במוזיאון חיפה לאמנות נפתחו בסוף השבוע 3 תערוכות חדשות שמפנות מבט אל האנשים שחיים לצידנו ובאופן שבו אנו מתבוננים בזולת ועוסקות בדיוקנאות חברתיים.
'דממה דקה', תערוכתו של אדריאן פאצ'י, היא תערוכה רטרוספקטיבית, ומוצגות בה שתי עבודות חדשות בבכורה עולמית. תערוכתו של האמן התורכי וולקן קזלטונץ', 'המבט', היא דיאלוג עם צילומיו האייקונים של הצלם ואוגוסט זנדר, מהצלמים החשובים במאה ה-20 שצילומיו יוצגו בתערוכה.
התערוכה השלישית, 'טיפוסים', היא של אנה לושובסקי – סדרה חדשה של פורטרטים של אנשים שפגשה ברחוב.
האוצר הראשי של המוזיאון, קובי בן מאיר מסכם שנה ראשונה בתפקיד ואומר: "לפני שנכנסתי לתפקיד, הדבר העיקרי שידעתי על חיפה הוא מוזיאון חיפה לאמנות. אחרי שנה כאן, גיליתי עיר מרתקת שהיא מודל ישראלי בשותפות עמוקה בין בני קהילות שונות. בחיפה סצנת אמנות תוססת, עם הרבה אמנים פעילים מצוינים. בשנה האחרונה קיימתי כבר עשרות ביקורי סטודיו בעיר, ויש עוד כל כך הרבה אמנים שאני רוצה להכיר".
מה התוכניות שלך?
"אני רוצה שהמוזיאון יהיה בית לכל תושבי חיפה. ערבים ויהודים, עולים חדשים ו־ותיקים, מבוגרים וילדים. מהתחלה שמתי לי שתי מטרות: להגדיל את מספר המבקרים הערבים במוזיאון, ולהפוך אותו למוזיאון ידידותי למשפחות. הפכנו את קומת הביניים למרחב לכל המשפחה שמשתנה כל תערוכה בהתאם לתכנים, ובו בני כל המשפחה יכולים לדבר, לחשוב ליצור ולגעת. במקביל, יש גידול משמעותי במספר המבקרים הערבים במוזיאון אחרי שהצגנו מספר רב של יצירות של אמנים ערבים מהצפון בתערוכה "דרך חיפה".
חלונות לרחוב
'דרך חיפה', היא התערוכה הראשונה שאצרת.
"נכון. מיד כשנכנסתי לתפקיד בינואר 2021 בחנתי לעומק את היצירות שבאוסף המוזיאון. נדהמתי. אילו אוצרות. כל מה שלמדתי על תולדות האמנות הישראלית היה מול עיניי. במקביל, שמתי לב שהאוסף שלנו משקף את המיקום שלנו, מאחר שיש בו ריבוי של יצירות של אמנים צפוניים. התערוכה נקראה דרך חיפה מאחר שהיא שיקפה את האופן שבו חיפה מסתכלת על תולדות האמנות הישראלית והיא הייתה סיכום 70 שנות פעילות ענפה של מוזיאון חיפה לאמנות, אך גם קריאת כיוון להמשך".
קראו גם: >>
ומה היו התגובות?
"נהדרות. התלונה היחידה ששמעתי מתושבי העיר היא 'למה צריך לחכות 70 שנים כדי לראות את האוסף שלנו'. ולכן, בעונת התערוכות הבאה, בקיץ הקרוב, תהיה תצוגת קבע של אוסף המוזיאון בחלל המרכזי של הקומה הראשונה".
אתה מדבר הרבה על מקומיות, על חיפה.
"מוזיאון אינו חללית שנחתה באתר מקרי, והולכת להמריא הלאה; זה מוסד בעל אדריכלות מיוחדת, בעל היסטוריה מרובדת, ונמצא במקום ספציפי – בתפר שבין שכונת הדר ו־ואדי ניסנאס. כל אלה מוסיפים נדבכים של משמעות למה שמוצג בין הקירות של המוזיאון. בימים אלו אנחנו מסיימים שיפוץ מסיבי של אולם הכניסה למוזיאון, הורדנו קיר שחתך את האולם לשניים, יצרנו מבואה שמכבדת את המוסד, פתחנו מחדש חלונות שפונים לרחוב שבתאי לוי והוסתרו על ידי קירות. עכשיו נכנס אל המוזיאון אור טבעי, וגם מראה של הרחוב. בהמשך נפתח מחדש חלונות לנוף של המפרץ בקומות התצוגה. השיקול אינו רק אסתטי, הוא גם סמלי: אנחנו מצהירים שזה אינו מוזיאון מסוגר כמבצר, אלא פתוח אל העיר ואל תושביה. אנחנו רוצים שההפרייה תהיה הדדית: שנשים ואנשים מכל הקהילות המקומיות יבואו לבקר אצלנו, ואנחנו גם דואגים לצאת אליהם".
פורסם לראשונה: 12:01, 20.02.22
