ספטמבר 2020. רגע לפני אירוע השקה של 'פסקול ישראל', מוזיאון מוזיקה ישראלי, בשרונה בתל אביב, הסתיימה הרצה מוצלחת. יפית בק, יזמית המוזיאון, מאושרת מהביקורות הנהדרות. ואז ממשלת ישראל מודיעה על הסגר השני.
בק: "אני מטפסת על הקירות. התיסכול גדול. יש גם הפסדים כספיים. אני ממשיכה למלא טופסי בקשות לתמיכת הרשויות כי יש מועדים קבועים להגשות ואין התאמה למציאות: אין תקציב מדינה מאושר. ייאוש".
אז איך התחלת בכלל לכתוב שירים?
"קצת אחר כך, נובמבר 2020. אני פותחת מחשב. ופתאום זה קורה. פלא. כמו סצינה מסרט שבה כאילו מישהי אחרת נשלפת מהגוף – אני יושבת מול המקלדת וכותבת – שיר אחרי שיר".
התוצאה – ספר השירים "אני לא צריכה אקדח", שראה אור בהוצאת "מרום תרבות ישראלית" בעריכתו של אלי אליהו.
יפית בק, ילידת 1969, נולדה וגדלה בחיפה. רבים משיריה נטועים בעיר. היא התחילה את דרכה ככתבת צעירה בעיתוני נוער. למדה פסנתר, שרה במקהלות של אפי נצר ושל שמעון בן עמי. בצבא שירתה ככתבת ב'במחנה גדנ"ע'. אחרי השחרור כתבה וערכה תקופה קצרה בעיתונים, גם במקומונים חיפאיים, ואז פנתה ללימודי משפטים ועבדה כעורכת דין ומגשרת.
אומרים שמקושי או משבר צומחת יצירה. מה קרה אצלך?
"הכתיבה התחילה מהקושי בהתמודדות עם סגר כשהתערוכה מוכנה. אז בהחלט חוויתי משבר. דמיין ילד שמתחיל להקפיץ על הרגל כדור במקרה – ואז הוא מתחיל להקפיץ הרבה פעמים ורואה שהוא מצליח בזה".
אקדח במגירה
מאיפה השם "אני לא צריכה אקדח"?
"כולם שואלים אותי את זה. צר לי לאכזב: הוא בא מכיוון אחר. מהפעם הראשונה שבה ראיתי אקדח. ילדה בת 4 מוצאת את החפץ המבריק, במגירה מתחת למיטה בחדר ההורים, ממששת את המתכת הקרה. הספקתי לסובב אותו ולשחק קצת. בעיקר אני זוכרת את המהומה בבית אחר כך, את המילים 'אסור לשחק עם אקדח!'. היה ברור מה יהיה שם הספר כשיהיה מוכן...".
זה לא סיכון כלכלי להוציא ספר שירה?
"זה לא שיקול. אני חושבת שענף השירה דווקא בפריחה אגב. וספר שירה הוא מתנה יפה בדיוק כמו עוד קרם או עציץ קטן או ערכה להכנת קוקטיילים. אם הייתי צריכה לשטוף רצפות כדי שהספר הזה ייצא – הייתי עושה את זה".
מהו השיר הכי אישי שלך בספר?
"אולי 'חמש קומות מתחת לגשר'. כילדה קטנה וסקרנית שאהבה ללכת ברחובות חיפה, פחדתי מהבניין הארוך ברחוב ליאון בלום, עם החלונות הקטנים שמאירים. הוא נראה הדבר הכי מאיים בעולם. ולוקח זמן להתפייס עם גוש הבטון הזה. כל אחד יכול בעצם להסתכל על 'לאון בלום' ולחשוב על 'הולילנד' בירושלים או על כל בניין מאיים אחר שהוא מכיר".
קראו גם: >>
מתי ולמה עזבת את חיפה?
"מצחיק, בדיוק בשבוע שעבר ראיתי כתבת מבחן שכתבתי ל'במחנה" והנושא שלה היה 'שימור מול פיתוח בעירך'. קראתי אותה וכאילו כלום לא השתנה ועדיין מדברים גם היום על תחרות של חיפה עם תל אביב או עם הקריות מסביב. עזבתי את חיפה כשעברתי ללמוד ולעבוד בתל אביב וגם בה התאהבתי.
"אני חושבת שאין לחיפה צורך להתחרות באף אחד, אבל אני כמובן משוחדת. טוב היה לי נקודתית אם חזירי בר לא היו משחיתים את הגינה של ההורים שלי בביתם. או אם בית ספר "דוד ילין" ברחוב שנקרא על שם אחת הרוקסטאריות של עולם הספרות בתקופתה – ג'ורג' אליוט, לא יימחה מעל פני האדמה ואיתו הנוף הירוק סביבו - לטובת מגדלים פרטיים.
"חוץ מזה – מי עזבה? חיפה נמצאת בתוך העצמות גם כשאני פוגשת איילים בשדות של בנימינה או משייטת ברחובות ת"א".
פורסם לראשונה: 09:40, 13.02.22
