ראש העיר חיפה לשעבר עינת קליש טוענת כי עם כניסתה לתפקיד, כמו גם במהלך כהונתה, היא נחשפה להתנהלות אותה היא מגדירה "כתרבות קומבינה רקובה".
קליש מתארת כיצד ללשכת ראש העיר היו מגיעות מתנות רבות מצד גורמים מתחום הנדל"ן וגורמים אחרים, שביקשו בתמורה לקדם את עניינם. קליש מוסרת עדות פומבית מטרידה על מה שראתה בלשכת ראש העיר כשחלק מהדברים פירסמה בפוסט השבוע.
שוקולד ואלכוהול
קליש: "אחד הזיכרונות שנצרבו במוחי מתחילתה של הקדנציה ובעיקר מהשנה הראשונה, הוא כמות המתנות שהגיעו ללשכת ראש העיר באמצעות שליחים. לעיתים הם הגיעו בלי סימן ברור מי השולח, אולי בכוונה. לרוב זרם המתנות הלך והתפשט לפני החגים, אבל מידי פעם היו הבלחות גם בתקופות שגרה, בלי סיבה נראית לעין. כשהתאמצתי והתעמקתי, הקשרים והסיבות התבררו. יזמי בניה, אנשי נדל"ן, עסקנים שחיכו להודעה על העברת כספי תמיכות, הקצאת מבנה וכו'".
קליש נזכרת במתנה אחת שנעשו ניסיונות רבים לאתר מהיכן הגיעה כדי להשיב אותה, אך השולח נעלם "כאילו בלעה אותו האדמה". גם שנמצאה החנות ממנה נרכשה המתנה, נמסר לנציגי העירייה כי זו נרכשה במזומן.
"אני יכולה לנחש שהוא/היא/הם חיכו ליום בו יראו אותי בשקט, ב"ארבע עיניים", ויזרקו את המילה הנכונה. סירבתי לפגישות ב"ארבע עיניים" שאינן חלק מהפרוטוקול של מנגנון העירייה".
לדבריה המתנות כללו יינות, אלכוהול, שוקולדים וממתקים, תמונות, תחריטים, כלי בית יפים. בלי סוף. קליש מסבירה כי היו מתנות מקובלות שהתקבלו משגרירים, קונסולים ואורחים מהעולם, שהעניקו תשורות סמליות, כדוגמת ספרים, עותקי פסלים ויצירות המזוהות עם עירם ותרבותם. "מרבית המתנות הישראליות שנשלחו מבעלי אינטרסים היו לרוב אישיות וקשורות לעולם הנהנתנות, או במילים אחרות - אלכוהול ושוקולד".
הכל תועד
לנוכח המתנות שהגיעו אליה וסירבה בתוקף לקבל, קליש הורתה לאנשי הלשכה לתעד את המתנות ולהעבירם לייעוץ המשפטי כדי לקבל הנחיות מה לעשות איתם. לדבריה לבסוף הועברו המתנות, ככל שהתאימו, לצדקה.
באחד המקרים אותם זוכרת היטב קליש, הגיעו ללשכת ראש העיר מספר גדול של מתנות יקרות. לדבריה, עם כניסתה ללשכה בוקר אחד, היא מוצאת על השולחן סט אלכוהול יוקרתי במיוחד.
"על מה החגיגה? שאלתי. אחת מנשות הלשכה שכבר למדה להכיר אותי גמגמה ואמרה שכנראה קרה משהו חשוב מאד כי בכל החדרים הצמודים ללשכה השליח השאיר חבילה זהה. ביקשתי לאסוף את המארזים ולרכז אותם במקום אחד. ספרנו 15 קופסאות. עשינו תחשיב פשוט שמדובר במתנות בסכום לא מבוטל, ומכיוון שאלכוהול לא מתאים לצדקה, ביקשתי מאחד מעובדי הלשכה להכניס את כל המארזים לרכב שלי להסיע אותם חזרה לבעליהם".
ראש העיר לשעבר מציינת כי החזרת המתנות לבעליהם התקבלה על ידי השולחים בהלם מוחלט. "הם נעלבו עד עמקי נשמתם. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששלחו אליי מתנות". לדבריה, עם השנים, בעקבות מדיניות אי קבלת המתנות, זרם המתנות הלך והצטמצם.
