עד כמה השפיעו אירועי 7 באוקטובר על ילדינו? מי שעשויה להשיב את שאלה מורכבת זו היא פרופ' תרצה יואלס, ראש התוכנית הבינתחומית לתואר שני ושלישי בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה אוניברסיטת חיפה, הנפגשת מידי יום במסגרת עבודתה בילדים מהעוטף ומחיפה, ומדריכה צוותי טיפול בילדים.
"מה שקרה ב-7 באוקטובר תפס אותנו לא מוכנים בהרבה מובנים", אומרת פרופ' יואלס, "המובנים המורכבים יותר הם אלו הנוגעים לבריאות הנפש, ולמצבים של טראומה והשפעתה על הילדים, ומערך הטיפול העומד לרשותנו".
לדבריה, מערכות לאומיות רבות לא תיפקדו, ביניהם זו של בריאות הנפש, אבל דווקא ברמה הפרטית נרשם תפקוד גבוה. "אנשי מקצוע מהשורה הראשונה התגייסו למערך הטיפול והעניקו טיפול למי שנפגע ישירות בעוטף, ונתנו מענים של חשיבה ודרכי התמודדות להורים שנקלעו לסטרס. הכל ביוזמות פרטיות".
10 חודשים אחרי 7.10. משהו השתנה?
"יש סוג של התארגנות לאומית אבל לא מהודקת. יש מרכזי חוסן וארגונים שנותני מענה למצבי לחץ של ילדים. אבל אין מענה מקיף ואמיתי כי חסרים אנשי מקצוע, ואלו הקיימים הם חסרי ניסיון על המצבים איתם צריכים להתמודד".
יש הרבה מאד מתנדבים.
"בהחלט. יש לומר לזכותם של עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ופסיכיאטריים העוסקים במלאכה, רבים בהתנדבות ואחרים בשכר נמוך, רק כדי לתת מענה מהיר לנפגעים".
מה את רואה בפעילותך?
"אני נתקלת בילדים שחוו את הנורא מכל ואמורים לקבל ממערך בריאות הנפש טיפול בטראומה. לא ליד ולא כאילו, אחרת זה לא בכיוון. הם חייבים לקבל טיפול ממוקד בטראומה CCP, טיפול שפיתחו שתי חוקרות בארה"ב והפך לכלי מבוסס מחקר. אנשי מרכז המחקר לטיפול בטראומה 'חרוב' מכשירים מטפלים בכל הארץ".
סרטוני זוועה
אז יש טיפול מסודר?
"העניין שהילדים שזקוקים לטיפול הזה לא מקבלים אותו. המדינה מפספסת את האבחנה של הילדים והם מקבלים את הטיפול הלא נכון ורק אז מגיעים אליי".
מה עובר על הדור הצעיר שלנו?
"הם חשופים לסטרס ממושך שפוגע בהם. יש בני נוער שנחשפו לסרטי הזוועות של מסיבת הנובה וסרטונים קשים אחרים. הם צופים בזה בלי תיווך של הורים או כל גורם אחר. הורים לא יודעים שהילדים צפו בסרטים, ובתי ספר לא עסקו בזה. לא היה מערך מקצועי שטיפל בעניין החמור הזה".
ההורים בבעיה.
"בהחלט. הרבה פעמים הם לא יודעים מה להגיד לילדים אז הם מסתירים את החדשות, למרות שהילדים חשופים לכל מה שקורה. הילדים קולטים אותנו ההורים מסתירים מידע מצד אחד, הם בעצמם מסתירים מידע שמגיע אליהם מצד שני, ובינתיים הם לא מקבלים עזרה".
יש מה לעשות?
"אולי כצעד ראשון במקום כל המומחים הצבאיים באולפנים, תביאו מומחים שיסבירו להורים איך לתווך את המצב לילדים ומה לומר להם. זה יעזור הרבה יותר מפרשן צבאי".
מה רואים במחקרים על ילדים?
"רואים עלייה בחרדה בקרב ילדים. רואים עלייה בגיל הרך באגרסיה, קושי בשינה, שינוי התנהגות. אצל המתבגרים זו בעיקר חרדה".
קראו עוד:
ליצנים רפואיים
גם אי אפשר להשיג תור לרופאים לילדים.
"המתנה לפסיכולוג או פסיכיאטר יכולה לקחת שנה. ילדים שממתינים זמן רב כל כך עלולים להיפגע בטווח הארוך. זה גורם לחרדה ודיכאון. יש לנו דור לא מטופל עם ממשלה לא מתפקדת. לא בקטע פוליטי אלא פשוט משרדי הרווחה והבריאות עסוקים בעניינם, ואין מי שיטפל. מי שעובדים אלו המתנדבים. כך למשל הליצנים הרפואיים, וקבוצת 'רופא חלום' לדוגמא שמבינים היטב את נושא הטראומה ומסייעים לרבים".
במי את מטפלת?
"אני מדריכה מטפלים אליהם מגיעים ילדים מהצפון אך גם מחיפה. המפונים מהצפון עקורים, אין להם בית פיסי ונפשי, הם עוברים תהליכים מורכבים כשאין חזרה באופק לחזרה הביתה. זה מערער את הנפש".
מה עובר על ילדי חיפה?
"הם בסטרס. מה אתה חושב שעובר על ילד מחיפה שראש העיר יהב אמר שיפלו 4,000 טילים ביום על העיר? הבן שלי טס לאוסטרליה במסגרת לימודיו בליאובק ופחד להיפגע מטילים. הוא נרגע רק שנחת בבנגקוק.
הילדים חוזרים ללימודים. מה צריך לעשות?
"לדבר על זה. לתווך את המצב. יש כלים להרגעה וזה בית הספר יכול לעשות בצורה טובה. אפשר לתת כלים למורים ולקבוע זמן מובנה בו הילדים ילמדו איך לנשום ולהירגע".
נשמע טוב, זה יקרה בבתי הספר?
"ממש לא. אפשר לעשות את זה אבל זה לא קורה. עסוקים פה בשטויות במקום לדאוג לילדים. זה דור לא מטופל. אנחנו נראה את התוצאות בשנים הבאות".
