני הנוער וזאת לאחר טיפול בכל המפונים ובצרכיהם. אנו מגייסים תרומות ומקימים מערכי סיוע. כך גייסנו מליוני שקלים, רכשנו וחילקנו ציוד כיבוי שמסייע כבר עכשיו לישובים. שירותי הכבאות לא יכולים להגיע לכל השריפות עקב הירוטים הרבים, את זה עושות כיתות הכוננות באמצעות הציוד שהבאנו להם בכ-160 ישובים והיד עוד נטויה.
"לאחרונה הקים הארגון מערך רפואי שכולל פרמדיקים ורופאים והקמנו צוותים שנותנים מענה וסיוע למד"א עם רכבי שטח ואופנועים. אנחנו בקשר עם ראשי מועצות, ממפים את הצרכים שלהם, ומנסים להבין כיצד ניתן לסייע. כך למשל ניצלנו את היכולת שלנו לגייס אנשים כדי למצוא עובדי הוראה. אנחנו נהיה ארגון שישאר בשטח ויסייע למדינת ישראל בשעתה הקשה בהווה ובעתיד".
היית איש מחאה
"אני עדיין מחזיק בדעותיי לגבי הממשלה והעומד בראשה, אבל להפגנות אני לא אלך עם חולצה של "חמל אזרחי". אני רואה את הצורך באיחוי הקרעים בחברה. כאן זה מקום לכולם ואין פוליטיקה. מי שרוצה לתת יד מוזמן בלי קשר לעמדותיו. אני מדגיש אנחנו לא ארגון פוליטי".
לנוכח אוזלת היד של המדינה מחד וההתנדבות של העם מצד שני, אתה אופטימי או פסימי?
"אני פסימי שעושה דברים אופטימיים. אני חולם ועושה. לצערי אנו רואים את המצב בישראל הולך ומתדרדר אבל אני מחויב לארגון כי צריך להציל את המדינה".
עושים שינוי
לאורך הריאיון עם מאירוביץ, בחמ"ל המתנדבים לא מפסיקים להתרוצץ. אנשים בגיל השלישי מתייקים, מנסרים, בונים, מתקשרים, אורזים, מרימים משאות ויוצאים ליחידות השונות ברחבי הארץ.
בין המתנדבים, אנו פוגשים את צביקה קוגלר מכפר סבא, שמתנדב עם רכב השטח שלו ומביא ציוד לבסיסים. "נסיעה מידי יום עולה לי 500 שקלים אבל זו תרומתי", מספר צביקה, "מצאתי פה משפחה ואנשים שעושים למען המדינה".
נעמה פרידלנדר המרכזת את הדסק הלוגיסטי: "אנחנו מקבלים פניות של יחידות ומנסים לספק כמה שיותר מהר את הציוד. אנחנו כמו הדודות שעומדות בצומת גולני שמנסות לתת קצת הרגשה ביתית לחיילים בשטח. מספקים ציוד כמו פנסי ראש, מברשות שיניים, שמפו, ציליות ושלוקרים. החודש הצטברו לנו בקנה כ-300 בקשות בשל המצב בצפון. לפעמים מגיעות פניות חריגות שגם אליהן אנחנו מנסים לתת מענה, כמו מגפון ליחידות בעזה, כלי עבודה לצוות טכני או מוצרי טואלטיקה לחייל בודד".
שרה קיפרווס רכזת מתנדבים חמ"ל צפון ממוצקין: "רשומים אצלנו כ-220 מתנדבים פעילים בהתחלה היו אלפים שרצו להתנדב, לא היה מקום לכולם. ההתנדבות עוברת מפה לאוזן או דרך מבצעי גיוס. יש שתי משמרות 9 עד 13:00 והשניה עד 17:00. מגיעים מתנדבים גם מחו"ל, פרטיים וקבוצות. יש ארגונים שמביאים קבוצות מתנדבים מכל חלקי החברה עם המון מאפיינים שונים, חברות הייטק וקבוצות של בעלי צרכים מיוחדים, דתיים, חילוניים, יהודים ולא יהודים. אנחנו רוצים את כולם. יש פה משהו חברתי ושינוי שמתחיל מלמטה".
יוסי ירדני, לשעבר מנהל מכירות בחברת טבע מקרית ים: "הכרתי את אייל בפעילות התנדבותית אחרת. מרגש לראות חיילים שמקבלים מקלחונים לשטח, או ציוד אחר. לפעמים נתקלים בתגובה פוליטית אבל זה זניח, אנחנו אוהבים להסביר שצריך לחשוב קדימה ולאחות את החברה מחדש, לא משנה מה העמדה הפוליטית שלך, אנחנו עם אחד ומכאן כוחנו".
יעל חורש מהישוב מנוף (בעלת דוקטורט באקולוגיה): "הגעתי לחמ"ל ומצאתי משפחה. התמלאתי תקווה לראות כל כך הרבה אנשים טובים. זה נותן תקווה לחברה הישראלית".
רוצים להתנדב לחמ"ל האזרחי? היכנסו לקישור כאן.