פותחים שולחן
קליש חושפת תופעה נוספת לה נחשפה במהלך כהונתה. לדבריה, בכל פעם שהגיעה למסעדה, הייתה מקבלת מנות רבות ועשירות שלא הזמינה, כאשר בעל המקום מסרב לקבל תשלום עבור הארוחה.
קליש: "בשנה הראשונה לכהונתי, כאשר יצאתי עם משפחתי לאכול במסעדות בחיפה, מצאתי את עצמי מתווכחת שוב ושוב עם בעלי המסעדות, מתחננת לא להזרים אלינו לשולחן מנות "על חשבון הבית". כאשר הסברתי למלצרים שלא הזמנו את המנה, שאין שום סיכוי בעולם שנצליח לאכול כל כך הרבה - הם הרימו כתף, סובבו כפות ידיים לשמיים, הצביעו לכיוון המטבח, הסבירו שמשם יצאה ההוראה, ונעלמו. זה היה אחרי שהוציאו כמה מנות פתיחה מפנקות, לפעמים גם עיקריות, ותמיד בשפע".
"כשלא הצלחנו להחזיר את המנות, מצאנו את עצמנו משלמים פי שניים וגם משאירים טיפ עצום, לפעמים יותר גבוה מהארוחה שהזמנו, וגם זה אחרי ויכוחים עם בעל הבית שסירב לגהץ את כרטיס האשראי. בשלב הזה תמיד שמעתי פליאה בקולם, ואפילו הרגשתי קצת כעס. "אל תדאגי - זה לא בשבילך, זה בשבילנו" אמרו עם חיוך מבויש, "אנחנו גאים שאת כאן, זה כבוד לנו ולעסק"".
לנוכח התופעה בה נתקלה, קליש אומרת כי למרות רצונה לתמוך בעסקים מקומיים, היא נמנעה מלבקר במסעדות. "ככל שדיברתי על התופעה גיליתי שבמשך שנים רבות, קבוצות מסוימות של פוליטיקאים ועוזריהם הבכירים נהנו למלא את בטנם עם ארוחות דשנות על חשבון הבית, ולפעמים 'על הדרך' גם הזמינו אורחים והגדילו את השולחן. אני יודעת מי הם היו, אני יודעת באיזה מסעדות הם אהבו לשבת, ואני גם יודעת עד כמה בעלי המסעדות בכו וקיטרו. ושתקו. זו היתה הנורמה".
קליש מציינת כי בהמשך שבה להתארח במסעדות העיר רק שבכל פעם מסוכם כי לא יוצאת שום "מנת פינוק" על חשבון הבית. לדבריה בהתחלה בעלי עסקים כעסו אך בהמשך הודו לה על התנהלות זו.
בארבע עיניים
ראש העיר לשעבר שופכת אור חדש על מושג "פגישה בארבע עיניים". לדבריה היא שבה והתנגדה לפגישות מסוג זה, וספגה בשל כך ביקורת כי מדובר בנוהל הכרחי לניהול עיר.
"במהלך הקדנציה, שמרתי בקנאות לא לקיים פגישות בארבע עיניים. שש, שמונה עיניים, או יותר. בפגישות רחבות לא יכולות להיות הצעות לא רשמיות, קריצות או סיכומים שאינם לפרוטוקול.
"אבל פעם אחת, ברגע של חולשה בתחילת הקדנציה התפתיתי וחרגתי מהנוהל שאימצתי לעצמי. תיאמתי פגישה אחת עם מישהו שאני מכירה היטב, ושהיה מחובר לגורם פוליטי מוכר. "שטויות, מה כבר יכול לקרות" אמרתי לעצמי. ובאמת, היתה פגישה מצוינת על נושאים חשובים שצריך לקדם בעיר, רעיונות טובים, עד שבסוף נזרקה לחלל האויר שאלה קטנה לגבי איזו משרה בכירה פנויה, סתם ככה "על הדרך", בשביל האחיין. הפניתי כהרגלי לאתר העירייה שם מופיע פירסום מסודר של המכרזים, והסברתי שעליו לפעול כמו כל תושב בעיר ושאני ממילא נמנעת מלהתערב".
