שני יוסיפון, הכלה הרשמית של העדה הפרסית ב"חתונמי" אולי לא הצליחה להמריא עם דני זיסקינד, החתן שנבחר לה בתוכנית הראליטי בערוץ 12, אבל מבחינתה של השחקנית תמר גוב ארי (33), יוסיפון נסקה. יוסיפון שלא היססה להביא לפריים טיים את השפה הפרסית והאוכל הפרסי הדהדה את מה שעושה גוב ארי בשנים האחרונות – מנגישה את התרבות הפרסית לכולם.
פעם היא התביישה בשורשים שלה. הימים האלה מאחוריה וגוב ארי מתגאה בשורת סרטונים שהיא מעלה לרשת ובה היא מדברת, לפעמים גם בפרסית, על התרבות ממנה ובה כיום היא מתגאה. "אנשים כותבים לי שאני מחברת אותם שוב לבית, לסבא וסבתא שלהם. אפילו שני יוסיפון כתבה לי שהיא אוהבת ושהיא משתפת את הסרטונים באינסטגרם שלה".
יוסיפון אמרה השבוע על גוב ארי: "היא קורעת מצחוק ומחקה ממש טוב את העדה. התכתבנו קצת באינסטגרם ואמרתי לה ששמחתי לשמוע את האהבה של אמא שלה אליי. שתמשיך לעשות את הסרטונים, זה פשוט קורע".
שיח של צניעות
גוב ארי, כאמור, שחקנית ומדובבת. בקולנוע שיחקה בסרט The Operative, בתיאטרון במחזמר "מחשבות שאינן רוצות לישון" וגם בכמה סדרות רשת. משחק למדה בבית הספר גודמן, שם החל לנבוט זרע החיבור לשורשים. "ביקשו מאיתנו לשיר שיר מבית אמא ובחרתי שיר שלם בפרסית מול קהל. לא זוכרת מתי סערתי ככה בתוכי. באותו רגע הרגשתי את הפרסיות, את העצמי, את הזהות שלי".
כיום נמצאת גוב ארי בשלבי הפקה מתקדמים לסרט שכתבה על יחסיה עם אמה אשר עלתה בגיל 20 לארץ, משאירה מאחור בטהרן, איראן, את מוראות המהפכה. גוב ארי תציג בסרט גם את תחושות הבושה שהיו לאמה העולה החדשה שלא ידעה את השפה, לא הכירה את המנטליות ונאלצה להתמודד עם לא מעט בורות וגזענות.
בואי נדבר על הסרטונים הקומיים שאת מעלה לרשת ובהם תכנים "פרסיים". איך זה נולד?
"יום אחד פשוט לקחתי טלפון ועשיתי חיקוי של אמא שלי מדברת על הקשר של דני זיסקינד ושני מ'חתונמי' ומפה לשם נהיו לי 25 אלף צפיות. כששני הגיעה לפריים טיים נפתחה דלת לדיבור על חיפוש אחרי אהבה בתרבות הפרסית. אצלנו בעדה להיות רווקה בגיל 30 + נחווה בעייתי. אמא שלי מאוד הזדהתה עם השיחות של שני ואמא שלה ולכן החלטתי לחקות אותה בשיחות הכי אינטימיות שלנו גם על רווקות. החיקויים של אמא שלי עוזרים לי להשלים עם איך שאני חווה את עולם הרווקות דרכה. היא כמובן רוצה שאני אתחתן כבר".
מקבלת תגובות?
"המון. הן מרגשות ונותנות לי דלק להמשיך ליצור. מישהי כתבה לי שלה ולמשפחה הפרסית שלה אין שום דבר במשותף והם בקושי מדברים, ופתאום בזכות הסרטונים שלי הם התחילו לדבר. גם העמוד הרשמי של 'חתונמי' העלה את הסרטון של החיקוי של אמא שלי מדברת על שני ודני. יש גלים של תגובות וכולם אומרים שהסרטונים מזכירים להם את הסבתא, את האמא ואת הדודה כי בסופו של דבר, לכל הפרסים יש משהו דומה בשיח ובצניעות".
של מי הצ'אדור?
