באתי, חייכתי, כבשתי. סיפורו של ג'ובאני רוסו מדהים בכל קנה מידה. איך קרואטי צעיר הגיע לחיפה וכבש אותה והפך חלק ממנה עד היום. רוסו חוגג 50 שנה, וחבריו לדרך מספרים את המנהיג, השחקן, הג'וקר והאדם האהוב שכבש את ליבם.
קיץ 1995. הפועל חיפה בהדרכתו של אברהם גרנט והפועל בית שאן מהליגה הלאומית בהדרכתו של אלי גוטמן מקיימות משחק אימון לקראת העונה שבפתח. סוכן השחקנים יולי שפירא ז"ל מביא איתו למבחנים בהפועל כדורגלן קרואטי אלמוני בן 23 העונה לשם ג'ובאני רוסו. גרנט לא מתלהב מהביצועים ומחליט שלא להחתימו. לעומת זאת, גוטמן, אז מאמן בתחילת דרכו, מזהה פוטנציאל אצל הבחור ורושם את שמו בפנקס.
שנה לאחר מכן מונה גוטמן למאמנה של הפועל באר שבע, והבקשה הראשונה מאלי להב, אז הבעלים של ב"ש, הייתה להחתים את רוסו, והשאר היסטוריה. רוסו, שחגג בימים האחרונים יובל שנים, הניף כבר בשנתו הראשונה בארץ את גביע המדינה. שנה לאחר מכן עבר עם גוטמן להפועל חיפה והיה אחד מגיבורי האליפות ההיסטורית של הפועל חיפה. לאחר עונה כושלת בבית"ר ירושלים הוא הגיע למכבי חיפה שם חווה תקופה נפלאה עם שלוש אליפויות ועלייה היסטורית לליגת האלופות.
רגע השיא בקריירה היה זימונו לנבחרת קרואטיה בעקבות היכולת המרשימה שהפגין בקמפיין של ליגת האלופות. מאמנה של קרואטיה אוטו באריץ' זימן אותו לנבחרת לקראת משחקי היורו בפורטוגל שם רשם רוסו 3 הופעות. אגב, מכיוון שחל עיכוב מבחינתו בקבלת מעמד של תושב קבע נמנע ממנו להופיע במדי הכחול לבן.
רוסו נוטף כריזמה, שטותניק וקליל מחוץ למגרש אבל סופר- מקצוען ברגע שכף רגלו דרכה על הדשא. "לא היה שחקן במכבי חיפה שהתאמן ברצינות כמו שהוא התאמן. גם אם הוא לא ישן בלילה, הוא היה הכי טוב באימונים", העיד עליו השבוע הבעלים של מכבי חיפה, יעקב שחר.
גוטמן, מאבות המותג, האיש שבאמתחתו אינסוף שעות ג'ובאני, מדבר על התופעה: "מהרגע הראשון שהוא עלה על המגרש הוא היה רוק סטאר. אבל מה שמעניין שהוא היה כזה גם מחוץ למגרש. הוא הזר הטוב ביותר שהבאתי לארץ ושיחק בקבוצות שאימנתי. לאיפה שעברתי לאמן לקחתי אותו איתי. הוא היה שטותניק בכל מה שעשה מלבד דבר אחד כשדרך על הדשא במשחקים. היינו ביחד ארבע שנים נהדרות. כשג'ובאני חזר מהיורו שם שיחק במדי נבחרת קרואטיה הוא הביא לי אישית את החולצה שלו חתומה. זאת לאות הערכה על כל מה שעשינו ביחד בארץ מהרגע שהגיע".
"הקדים את זמנו"
"באימון מסכם לפני דרבי חיפאי ג'ובאני איחר בלי הסבר", נזכר גוטמן. "הודעתי לו באסיפת קבוצה לפני המשחק שבגלל האיחור הוא לא פותח. הוא התחנן לשחק. הוא אמר לי: 'קח לי את המשכורת של החודש הזה, רק תן לי לפתוח'. אבל התעקשתי. הוא לא פתח, נכנס כמחליף והיה המצטיין בדרבי. רוסו השלים אותי עם ההתנהלות הילדותית שלו. אני הייתי יקי שלא מעלה חיוך על השפתיים, והוא הכניס את זה בדרכו הייחודית, אבל הכל נעשה עם חן ועם טעם".
"הוא הקדים את זמנו", מספר גוטמן. "הוא היה שחקן שלא היה צריך ג'י.פי.אס. הייתה לו טכניקה מצוינת במסירה, כדרור נהדר ובעיטה. משחק הראש לא היה מהטובים, אבל היום היה נחשב לשחקן ברמות הגבוהות ביותר. לקחתי אותו איתי לבית"ר ירושלים. הקהל לא קיבל אותו ולא אותי וההפסד כולו היה שלהם".
שי הולצמן שיחק לצידו של רוסו במשך שנה וחצי: "ג'ובאני מצטייר כעושה שטויות, שזה חלק ממנו. זו התדמית שדבקה בו. פחות ידעו על המקצוענות שהוא הביא איתו כשעלה למגרש. הוא אחד השחקנים שרץ ועבד יותר קשה מכולם. הוא היה קיצוני בכל דבר, וזה מה שעשה אותו לשחקן גדול. ככל שהצליח יותר, כך הוא עבד קשה יותר במגרש. הוא לא נתן להצלחה לסנוור אותו ולנפח אותו".
