אבל כבד ירד בשבוע שעבר על קהילת הכדורסל בחיפה עם היוודע מותו של מאמן הכדורסל החיפאי מרדכי "צ'וצ'ו" לדרמן. צ'וצ'ו, שנפטר בגיל 74 לאחר מחלה קשה, היה מאמן מוכר ומוערך מאד, למרות שמאז שנות השמונים החליט להתמקד בהענקת יסודות הכדורסל לילדים.
45 שנה אימן צ'וצ'ו במכבי חיפה. כמאמן בוגרים הוא התקבע בתודעה בעיקר כמי שאימן את מכבי חיפה בעונת העלייה 80־79, מהליגה הארצית לליגה הלאומית, שהייתה אז הליגה הבכירה.
למרות שהיה מזוהה עם הצבע הירוק, צ'וצ'ו צמח במגרשי הפועל. בשנת 68' הוא עלה לבוגרים של הפועל חיפה שהייתה בליגה הלאומית, שהייתה אז הליגה הבכירה, ושיחק שם עד שנת 70'. אחר כך שיחק בשורות הפועל קריית חיים והפועל נהריה ובערוב הקריירה בליגות נמוכות יותר. אגב, באותן שנים הוא גם עבד כעיתונאי ספורט, וסיקר את הקבוצות בחיפה והסביבה, כולל את אלה ששיחק בהן. לכן השתמש בשם העט – מרדכי לידור.
את קריירת האימון החל באימון ילדי אליצור חיפה. למכבי חיפה הגיע רק לפני 45 שנה כאשר הקבוצה המאוחדת מכבי חיפה הר הכרמל, החלה לשחק באולם החדש בביכורים. צ'וצ'ו החליט לאמן נוער בכרמל, ובד בבד המשיך לשמור על כושר בקבוצת הבת, מכבי הר הכרמל, ששיחקה בליגה השלישית.
בעונתה השנייה של מכבי חיפה בארצית, בשלהי שנות ה-70 הוא נקרא לעמוד על הקווים. עונה חלומית הסתיימה בעליית ליגה היסטורית. שנה מאוחר יותר המשיך צ'וצ'ו לאמן את הירוקים בליגת העל, שבשורותיה כיכבו הזר הראשון בירוק מארק יאנג והמתאזרח גלן קונסור. שנה מאוחר יותר עבר לאמן את הפועל נהריה שהייתה קבוצת צמרת בליגה השנייה. אחרי אותה עונה הסתיים פרק הבוגרים מבחינתו ופנה לאהבת חייו - אימון נוער.
"גישה נהדרת לילדים"
צ'וצ'ו העמיד דורות של כדורסלנים, וזה היה מפעל החיים שלו. חלק מחניכיו הפכו לשחקנים מובילים. את הפוטנציאל של חיים זלוטיקמן הוא קלט, כשזה היה בן 12, ושיחק בבית ספר ליאו באק בהדר. הוא לקח את זלוטיקמן תחת חסותו, ואיך זה נגמר, כולם יודעים. את דייויד בלאט הכיר כשזה הצטרף למכבי חיפה בעקבות משחקי המכבייה. לדרמן זיהה פוטנציאל אצל הרכז היהודי אמריקאי, הציע לו לאמן במקביל את קבוצת הנערים של המועדון, ולמעשה סלל לו את הדרך לקריירת אימון מפוארת.
קראו גם: >>
אפשר לומר שכמעט כל מי שהקפיץ כדור כתום באולם הכדורסל בביכורים שיחק תחת הדרכתו. בזמן ששיחק במכבי חיפה הוא גם עבד במשביר. את הג'וב סידר לו יצחק כהנא, אביו של המאמן רני כהנא, שהיה אז מזכיר המועדון. בהמשך עבד לאורך שנים בבנק לאומי במקביל לאימון במכבי חיפה.
העיתונאי החיפאי הוותיק, יוסי גלזר, שהיה חברו של צ'וצ'ו במשך 50 שנה, סיפר השבוע: "מדובר בבן אדם נדיר, שכולו טוב. אדם עם חוש הומור, שחקנים מתו עליו. הוא היה הולך ברחוב וכל הזמן היו באים אליו אנשים ואומרים: 'אימנת אותי פה, אימנת אותי שם'. הוא היה אהוב על כולם. הייתה לו גישה נהדרת לילדים. הוא ידע להעניק לילדים את האהבה למשחק. זה מה שעניין אותו, לא ניצחונות ולא הצלחות, אלא האהבה למשחק".
ארי רוזנברג, מגדולי שחקניה של מכבי חיפה בכל הזמנים, הגיע כמובן ללוויה ביחד עם אחיו, ירדן רוזנברג. שניהם שיחקו אצל צ'וצ'ו בתחילת דרכם. רוזנברג: "צ'וצ'ו סידר לי את החיים. יש שני מאמנים שאני חייב להם את הקריירה שלי. אחד זה צ'וצ'ו, שלקח אותי בכיתה ג' או ד' ועשה אותי שחקן, והשני זה פיני גרשון שהמשיך את מה שצ'וצ'ו התחיל. בכיתה י' הוא כבר העלה אותי לנערים, לנוער עליתי אצלו שנה לפני הגיל שלי, ובכיתה י"ב הוא כבר העלה אותי לבוגרים. הוא האמין בי, הוא סידר לי שירות צבאי שלא יפגע בקריירה שלי, והוא עשה אותי לשחקן טוב.
"הוא היה יסודי, עם גישה נכונה, הרבה אורך רוח", מספר רוזנברג. "מצד אחד, הוא היה מאמן רציני לחלוטין, מצד שני, הכל נעשה בלי להגזים, עם שליטה עצמית, תוך הענקת כבוד לילדים שמתאמנים אצלו. הרבה ערכים ירשתי ממנו. היה בו משהו מאד אבהי. כולם ראו בו דמות אבהית, כולל ילדים כמוני, שלא היה להם צורך בדמות אבהית בבית. הוא היה לא רק מאמן, הוא גם היה בראש ובראשונה מחנך. הוא חינך אותנו לכבוד, לאהבה למשחק, להוגנות. צ'וצ'ו לא ניסה לבנות קריירה, לא עניין אותו להתקדם לאמן בוגרים, הוא לא חיפש ניצחונות ותהילה, הוא תמיד העדיף לאמן ילדים".
