יום שישי, 3 לפנות בוקר, צלצל הטלפון הנייד של אירית (שם בדוי). על הקו בנה, שביקש מהוריו להגיע בדחיפות לבית חברו מהכיתה, כי אחד הילדים התעלף.
בעלה של אירית מיהר לכתובת שהבן שלח לו בהודעה. כשנכנס לדירה, חשכו עיניו. סביב שולחן מלא בקבוקי אלכוהול ומאפרות עם בדלי ג'וינטים, בסלון אפוף ריח חריף של סמים ואלכוהול, הוא מצא חבורה של בני נוער בגילאי 14 ו-15 שיכורים, כשאחד הצעירים, מ', שכב על הרצפה ולא זז. "פחדתי שאולי הוא ימות כי הוא הפסיק לענות לנו, אז התקשרתי אליך", אמר הבן לאביו, שלקח את הנער למקלחת ושטף אותו במים קרים. "הוא החל להקיא בזמן ששטפתי לו את הפנים. אני חושב שאם לא הייתי מגיע הוא היה מקיא על עצמו ונחנק מזה".
לא ידעתם לאן הבן שלכם הולך?
האב: "הוא אמר שהוא הולך למסיבה בבית של חבר. אחר כך הבנתי שאלה המסיבות שהם עורכים, כל שבוע אצל חבר אחר כשההורים לא בבית".
אירית: "אחרי שהבן שלי התקשר אליי בלילה, הוא היה מוטרד שהחברים שלו ינדו אותו מהמסיבות בגלל שהוא התקשר אלינו. אני חוששת שאנחנו מאבדים את השליטה על הילדים שלנו, ובאה בתלונות אך ורק להורים שחייבים לפתוח את העיניים".
"אני פחדתי שמ' ימות", אמר לאימו. "עכשיו הם בטח לא יזמינו אותי כי הלשנתי". אחרי המקרה הזה פתחו ההורים קבוצת ווטסאפ של מספר הורים ושיתפו את הסיפור. הסתבר כי חלק גדול מההורים לא היו מודעים למה שקורה במסיבות הפרטיות שעורכים ילדיהם בבתים. אחרי הקמת הקבוצה החלו להגיע רסיסי מידע, והורים נדהמו לגלות את ממדי התופעה של שימוש בסמים ואלכוהול במסיבות נוער.
הכל ברשתות
עבור פקד יוסי אטיאס, קצין המודיעין במחלק נוער במשטרת חיפה, הסיפור הזה מוכר. בחודשים האחרונים הוא מצביע על תופעה הולכת וגוברת שקשורה גם לקורונה. "אני הולך למסיבה', משמע, אני הולך לשתות אלכוהול ולעשן ג'וינטים. זאת המשמעות שההורים מפספסים", הוא אומר ל"מיינט חיפה". "במהלך השנה האחרונה עצרנו בחיפה מעל 60 בני נוער בחשד לשימוש בסמים. הצעירים ביניהם רק בני 13. אם ההורים לא יתעוררו, יגדל כאן דור של מסוממים".
זה דבר חדש?
"כן. אחרי גל הקורונה, בו המשלוחים הפכו למקובלים, מצאו בני הנוער פתרון קל להשיג סמים ואלכוהול. הם מזמינים באמצעות שליח סחורה לבית של אחד הנערים. השליח לא שואל מה הגיל כמו ששואלים בפיצוציה או בכל מקום אחר. זה החידוש בעצם. השימוש בשליחים מאפשר לעקוף את תקנות האיסור למכור אלכוהול לקטינים. לצד כמויות האלכוהול, הם עברו לשימוש בג'וינטים וסיגריות אלקטרוניות. שני הדברים יחד זה קטלני".
מה בעצם השתנה?
"פעם היו מגיעים בלדרים לבית הספר ומוכרים לאחד התלמידים, שהיה מוכר לשאר התלמידים, ואפשר היה להתחקות אחרי הסוחרים. היום הכל עובר לרשתות החברתיות, והרכישות מתבצעות באמצעות האינטרנט. תמיד היו קיימות פינות עישון בבתי הספר, אולם אחרי הקורונה כמות הילדים שהחלו להשתמש בסמים עלתה, וגיל הילדים המעשנים ירד. את חפיסות הסיגריות החליפו סיגריות אלקטרוניות וקפסולות וקוביות של סם המשמש לג'וינטים שניתן לרכוש בקלות בטלגרם, בטיקטוק ובפייסבוק".
מה רע בסיגריות אלקטרוניות?
"הילדים חושבים שזה לא מסוכן, אבל זה אחד הדברים המסוכנים והממכרים שיש. בחוק אסור למכור את הסיגריה האלקטרונית למי שטרם מלאו לו 18, אבל בפועל לא באמת קשה לקנות אותן – בטלגרם, בטיקטוק, בפייסבוק, בווטסאפ מזמינים, והכל מגיע עם שליח.
"השימוש בג'וינטים הפך להיות פופולרי בבתי ספר ומתרחש באין מפריע. במחששות מעשנים רק ג'וינטים וקפסולות של סיגריות אלקטרוניות". סיפר בנה של סיגלית, "כמעט ואין סיגריות רגילות. מעשנים לפני מבחנים, זה עוזר בריכוז או סתם ככה בשביל הסטלה. כשיש הפסקה בין השיעורים מעשנים, מעבירים בין החברים בכיתה. המורים מריחים, אבל מעלימים עין".
