המירוץ לראשות העיר חיפה מתחמם לקראת בחירות שיתקיימו באוקטובר השנה. המתמודדים נכון להיום הם ראש העיר המכהנת עינת קליש, יעקב בורובסקי, יו"ר סיעת הירוקים אביהו האן, עו"ד דוד עציוני, ומסתמן גם כי מנכ"ל בית בירם בריאלי מנדי רבינוביץ.
אל המירוץ מצטרף כעת חבר מועצת העיר, יו"ר סיעת "אכפת לי מתושבי חיפה", ומחזיק תיק הרווחה בעירייה, צביקה ברבי.
בין שלל תפקידים שמילא, ברבי כיהן כיו"ר ועד שכונת נוה שאנן, וגם כיום חבר המועצה פועל למען העסקים הקטנים בשכונה ופועל לפיתוח שלה באמצעות קידום עניינה במועצת העיר והן באמצעות פעילות עצמאית.
בחוגי בית שמקיים ברבי, הוא מדגיש שלושה צירי ליבה שבכוונתו לעסוק בהם עם היבחרו: חינוך, תעסוקה ותכנון, ובדגש על בניית שכונות לזוגות צעירים. לדבריו, "הכאוס בעיר חייב להיפסק, ויש לפעול לשינוי חברתי הכולל פתיחת בתי ספר אחרי הצוהריים, העסקת סייעות ושיפור תנאי עבודתן, שיפור הצהרונים והקייטנות ועוד. מעבר לכך ברבי מצהיר כי ישפר את הקשרים בין חיפה וירושלים וזאת לטובת כלל תושבי העיר.
בגובה העיניים
בקדנציה האחרונה עסק ברבי בתחום הרווחה ופעל רבות כדי להוביל רפורמה משמעותית, הגדלת אגף הרווחה למינהל, והכנסת שינויים שיאפשרו טיפול באוכלוסיות מוחלשות שאינם זוכות למענה. הכוח המניע את ברבי לטיפול ברווחה נובע מסיפור חייו, והכרתו את תחום הרווחה גם מהצד המקבל, ובחייו הבוגרים בצד הנותן.
ברבי (58), יליד מושב ברכיה שנמצא בדרום הארץ, בן למשפחה בת 15 נפשות, משפחה קשת יום - אבא ירקן שעובד למחייתו בשלוש משרות, ואמא עקרת בית. "כילד ועד גיל 18, חייתי בעוני מחפיר, לא היה לנו אוכל בבית", מתאר ברבי, "נאלצתי ללכת לעבוד בשדות לפנות בוקר ובבניה כבר בגיל שמונה, הכל כדי לעזור לפרנסת המשפחה. עקב הנשירות שלי מבתי הספר עברתי כעשרה בתי ספר בתקופה של 5 שנים. משפחתי הייתה מוכרת ברווחה. בית הספר הכי גבוה שהגעתי אליו היה מרכז הנוער שקלט ילדים שאין להם סיכוי. מבתי הספר אני זוכר דבר אחד: הגעתי, אך מעולם לא הבנתי את החומר או הצלחתי לעקוב כי הייתי עייף מהעבודה והרעב. המורים השלימו עם הגורל שלי, וויתרו עלי. הזיכרון שלי הוא שמעולם לא היה אוכל, נאלצנו לאכול תפוזים מהפרדס שהיו זרוקים ליד בית הספר".
ברבי מציין כי נהג להתגנב לבית הספר ולעמוד ראשון בתור לאוכל, ולפני שהפסיקו לקרוא שמות של מי ששילם, כבר היה חוטף משהו לאכול ומרגיע את הבטן. "כאשר הגעתי לגדנ"ע זה היה גן עדן מבחינתי", נזכר ברבי, "בשביל ילדים אחרים זה היה אתגר, אבל בשבילי זה סוף סוף היה הזדמנות לקבל אוכל ומיטה חמה, אצלנו בבית אפילו בחורף לא היה במה להתכסות – המטרה הייתה תמיד לשרוד".
ממקבל לנותן
השינוי בחייו של ברבי הגיע במהלך שירותו הצבאי, אז מפקדיו ראו את הפוטנציאל שטמון בו, השקיעו ואימצו אותו. "המפקדים שלי טיפחו אותי כמו בן", מספר ברבי, "פיתחתי קריירה של 30 שנה בצבא, השלמתי את לימודיי, ושימשתי בתפקידים בכירים ביותר בחיל המשטרה הצבאית: הדרכה, כליאה ובילוש. התקופה הזו נתנה לי הזדמנות לסייע לאלפי חיילים, שבאו ממצוקות כלכליות קשות, עזרתי להם לעמוד על הרגליים. תמיד הסברתי להם שאם אני הצלחתי - כל אחד יכול להצליח".