הוריה של גוב ארי הכירו בירושלים. אביה נולד בישראל להורים ממוצא פרסי. כשהייתה בת חמש התגרשו הוריה. כמה שנים לאחר מכן נישא אביה בשנית והקים משפחה חדשה.
"כשהייתי ילדה היו באות אליי חברות הביתה, שומעות את אמא שלי מדברת פרסית בטלפון ואני הייתי מתכווצת", היא מספרת. "כל כך התביישתי במבטא שלה".
הבושה וההימנעות להתחבר לשורשים המשיכו עם גוב ארי למגמת התיאטרון בתיכון ולשירות הצבאי בגדוד קרקל. "בצבא הכי התביישתי לא רק במוצא אלא בכל מה שקשור למיניות. אמא אף פעם לא דיברה איתי על זה. כשהיינו ילדים אמא ודודה שלי הסתובבו עם צ'אדור (סוג של כיסוי ראש). הן היו צנועות ושונות".
אחרי הצבא נסעה גוב ארי לטייל בניו זילנד ותאילנד. כשחזרה נרשמה מיד למכינה של יורם לוינשטיין ולאחריה התקבלה לבית הספר גודמן בבאר שבע. בתום ארבע שנות לימודים הגיעה אז גוב ארי בת ה־27 לתל אביב.
את הסרט על משפחתה התחילה גוב ארי לפני כמה שנים. בהתחלה כסדרה קומית מופרעת על בסיס דמותה של אמה הפרסייה. לגיבורה בסרט שלה קוראים שירז ג'ון (פירוש המילה ג'ון בפרסית הוא נשמתי, יקירת ליבי). "בבית קוראים לי עדיין תמר ג'ון", היא צוחקת.
את הסרט מביים ברק כהן, בוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל. "גם הוא מבית פרסי", גוב ארי אומרת. "היה לי קל לחבור למישהו שמכיר את הגינונים מהבית".
מה הסצינות המרכזיות בו ומה רצית להגיד בהן?
"אחת הסצינות הכי משמעותיות מבחינתי בסרט זו הסצינה הפותחת שבה הגיבורה שיראז מנהלת מאבק מול אמא שלה שתסכים לסדר את הגבות המחוברות והפראיות שלה. הגבות העבות הן מעין סימן היכר לנשים הפרסיות. גם באומנות הפרסית העתיקה היו מציירים את הנשים עם גבות מחוברות. כמו פרידה קאלו רק בגרסה האיראנית. כשהייתי ילדה התחננתי לאמא שלי שתסכים שאסדר את הגבות והיא סירבה בתוקף. לקחתי את חוויית הילדות הזו כדימוי למאבק של הילדה להרגיש שייכת לחברה הישראלית ולטשטש סממנים של מוצא ומצד שני את המאבק של אמא שלי לשמור עליי מכל משמר בתוך המסגרת השמרנית".
מתי והיכן הסרט יעלה?
"כרגע הוא נמצא בתהליך הגשה לקרנות תמיכה. אנחנו מחכים לתשובות".
עד שיגיעו תשובות פועלת גוב ארי בעוד זירה שהיא אוהבת – צילום. כשלמדה צילום בבית הספר גברא היא התבקשה לצלם פרוטרט עצמי. אז היא צילמה את עצמה על הגג, הכינה לעצמה ארוחה חגיגית שהוגשה על שטיחים פרסיים כאילו חוגגת את חג הנורוז החשוב והאהוב ביותר באיראן (מפרסית: "יום חדש"). הנורוז הוא גם ראש השנה וגם חג האביב הפרסי. הצילומים האלה יקרים מאוד לליבה.
"אני יודעת שיש חידוש שיחות על הסכם הגרעין בהעשרת האורניום אבל מעבר לזה. אצלי יש הפרדה בין הפן הפוליטי לפן התרבותי", היא אומרת בחיוך. "פעם נסענו לבוסניה לפסטיבל הצגות ואיתנו הגיעו גם קבוצה של שחקנים איראנים, כל הזמן חיכיתי לדבר איתם וכשזה קרה – תוך שנייה התחברנו. גם מהצד של הקבוצה שלהם וגם שלנו היה רצון מטורף להתחבר ולהכיר. זה גרם לי להמשיך להאמין שהחיבור התרבותי הוא גשר של אור מפה ועד איראן".
