במצעד הגאווה שהתקיים (שישי) בחיפה צעדו לא רק בני ובנות הקהילה הגאה, אלא גם אמהות ואבות שהתבשרו על יציאתם מהארון של הבן או הבת.
אמהות לילדים גאים מתארות מציאות מורכבת, לבטים והתמודדויות עם נושא שלא היה מוכר להם קודם, עם סטיגמות ופחדים. שלוש אמהות הפעילות בעמותת תהל"ה (תמיכה של הורים בהורים ובני משפחה של הקהילה הגאה), פותחות את הלב ומספרות על הקשיים והדילמות.
"סוד יכול להרוס משפחה"
נחמה וייט מזרחי מתגוררת בכרמליה, אמא לשלושה. הבן יפתח יצא מהארון בגיל 19.
"הוא ניסה להסתיר ממני, אז אני אמרתי לו 'אני יודעת'. התחלנו לדבר, וקיבלתי אותו בצורה מלאה. לא מיד יצאתי מול כל האחרים. היה לי קשה, ולאט לאט סיפרתי למשפחה קרובה, ואחר כך לאחרים".
וייט פרשה מעבודתה לפני שלוש שנים, ומאז היא בתהל"ה. "אני מתנדבת בקו הקשב של תהל"ה, שפתוח מבוקר עד ערב ומאויש בהורים מתנדבים. מתכווץ לי הלב לשמוע שיש נתק בין הורה וילד. הילדים מצידם מרגישים שונים, הם מתביישים, ומפחדים לדבר עם ההורים ולהפיל עליהם פצצה. אני נתקלת במצבים בלתי אפשריים של הורה אחד המסתיר את הידיעה מההורה השני. סודות כאלו יכולים להרוס משפחות. אנחנו מצידנו יכולים לספר על החוויות שלנו. מאחורי הקלעים אנו יכולים להיעזר באנשי מקצוע, ולעיתים נמליץ על מטפל מקצועי".
וייט נחשפה לדילמות לא פשוטות איתם צריכים להתמודד הומואים בישראל. "רק בשנתיים האחרונות הבן סיפר לי שבסוף הטירונות לא נתנו לו לתרום דם. בשאלון שאלו האם קיימת יחסים עם גבר. הבן לא שיקר, ונמנעה ממנו תרומת הדם. זה היה נורא. והוא עוד היה בארון. עוד סיפר כי פעם כשהתנשק ברחוב ירקו עליו".
לצד החששות, יש דרך ארוכה שעשה הקהילה הגאה והחברה ישראלית. וייט היא בוגרת הריאלי, שם לדבריה הנושא מטופל. "נושא הגאווה מחלחל לאט לאט לבתי הספר, ויש פעילויות. אנו רואים ירידה בגילאים של היציאה מהארון. ילדים בני 13-14 כבר יודעים להגיד את מי הם אוהבים. הבן שלי אמר שידע כבר בגיל 9 שהוא הומו, והגדיר לי את זה נהדר: כשאתה מסתכל בחוף הים וחושב מי הכי חתיך - כנראה שאתה גאה".
וייט מציעה להורים להקשיב לילדים, להבין שלא מדובר במשהו הפיך, ולא לפחד שהסבתא תקבל התקף לב מהיציאה מהארון. "תמשיכו להיות הורים, תמשיכו לאהוב את הילדים, ותלמדו קצת על הנושא לפני שתגיבו".
"אמא, אני אוהבת נשים"
תמי גולדנברג ממרכז הכרמל, אם לשלושה. בתה עדי (31) היא בי סקסואלית הנשואה לאישה.
"בגיל 16 הבת אמרה לנו שהיא נמשכת גם לנשים. אמרתי לה 'בואי, אל תסתבכי, אז פשוט תלכי עם גבר'. בתגובה, הילדה נכנסה חזרה לארון. אחרי הצבא היא באה ואמרה 'אמא, זה לא יעבוד. אני הולכת להיות עם אישה'. לקח לי זמן לעכל את הבשורה. כהורה אתם מצייר תמונה איך אתה רוצה שייראו חייך וחיי הילדים, ומאוד נוח לנו שיישארו בתמונה הזאת. לרוב נדאג לעצמנו, במקום לחשוב מה טוב עבורם.
"הבנתי שאני צריכה לעשות תהליך עם עצמי. באירועים שאלו אותי 'מה עם הבת ואם יש לה חבר'. לא שיקרתי, אבל לא סיפרתי שיש להם חברה. התביישתי באופן לא מודע. הלכתי למאמנת אישית, והתחלנו תהליך".
גולדנברג עצמה מאמנת ומנחת קבוצות בעמותת תהל"ה. "כשפתחו את בית הקהילות בחיפה, אמרתי למנהל שם שאני עומדת לרשותו, והפנו אותי לעמותה. ראיתי ששאלות ששאלתי את עצמי נשאלות גם בבתים אחרים. לבקשת הורים, נפתחה קבוצה נפרדת להורים לטרנסים, ושם אני מנחה כבר ארבע שנים".