עופר טלקר ורוסו שיתפו פעולה באגף ימין בתקופה בה שיחק בהפועל חיפה. טלקר: "שיחקתי איתו על הקו במשך שנים. הוא שבר את המיתוס שכוכבים לא עושים הגנה. מחוץ למגרש הוא היה כוכב- על, אבל במגרש הוא עשה הכול. כשהוא היה מגיע לאימון היית בטוח שמגיע הומלס. הוא נראה עייף, חסר אנרגיות אבל אחרי דקה במגרש לא היית מבין מאיפה מגיעים כוחות העל האלה. ראית תותח כדורגל, וזה היה מדהים".
רוסו תרם שערים ומהלכים מבריקים לאליפות ההיסטורית של הפועל חיפה אבל זוכרים לו הבטחה אחת שלא קיים: לרוץ עם חוטיני במשחק ההכתרה. האדומים אכן הניפו צלחת אליפות אבל למגינת ליבן של אוהדות רבות הוא חגג עם החוטיני בחדר ההלבשה.
"רוסו התייחס לכדורגל כבידור", אומר אלון "האווירון" מזרחי ששיחק עם רוסו בבית"ר. "הוא דגל בכך שהכדורגל זו הנאה ולא מלחמה אבל נתן בכל אימון ומשחק 200 אחוז. הוא היה מתבדח באימונים, עושה דברים שמאמן או שחקנים שלידו לא יכלו לכעוס עליו. כולם קיבלו את זה בהבנה ומאמנים אהבו את זה מה גם שבמגרש היה עובד נון סטופ. אין ספק שהוא שייך לרשימת עשרת הזרים הטובים ששיחקו כאן".
אחרי שלא שיחק תקופה ארוכה בשל פציעה בגבו הוא שב למגרשים במדי הירוקים שם הפך לאחד השחקנים המרכזיים באת התקופות המופלאות של המועדון כשגולת הכותרת הייתה כאמור העפלה היסטורית לליגת האלופות. אבישי ז'אנו, אחד מחבריו הטובים ושותפיו לצוות הבידור, נמצא איתו בקשר חברי גם היום. "ג'ובאני בן 50, וואו! היו לנו המון חוויות משותפות. מבחינת כדורגל הוא היה עילוי, אבל מה שאני זוכר אלה הקטעים שעשה בחדר ההלבשה שאיש מאיתנו לא יכול לשכוח. באחת הפעמים אכלנו צהריים בצריף במתחם האימונים. הוא סיים לאכול ראשון, לקח את המפתחות של הצריף, נעל את כל השחקנים ונסע הביתה. במשך שעות לא ניתן היה להשיג אותו. כולנו יצאנו מהמקום שלוש שעות מאוחר יותר. בפעם אחרת הוא לקח לאדורם קייסי את הרכב החדש שקיבל ועזב את המתחם אימונים, לך תחפש אותו. זה היה ג'ובאני אבל מי יכול היה בלעדיו? לא מחוץ למגרש ובטח בתוך המגרש כשהיה מקצוען".
ננאד פראליה, חברו הקרואטי שכיכב לצידו, וכיום עוזר מאמן נבחרת הנוער של קרואטיה, מספר: "היו לי עם ג'ובאני שנתיים מהטובות בקריירה שלי. שתי אליפויות, צ'מפיונס ליג עם ניצחונות ענק כמו על מנצ'סטר יונייטד. לא הופתעתי כשג'ובאני זומן לנבחרת קרואטיה. זה היה עבורו הישג ענק לשחק ביורו עם הנבחרת שבה היו כוכבים גדולים במיוחד כשהוא הגיע מהליגה הישראלית והשאיר בקרואטיה שחקנים ששיחקו בקבוצות גדולות שלא זומנו ולא שיחקו ביורו".
במאי 2005 החליט רוסו לעזוב את הירוקים וחתם במכבי ת"א כחלק מקבוצת הגלאקטיקוס הכושלת. בתום חוזהו ביקש לחזור למכבי חיפה לעונת פרישה. שחר שנפגע מעזיבתו התלבט קשות ולבסוף הסכים ורוסו עשה קאמבק לשורות הירוקים. בתום העונה ולאחר אי חידוש חוזהו החליט לסגור מעגל בקבוצת נעוריו היידוק ספליט בה שיחק מספר משחקים לפני שנאלץ לתלות את הנעליים עקב פציעות חוזרות.
ברבות השנים רוסו שמיתג את עצמו לג'ובאני זכה גם בהישרדות VIP ב- 2019. הוא נשוי לישראלית מאיה פישל, דובר עברית שוטפת, והשניים משמשים כפרזנטורים מעת לעת. הוא שימש כמאמן מנטלי ואיש שיווק במכבי חיפה ומשתייך לקבוצת "השגרירים" של המועדון.
קראו גם: >>
