פרופ' רוברט אלבז (73), תושב עתלית, הוציא כרך ראשון בטרילוגיה האוטוביוגרפית שלו שמשתרעת על פני שבעה עשורים. בספר, "המלאָכָה השומרת", שראה אור בהוצאת אוריון, הוא יוצא עם סכין כירורגית חדה לתהליך המיסטיפיקציה של המרחב המרוקני על כל מרכיביו.
קראו גם: >>
אלבז, פרופסור אמריטוס לספרות השוואתית בחוג לספרות עברית והשוואתית שבאוניברסיטת חיפה, נולד וגדל במרוקו. בגיל 13 נסע לצרפת, בה למד בישיבה. כשהיה בן 15 עלה עם הוריו לארץ. ספרו זה הינו הראשון בשפה העברית. עד כה פרסם כתריסר ספרים בצרפתית ובאנגלית.
בספרו הוא מתאר את מצבה הטראגי של אישה שחייתה כל חייה בתוך החברה הפטריארכלית, שבה האישה הייתה חלק מרכושו של הבעל. הספר מלא אהבה לדודתה של אימו, מסעודה, עמה בילה שנתיים בילדותו הרכה ביותר, שעיצבו את כל מהלך חייו.
במקביל, מסופר על ילדותו של הסופר ועל שנותיו הראשונות בבית הספר 'אוצר התורה' בו נהגו להרביץ לילדים יומיום על מנת לחנך אותם. וישנה כאן ביקורת קטלנית על אותן מערכות חינוכיות שדגלו בשיטות האלה.
עד כמה המאורעות והדמויות לקוחים מהמציאות?
"רוב האלמנטים הם אוטוביוגרפיים. בשנים 87 ו-88 פרסמתי מחקר במהדורה בריטית ואמריקאית על מושג העצמיות במערב, ושם הראיתי בניתוח של טקסטים שאוטוביוגרפיה לא שונה בהרבה מרומן. זיכרון לא יכול להיות מדויק. כל זיכרון נהפך לסדרה יצירתית. כך פועל המוח האנושי. הספר הוא אנטי כרונולוגי בכוונה. לא בצורה קווית. כל פיסקה היא כמו התחלה חדשה".
מה היה טיב הקשר שלך עם אותה דודה?
"נכנסתי לחייה של דודתה של אמי, כשהיא הייתה בת שבעים, ואולי בת שבעים וחמש, ואני בגיל שנה וחצי או שנתיים. היה נהוג אז למסור לאישה חשוכת ילדים ילד או ילדה, במעין חצי אימוץ, והיא הייתה מגדלת אותו או אותה, ומחזירה את הילד המאומץ לחיק משפחתו הביולוגית בסביבות גיל בית הספר. הקשר עם האם המאמצת נמשך עד ליום לכתה לעולמה. אותם ילדים זכו למעשה בשתי אימהות, ומכאן העושר הרגשי והאישיותי של אותם ילדים, ואני מכיר כמה כאלה, שזכו בשתי אימהות".
מה הייתה מטרת הספר?
"רציתי בספר הזה לנקום את נקמתן של כל הנשים הזקנות, הנזנחות בשולי הדרך על ידי חברתנו 'המתקדמת'. הרי הזקנים מהווים מטרד עבור החברה המתקדמת לכאורה, וזה כולל את המשפחות עצמן שמשתפות פעולה בעניין זה. בילדותי לא ראיתי זקנים נעזבים, הם נותרו עד ליומם האחרון בחיק משפחותיהם. הרבה הערכה וכבוד ניתנו לאותם זקנים. ואילו כיום, ברגע שהם מפסיקים לתרום קונקרטית למערך הקפיטליסטי, דהיינו לייצר, שמים אותם בצד, כאילו הם פרזיטים, לדאבוני הרב".
גם אתה תמצא את עצמך בדיור מוגן?
"ברדיו משדרים יום יום פרסומות לדיור מוגן. הבעיה מבחינתי היא אידיאולוגית. אני לא רואה את עצמי בדיור מוגן, אבל הגוף עושה את שלו, ואם לא תהיה לי ברירה מסיבות רפואיות, ואף אחד מילדיי לא ירצה בי, אז אלך לדיור מוגן, אבל אשתדל לדחות זאת כמה שיותר. אבא שלי נפטר בגיל 105, ולא היה יום אחד בחייו בדיור מוגן".
מתי ולמה החלטת לכתוב את הטרילוגיה?
"התחלתי לכתוב את הספר עשרות פעמים, כבר מגיל הבר מצווה. כל פעם כתבתי קצת, ומסיבות אמוציונליות לא יכולתי להמשיך. בקורונה, התחלתי לחשוב על אותה דודה בעת ששהיתי בספרד, שם יש לי בית. מצאתי קווים מקבילים בין תקופתה בסוף המאה ה-19, עת היו במרוקו מגיפות כולירה וטיפוס. לא מעט מבני משפחתה של אותה דודה מתו במהלך שלוש מגיפות. דווקא באווירת ההרים בספרד הצלחתי לסיים בתוך כמה חודשים את כתיבת הספר. הוא ממש היה בתוך ראשי כל השנים. כעת אני בשלבי סיום של הכרך השני. אגב, זו פעם ראשונה שאני מוציא ספר שלם בעברית".
"המלאָכָה השומרת" מאת רוברט אלבז. הוצאת אוריון, 259 עמודים. מחיר: 88 שקל.