שמות קוד
בשנה האחרונה נחקרו לדברי אטיאס מאות תלמידי תיכון בחשד שצרכו סמים, ועשרות נעצרו בחשד לסחר. מדובר בבני נוער צעירים מאוד, מחטיבות ביניים ותיכונים בחיפה.
"זה מדהים כמה שהחומרים הללו נגישים לבני הנוער", אומרת אמא של תלמידה. "הבת שלי שלומדת בחטיבה סיפרה לי שהחברות שלה מעשנות חופשי. יש לה אסטמה, לכן היא לא מעיזה, אבל היא מוקפת בחברים שכולם מעשנים ושותים אלכוהול. אני לא מבינה איפה ההורים, הם לא מריחים את הילדים כשהם חוזרים הביתה?".
אז איך מתמודדים עם זה?
פקד אטיאס: "קודם כל לצמצם את שוק הצריכה. מדובר במאבק ארוך ועיקש שנמצא בראש סדר העדיפויות שלנו. בגלל הנגישות ושהכל פרוץ, קשה יותר לאכוף. הם חיים ברשתות החברתיות בעולם של האפליקציות החברתיות. קל להם להגיע לכל סוחר ולהצטרף לכל קבוצה. אנחנו גם מחפשים בעיקר את אותו אחד שמספק את החומר, וזה לא קל, מכיוון שהכל נעשה באמצעות שליח שלא יודע מה הוא מעביר בחבילות.
"אנחנו פועלים בכלים ובאמצעים טכנולוגיים, כי מרבית הסחר הוא באינטרנט. יש לנו הצלחות של פרשיות סמים שמגיעות להגשת כתבי אישום. ויש גם ילדים שהופכים לסוחרים מבלי להבין את זה. כל מה שהם צריכים זה לפתוח שם פיקטיבי, להוסיף מחירון ולמכור. הם מזדהים באמצעות קודים ששולחים להם.
"בהיבט של המניעה אנחנו בשיתוף פעולה עם בתי הספר. באים להרצאות ומספרים להם על מקרים של ילדים שהגיעו למקומות לא טובים מרגע של שטות. אנחנו נותנים להם טלפון לקשר ישיר, ויש שיוצרים איתנו קשר כדי לדבר. במעצרים אנחנו מאוד עדינים עם בני הנוער, ומנסים ביתר שאת לא להכניס אותם לרשימת העבריינים, כדי לא לפגוע להם בגיוס לצבא. אנחנו גם מלווים קטינים שזו פעם ראשונה שלהם. אומרים להם 'מעדת פעם אחת וזה אירוע חד פעמי, בוא תבין את הטעות, אנחנו לא נכתים אותך אלא פותחים לך תיק מותנה, לא תיק פלילי', ואם הוא עומד בכל התהליך הזה אז התיק נסגר".
הסוטול שאחרי
אמא לתלמיד בבית ספר בכרמל: "בזכות קבוצת הווטסאפ הבנו את ממדי התופעה, ומאז אנחנו בחרדות. יש דיבור עם הבן, אבל יש להם את העולם שלהם והוא לא שש לשתף. קיבלנו הבטחה שהוא לא נוגע בסמים, אבל לך תדע".
פרמדיק מד"א, שמכיר את התופעה מקרוב, מספר: "אחרי שהם מסיימים את המסיבות בבית, הם יוצאים להסתובב ברחובות כשהם מסטולים, צועקים, מרעישים ומתקוטטים, כי אין להם פחד מכלום עד כדי מצב קיצון של שימוש בשברי בקבוקים וסכינים. זה קורה בעיקר בקרבת מועדונים, בסופי שבוע בשעות הלילה המאוחרות. אנחנו מוצאים בני ובנות נוער מחוקים, חלקם מתחננים שייקחו אותם לבית חולים, ורק מיעוטם מבקשים להגיע לבית ההורים".
קראו גם: >>
מה ההורים יכולים לעשות?
פקד אטיאס: "צריך להבין שזה יכול לגעת בכל אחד מכולנו. אנחנו מוצאים הורים המומים כשאנחנו מגיעים אליהם הביתה לקחת את הבן או הבת שלהם לחקירה. לפעמים אנחנו נאלצים לעשות טיפול משלים גם עם ההורים - איך להתנהג עם הילד ואיך לעזור לו לצאת מזה. לילד קל מאוד להערים עליהם. אבל כן אפשר לראות כל מיני סימנים, למשל רצון של הילד ליותר כסף. ואם הילד עובד, אז חשוב לבדוק לאן הכסף שלו הולך. האם הוא קונה איתו בגדים, משחקי מחשב או שהכסף נעלם. הרבה הורים לא רוצים להיכנס לחדר של הילד, מחשש לפגיעה בפרטיות. אני מעדיף שיפגעו בפרטיות מאשר שהורים ימצאו את הילד מכור. צריך לבדוק מי החברים שלו, ואם יש חדשים ואם הילד הפך לתוקפני יותר, לאיזו מסיבה הוא הולך, ואם אני הייתי הורה חרד, הייתי מגיע למקום המסיבה".