עם שחרורו בשנת 2008 החל לפעול ציבורית ופוליטית, וביקש לסייע לנזקקים כאיש ציבור. מפעיל חברתי שכונתי הפך ברבי ליו"ר שכונת נווה שאנן, שנלחם למענם ברשויות. "פתחתי מרפאות בשישי שבת, הכנסתי את משרדי הרב קו בנווה שאנן, דאגתי לסטודנטים שיעבירו שיעורים פרטיים בחינם לילדים, פתחתי מועדוני שחמט, קיימתי פעילויות בחגים – והכל בחינם, באפס תקציב, עם גיוס מתנדבים", מתאר ברבי, "ראיתי את מצוקות התושבים, ורציתי להעניק להם את כל מה שאני כנער לא יכולתי לחלום עליו. משפחות ברוכות ילדים היו מגיעות לחוגים ושיעורים בחינם, והכל מתחת לבית שלהם. כנער מעולם לא העזתי לחלום על חוג – ואם הייתי חולם הייתי צריך לקחת סוס ועגלה ולרכוב לבד עד למועצה האזורית שנמצאת סמוך לעזה. לא הייתה לנו תחבורה, וגם לא כסף. החלטתי שנווה שאנן תהיה שכונה תוססת: הכנסתי אליה קווי אוטובוס, קווים לים בשבת, עשינו תהלוכות בחגים, ריקודי עם, ספורט והליכות לנשים, חוגים לגברים חרדים ועוד. הבנתי שאם לא ניקח את הגורל שלנו בידיים, ונסתמך על אחרים – אנחנו נשאר מאחור, ולא הסכמתי שידלגו על אף תושב כפי שדילגו עליי ועל עוד הרבה אנשים בילדותי".
המוטיבציה של ברבי הובילה אותו להקמת תנועה חברתית שהתמודדה בבחירות האחרונות למועצת העיר והוא נבחר למועצה. הוא דרש וקיבל את תיק הרווחה והתעסוקה. "קיבלתי אגף שסוע, שבור, חסר אמון במערכת – שאף אחד לא רצה אותו, תיק הרווחה זה לא תיק זוהר. היום אני מודה על הזכות שניתנה לי לקבל אנשים מקסימים: עובדים סוציאליים ועובדי האגף, שאני דואג לחבק ולטפח אותם כל יום, ולהזכיר להם כמה העבודה שהם עושים חשובה", אומר ברבי, "ביקשתי גם את תיק הבריאות. הסתערתי על תיקים שלא היו חשובים להרבה אנשים, ואני רואה בהם תיקים מצילי חיים. אני יודע עד כמה חשובה עובדת סוציאלית, וכמה חשובה עבודת סייעת, ותקציבים לחסרי בית, ועד כמה חשוב להשקיע בתעסוקה".
"רק לא להגיע לתחתית"
ברבי השקיע מאמצים רבים כדי להרחיב את פעילות מחלקת הרווחה, וטוען כי המניע היה כדי שאנשים לא יגיעו למצבו בצעירותו.
"כאיש ציבור וכמי שהיה אחראי לנושא רווחה הנוגע לחיי אדם, אני תמיד מזכיר לכולם – כל אחד יכול להצליח ולהגיע לאן שאני הגעתי, כל מה שצריך זה טיפת אמונה ואומץ. אני פועל 24 שעות ביממה, וזאת על מנת לשנות ולהוביל תהליכים – הכל כדי שאנשים לא יגיעו לתחתית כפי שהייתי בצעירותי. כשאני רואה אנשים שלא מקבלים טיפול, לחץ הדם שלי עולה, אני לא מצליח להבין איך המערכות אטומות לאנשים כאילו מדובר ביתושים. בגלל זה התושבים מתפלאים שאני עונה להם לנייד האישי שלי: אפילו בשישי שבת. אגף הרווחה מכיל בתוכו עשרות נושאים לטיפול – נוער בסיכון חסרי בית נרקומנים זנות ילדים עם מוגבלויות טיפול בותיקים, לכל אחד אני נותן את המאה אחוז יחד עם אנשיי. אני מאמין בקשר עם התושבים: אחת לשבוע אני יוצא בקול קורא לתושבים להעלות בעיות, אני רושם אותם ומטפל בהם מול הגורמים הרלוונטיים. אני מאמין שכל ילד הוא עולם ומלואו – ושיש לטפל בכל תושב, בדגש על בעלי מוגבלויות, ומקווה שאמשיך בעשייה עוד הרבה שנים".
קראו גם: >>
חורש את העיר
בשנה האחרונה מקיים ברבי חוגי בית בהם הוא נפגש עם אנשים ברחבי העיר ומביא את בשורת תנועת "אכפת לי מתושבי חיפה". ברבי: "אני הולך להיות ראש העיר הבא של חיפה. בניגוד למועמדים אחרים, אני נמצא בשטח כל יום, נפגש עם הציבור ושומע על בעיותיו הקטנות והגדולות. חוגי הבית מלאים, התנועה שלנו הולכת וגדלה והציבור רוצה שינוי בעיר. אני ידאג לשינוי שצריכה חיפה".
פורסם לראשונה: 12:25, 05.01.23