קליש: "כמה דקות אחרי שיצא מחדר, לדעתי הוא עוד היה בחניון העירייה, וכבר קיבלתי טלפון מאחראית כוח האדם. "התקשר אלי עכשיו בחור ואמר לי שאת מייעדת את התפקיד לאחיין שלו. יכול להיות??" ככה, בלי בושה. לשמחתי שמעתי מיד גם "כמי שמכירה אותך, חשבתי שזה לא הגיוני, אבל בכל זאת אני שואלת". בהלם מהחוצפה אמרתי "לא" רבתי, והבנתי למה צדקתי ולמה אסור לקיים פגישות עבודה ב"ארבע עיניים", גם כשכל העולם כועס עלי. זו אכן היתה הפעם האחרונה".
האם היועצת המשפטית ומבקר העירייה ידעו מזה?
"אני חושבת ששומרי הסף ידעו וטיפלו במקרים רבים, אבל אינני מוסמכת לדבר בשמם".
האם הוצאת בזמנו הודעות מסודרות לעובדים ולנבחרי ציבור לעצירת התופעה?
"במהלך כהונתי יצאו לעובדי העירייה הודעות מסודרות רבות העוסקות במינהל תקין. הן לא יצאו ממני, אלא מהשירות המשפטי או מגורמי הניהול של העירייה על פי חוק, לבקשתי ובתיאום מלא איתי".
קראו עוד:
למה עכשיו?
מדוע לא לחשוף את מי שממשיך לנהוג בצורה הזו?
"התפקיד של ראש עיר הוא להוביל תהליכי צמיחה, לבנות וליצור עם הפנים קדימה, לא להיות שוטר או שופט. בשנותיי כראש עיר פעלתי רבות לשיפור תהליכים עירוניים, הסדרת מדיניות חסרה, אבל גם עסקתי רבות באיתור כסף ציבורי והחזרתו".
למה לא דיברת על זה במהלך כהונתך אלא רק עכשיו?
"בהחלט פירסמתי פוסטים שעסקו במינהל תקין במהלך הקדנציה, אך לצערי הם לא נפלו על אוזניים כרויות. לעיתים היה נדמה לי שהנושא הזה לא מעניין לא את הציבור ולא את התקשורת. היום אנחנו נמצאים בעידן שבו הדחקת המציאות כבר לא עובדת. בפוסט שכתבתי ביקשתי דרך החוויה האישית שלי לעסוק בתרבות שפשתה בארץ, ושבימים אלה מטרידה את כולנו: אני עוקבת אחר מה שקורה במדינה שלנו - הזעם העצום שיש נגד הפוליטיקאים, ומבינה את הגועל העצום והייאוש שכולנו מרגישים בתקופה האחרונה".
ואחרי כל זה מדוע לא פנית למשטרה?
"יצא לי לשבת עם המשטרה כמה וכמה פעמים, ולהציג להם את מה שלמדתי על המנגנון. התשובה היתה תמיד זהה – 'אין לנו דרך להתמודד עם המנגנון החולה, תפנו למשרד הפנים. אנחנו המשטרה צריכים עדויות של אנשים ספציפיים ורק אז אנחנו נכנסים לטפל'".
"די מהר הבנתי שאין לי כתובת אמיתית. מבקר המדינה, מבקר העירייה – כולם יבדקו את טענותיי, בקצב שלהם ואז יוציאו דוח בו הם יגידו שהם לא מטפלים. משרד הפנים? הוא לא באמת היה שם. הגעתי לדרגים הכי בכירים במשרד הפנים עם בעיות קשות ולא קרה כלום".
קליש אומרת כי אחרי חמש שנים בתפקיד ראש העיר היא יכולה לומר בפה מלא כי האויב הכי גדול של החברה הישראלית נמצא בתוכנו. "לא הייתי משתמשת במילה שחיתות, היא קשה ובוטה מידי, ולא תמיד מדויקת, אלא במילה מוסר ירוד, קומבינות, עצימת עין ועיגול פינות, "בקטנה, אחי". למה לעשות עניין מכמה גרושים? תוסיפו לזה את החפיפניקיות "יהיה בסדר" ואת חוסר היכולת לדחות סיפוקים "הכל כאן ועכשיו". והרי לכם תמצית האתוס הישראלי במיטבו".