אחד הנושאים ששב ועולה בקרב הורים לילדים גאים זה עניין הסוד. "חלק מההורים לא מספרים. יש פחד מתגובות של סבא וסבתא. לנו כהורים עולות דאגות כמו איך הילדים ימצאו זוגיות, איך אנחנו נהפוך לסבא וסבתא. בקבוצות הנושאים עולים מההורים עצמם. כמו מה עושים אם ילד טרנס רוצה לצאת מהארון, וסבא וסבתא לא רוצים שיבוא בלבוש אישה. אנו לא משתפות בקבוצות את הילדים, כדי שהורים יוכלו לדבר בחופשיות. במקרים חריגים, ולבקשת ההורים, ילדים מצטרפים".
קבוצות תהל"ה מתכנסות בחיפה אחת לחודש, הורים יכולים להגיע, להפסיק ואז לשוב לקבוצה. במצעד יהיה דוכן של העמותה וילדים יוכלו להפנות את הוריהם לקבוצות התמיכה.
אחת הנקודות הטעונות ביחסי הורים וילדים נוגעת ליציאה מהארון. גולדנברג: "כשהילד בא ומספר על נטייתו, הוא עשה את זה אחרי שהבשיל. עבור חלק מההורים מדובר בפצצה שנפלה עליהם, והם צריכים עכשיו לעכל ולעבד מידע בנושא שאין להם שום מושג לגביו. זה לוקח זמן, וזה בסדר. אין דרך נכונה לגלות את זה להורים. אני עושה סימולציות עם ילדים, ובודקת איתם מה נכון להם. יש הורים שכבר מנחשים קודם. אני, למשל, הדחקתי את הסימנים. התגובה הראשונה שלי הייתה דאגה לילדה - בדיעבד, דאגה לא רציונלית. בתי התחתנה לפני ארבע שנים בדנמרק. בהמשך הייתה בארץ גם חתונה רפורמית, עם המון משמעות וכבוד הדדי".
"חיכיתי שזה יעבור לו"
רחלי שחר מחיפה, אם לשניים. אחד מהם, אלון, יצא מהארון לפני 20 שנה, וכיום הוא מנכ"ל הבית הפתוח בירושלים ומארגן מצעד הגאווה.
שחר הגיעה לקבל תמיכה מעמותת תהל"ה לפני 16 שנים וכיום מנחה קבוצות תמיכה בעמותה. "לפני 20 שנה הבן שלי יצא לטיול מבית הספר והשאיר לי מכתב. הוא הסביר שהוא נמשך לבנים כבר שנתיים, הוא בטוח בעצמו והוא יוצא מהארון. לא ידעתי שום דבר בנושא, והדבר היחיד שעלה לי בראש זה זלמן שושי. כשאלון חזר מהטיול, ישבנו לשיחה. אחרי ארבע שנים בהם עיכלתי את הנושא, הבן הזמין אותי לשיחה נוספת, שהפעם נמשכה ארבעה ימים. הוא מאוד רצה שאקבל אותו. אני אמרתי שאני אוהבת אותו, אבל קיוויתי שיתחרט. הייתי בטוחה שהוא לא יודע מה הוא מדבר, ושהוא לא ניסה מספיק עם בנות. חיכיתי שזה יעבור לו".
קראו גם: >>
שחר: "חשבתי מה אני עשיתי לא בסדר. פחדתי שיפגעו בו. חששתי שהחלום שיתחתן ויהיו נכדים ייהרס. אלון אמר לי שאקבל אותו כמו שהוא, ביקש שאקבל עזרה והפנה אותי לתהל"ה. הדחקתי ולא רציתי להתיידד עם הנושא. רק אחרי ארבע שנים סיפרתי לאחיותיי, התחלתי לספר לאט לאט בעבודה ולחברים. אלון סיפר בעצמו לסבתא שלו. כל סיפור שכזה היה ניצחון על הפחד".
אתגר נוסף הוא עניין האחים. "אח של אלון לא קיבל את זה. בבתי הספר עדיין הקללה הייתה 'יא הומו'. בקבוצות אני מזמינה גם אחים להצטרף ולא רק הורים, לא תמיד הם מסכימים לבוא. משפחות מקבלות היום את הילדים הגאים יותר טוב מלפני 20 שנה. ועדיין, יש הורים שמתארים בקול חנוק שהבן יצא מהארון".
הורים, תנשמו
עמותת תהל"ה הוקמה לפני 32 שנה לסייע להורים. בראשה עומדת היום מירי ביאלר, אם לארבעה, בהם הומו ולסבית שיצאו מהארון בגיל 14. "הילדים קיבלו מאיתנו חיבוק חזק. אנחנו התחלנו לפחד שיהיו להם חיים קשים, שלא יקבלו אותם ושחס וחלילה לא ירצחו אותם. לכאורה יש פלורליזם וקבלה, אבל כשזה מגיע אליך הביתה, עבור הורים רבים זה נראה אחרת לגמרי. כנראה שתמיד יצטרכו קבוצות תמיכה ותמיד נהיה שם. הורים צריכים להבין כי הילדים יפים, חמודים, חכמים, אבל גם הומואים, לסביות או טרנס. אנו נתקלים בהורים שברגע שהילד יוצא מהארון, הם נכנסים לתקופה עד שהם מעכלים. כל מה שעל ההורים לעשות זה פשוט לאהוב, לקחת את הזמן לנשום, לבקש שיתנו להם רגע ללמוד את הנושא. לילדים אני אומרת, אל תחששו לספר, רוב ההורים יעטפו אתכם ויחזירו אהבה".
● קו הקשב של העמותה - 09-8855822
פורסם לראשונה: 08:36, 24.06.22
