בדרך למשחק נגד נבחרת הנשים של קזחסטן שהתקיים בשבוע שעבר במסגרת אליפות האומות, ישבה שחקנית נבחרת הנשים הישראלית, החיפאית מריאן עווד באוטובוס של הנבחרת כשווילונות האוטובוס אטומים ומסביב אבטחה כבדה.
ברגע הזה עלה לעווד רעיון כדי להעלות את המורל ולדרבן את השחקניות לפני המשחק. "נרקוד כמו שרקדו במסיבה, נילחם כמו שהצבא שלנו נלחם..." היא אמרה בחדר ההלבשה והפתיעה את השחקניות לפני שעלו לכר הדשא.
המשחק הראשון נגד קזחסטן התקיים ביום חמישי בשבוע שעבר. מריאן עווד, אחת השחקניות הוותיקות בנבחרת, מספרת: "הכל היה אטום עד כדי שלא היה ניתן להסתכל בחוץ. שמעתי מוזיקה והרבה מחשבות עברו לי בראש. אז עלה לי הרעיון להגיד את זה".
בחדר ההלבשה עמדו השחקניות במעגל משולבות ידיים לקראת המשחק, ועווד שלא רגילה לדבר ברגעים אלה הפתיעה את כל הנוכחים ופתחה בנאום מרגש. הנאום הזה תרם גם לניצחון הנבחרת 2־0 כשעווד אף הבקיעה את השער הראשון. "האמת, לא שיתפתי אף אחד לפני מה שאמרתי. רציתי לעודד והכל יצא מהלב. הכל התחבר לי באוטובוס כאשר התחלתי לחשוב על מה שהולך אצלנו במדינה. ככה הרגשתי באותו הרגע וראיתי את השמחה והגאוה בעיניים של השחקניות וכל הנבחרת".
הנאום של עווד ריגש את כל המדינה במיוחד על רקע פרסומים עם אמירות של ספורטאים ערבים ישראלים. מאז הטלפון שלה לא הפסיק לצלצל והגיעו הודעות מאנשים רבים שחלקם אף לא הכירה. "לא ציפיתי שזה יתפוס תאוצה כל כך חזקה, ושזה ייגע בלב של הרבה אנשים בארץ. אני מאוד שמחה שריגשתי הרבה אנשים בתקופה קשה זו. מצד שני, זה דרבן את השחקניות והתוצאה היתה ניצחון על קזחסטן. כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם אמיתי שמדברת רק אמת ומה שיש על ליבי ולא חוששת לומר את האמת שלי. קיבלתי גם תמיכה חזקה מההורים שלי והמשפחה בחיפה".
נחשפה לזוועות בדרום
עווד משחקת היום בפומגה, אלופת טורקיה. לדבריה, מאז אירועי ה-7 באוקטובר התחילה להרגיש בלחץ והתרגשות כשהיא עולה לשחק במדי הקבוצה לאחר שנחשפה לזוועות בדרום. "כשהתחילה המלחמה הייתי בלחץ לפני המשחקים בטורקיה. כל הזמן הייתי שואלת את עצמי למה אני מתרגשת ולחוצה כאשר מדובר רק במשחק. הפחד אצלי היה לאבד כדור או הזדמנות, מצד שני, הייתי אומרת לעצמי שאנשים בארץ איבדו כל מה שיקר להם, איבדו משפחות וילדים ואז אמרתי, מה זה לאבד כדור. באותו רגע קיבלתי יותר ביטחון והתחלתי לשחק יותר טוב".
לדברי עווד היא חיכתה לרגע בו תשחק במדי הנבחרת. "בנבחרת ישראל ובעיקר יחד עם השחקניות אני מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת". לדבריה, כשהיא עולה לכר הדשא במדי הנבחרת היא יודעת שהיא מייצגת את המדינה והיא הפנים של המדינה. "מהשריקה הראשונה אני מרגישה שאני הפנים של המדינה וחשוב לתת את הכל למען הנבחרת. אני לא מייצגת את עצמי אלא מדינה שלמה".
עווד, 27, תושבת חיפה, ערבייה נוצרייה, נולדה וגדלה בעיר הכי אהובה עליה חיפה. את לימודי התיכון סיימה בנזירות נצרת. היא התחילה לבעוט כשהיתה ילדה קטנה, כאשר אביה נזיה, בעבר שחקן קבוצת אחווה חיפה, היה לוקח אותה למשחקים. "גם סבא שלי נאג'י ז"ל שיחק כדורגל ואני ממשיכה את דרכם. הכל התחיל אצלי כששיחקתי כדורגל בשכונות של חיפה והחלטתי להתקדם ולעשות קריירה".
בגיל 13 הצטרפה לקבוצת בנות סכנין ואחר כך עברה לחדרה. בעקבות פציעה נאלצה לקחת פסק זמן עד שעברה שיקום. בגיל 16 חזרה לשחק באקדמיה של מכון וינגייט ולאחר מכן שיחקה במכללות בארה"ב ובעמק חפר. כיום כאמור היא משחקת בפומגה הטורקית. "אני מקבלת יחס מעולה וחם מהקבוצה בטורקיה והם מעריכים אותי".
כולנו משפחה אחת
היא הצטרפה לנבחרת ישראל לנשים לפני 12 שנים והיא אחת הוותיקות. בעיניה הנבחרת היא לא פחות ממשפחה אחת גדולה וכל השחקניות הן אחיות בלי הבדל בין לאום ודת. "אנחנו 5 שחקניות ערביות בנבחרת, ולא מרגישות אף יחס שונה. כל השחקניות הן אחיות ללא שום הבדל. מעולם לא נחשפתי לאף אירוע של אפליה או גזענות, אלא להפך אני מקבלת עידוד ותמיכה מלאה. יש לי הרבה חברות טובות בנבחרת, מבקרות בבתים ומשתתפות באירועים. אנחנו משפחה לכל דבר. החברות מבקרות אצלי וחוגגות ביחד את הקריסמס. אנחנו יוצאות לבלות ביחד ודואגות אחת לשנייה".
קראו עוד:
עווד דוחה את הדיבורים על כך שהיא מעוניינת לענוד את סרט הקפטנית של הנבחרת. "לא אמרתי את זה אף פעם. כי כרגע יש לנו בנבחרת קפטנית מעולה. כל דבר בזמנו. אשמח בעתיד להיות הקפטנית. כל השחקניות מרגישות שהן קפטניות וכל אחת מאיתנו מהווה דוגמא למופת. מה שחשוב לנו עכשיו לחזור ארצה עם הישגים מרשימים".
ומה לגבי העתיד? עווד מאוד מעוניינת לשחק במדי אחד ממועדוני הכדורגל בחיפה. "לצערי הרב עד היום אין קבוצות לנשים במועדוני מכבי והפועל חיפה. הרבה שחקניות באירופה אוהבות לחזור לשחק בבית. אני מקווה שיום אחד אחזור לשחק בעיר הולדתי, ואני מעדיפה את מכבי חיפה. אני מקווה שהמועדונים יפתחו קבוצות לנשים ואני הראשונה שמתייצבת".
