פסק הדין בפרשת דרעי מיקד את תשומת הלב בשופט בית המשפט העליון יוסף אלרון. שוב ושוב הודגשה העובדה שאלרון, בעבר נשיא בית משפט מחוזי בחיפה, הוא השופט המזרחי היחיד מתוך הרכב בו יושבים 10 שופטים ממוצא אשכנזי.
קל היה לקשר את העניין העדתי לעובדה שאלרון היה בדעת יחיד מול חבריו "האשכנזים" בנושא פסילתו של דרעי מלכהן כשר. אולם חברים וקולגות ששוחנו עימם השבוע מתעקשים שהנושא העדתי כלל לא שיחק תפקיד אצל אלרון ודעתו בסוגיה הטעונה בנויה רק על שיקול דעת מקצועי ומעל הכל על יושר אישי ואומץ להביע דעה גם אם היא שונה משל הקולגות. בקרבתו של אלרון אומרים שהאמירות בסגנון של "עשרה לבנים מול מזרחי אחד", עושה לו עוול ומגמדת אותו כאילו הוא דן בנושא המורכב מזווית צרה הקשורה למוצאו. ויש כאלה שמזכירים כי דווקא מי ששלח את דרעי בעבר לכלא היה השופט יעקב צמח ממוצא עירקי.
אלרון נולד בחיפה לצדיקה ועובדיה אלפריח שעלו לארץ ממוסול בעירק ישר למעברת מחנה דוד בחיפה. הסבא היה אדם עשיר ומכובד בקהילת מוסול ששלח את בנו ללמוד רפואה, אולם היו חסרות לו שנתיים כדי להשלים את לימודיו עליהם ויתר כדי להעלות לארץ ב- 17 ביולי שנת 1951.
משפחת אלפריח הגיעה למעברה במערב חיפה שאוכלסה בעיקר במשפחות עולים בני עדות המזרח. שם גם נולד בן הזקונים יוסף. משם עברו לדירה צנועה בבנייני הרכבת בשיכון עמידר שנבנה על שטח המעברה.
בן משפחה: "תתאר לך לגדל באוהל משפחה בת 9 נפשות. יוסי היה הצעיר במשפחה שבה האבא הטיף כי רק באמצעות לימודים והשכלה ניתן יהיה להתקדם בחיים. הוא עצמו נאלץ להתפרנס כפועל ברכבת ועבד במסופי הרכבת באזור גשר פז, גשר "של", אבל השכלת הילדים היתה הכי חשובה לו. יוסי היה מותק של ילד, עדין ואהוב ואת חיידק הלימודים ירש מאביו וסבו. לימים הם החליפו את השם אלפריח שפרושו "שמחה", לאלרון. בני המשפחה אקדמאים כולם בהם ד"ר משה אלרון, נוירוכירורג וד"ר דוד יגיל, פסיכולוג קליני".
הילד שגדל במעברה, למד בבית ספר יסודי "נירים" וזכור כתלמיד שקדן וחרוץ. חבר מועצת העיר (ליכוד) איציק בלס למד איתו באותה כיתה: "הוא היה ילד חכם ומבריק. רציני מאוד. רצה להיות עורך דין וסימן את המסלול שלו בחיים מההתחלה, בניגוד לילדים אחרים בשכונה. המשפחה היתה מאוד רצינית וכל הילדים נחשבו מלומדים".
"חליפה ועניבה"
אלישבע אזולאי כהן, היום יו"ר ועד השכונה בנוה דוד, בעלת מספרה במרכז המסחרי ופעילה חברתית זוכרת היטב את משפחת אלפריח שהתגוררו ממש מולה. "אני גדלתי ברחוב יואש 12 והם נדמה לי במספר 7. הם היו קצת שונים בנוף האנושי של השכונה שהיתה מורכבת מאנשים קשיי יום יוצאי עדות המזרח. משפחה עירקית מאוד מכובדת, קצת אריסטוקרטים כאלה. היינו מסתכלים עליהם ביראת כבוד. אני לא זוכרת אותם יותר מדי בחצר, היו די סגורים בקן המשפחתי שלהם. אחיו מוטי העורך דין היה חבר של אחותי כשהם היו נערים. בסמת האחות הייתה במשרה בכירה במשרד החינוך עד שיצאה לפנסיה לפני שנתיים, ולפני כחודש היא באה אליי למספרה. הדור השני במשפחה היו מאוד מלומדים, סוג של גאווה שכונתית. הם לא היו עשירים ואני חושבת שלא הייתה להם מכונית. אני זוכרת את האמא הולכת תמיד בקומה זקופה, לבושה טיפ טופ עם מטפחת אופנתית על הראש, לא מטפחת של דתיות. לפני שהאבא נפטר הם היו הולכים יחד כזוג, הוא תמיד בחליפה ועניבה, היו מהנהנים לשלום עם הראש, לא חברמ'נים, די סגורים. אנחנו כל הזמן התפעלנו מהילדים שלהם. אבל לא היית רואה אותם יושבים איתנו בקיוסק. בכל פעם שמציינים שמנווה דוד יצאו אנשים מכובדים ובעלי תפקידים עולה השם שלו. המשפחה היתה מזוהה עם בית"ר. ימנית בניגוד להרבה עירקים בתקופה הזו שהיו קומוניסטים או מפא"יניקים. אחיו מוטי היה חבר מרכז הליכוד".
יוסי אלרון חי את כל חייו בחיפה. בראיון לביטאון לשכת עורכי הדין בדצמבר 2014 הוא סיפר על ילדותו ואמר ש"חיפה על רחובותיה ונופיה הם כור מחצבתו". ואכן למעט התקופה בה למד משפטים באוניברסיטת בקינגהם באנגליה הוא לא עזב את חיפה. תחילה במעברה, ואחר כך בבנייני הרכבות שנבנו בשכונה. בהמשך בשכונת רמז ובשנים האחרונות בנה בית במורדות המערביים של העיר.
בכנס מכללת אחווה ביוני 2022 אמר השופט אלרון: "אני חושב לא פעם שכל שופט מביא את נוף ילדותו, וזה אחד הדברים החשובים בשיפוט. שיפוט לטעמי הוא שכל ישר, חוכמת חיים וניסיון חיים".
בחמש שנים האחרונות כשהוא על קו חיפה ירושלים הוא נאלץ לשהות כל השבוע בבירה אבל מקפיד לחזור הביתה באמצע השבוע לפחות פעם אחת. למרות שהוא זכאי לשהות בבית מלון, לאחרונה שכר דירה קטנה בקירבת היכל בית המשפט העליון שמאפשרת לו לעבוד בשקט בדירה ולהגיע מוקדם בבוקר לעבודה. במוצ"ש הוא חוזר לירושלים כדי לא להיתקע בפקקים. הוא נחשב לשופט יעיל מאוד, עם הספקים גבוהים, מעין וורקוהוליק שרואה בעבודתו שליחות ועבודת קודש.
"פלס מים"
עם חזרתו מאנגליה בשנת 1983 התמחה אלרון במשרד עורכי הדין בחיפה סולומון ליפשיץ ושות' ואחר כך בפרקליטות מחוז חיפה. בהמשך פתח משרד צנוע ברחוב נורדאו בהדר ושימש כעו"ד פרטי בתחום הפלילי ואזרחי במשך 9 שנים.
אחד מלקוחותיו היה ניסים סלמן, יו"ר סוחרי שוק תלפיות: "הוא ליווה אותי במשפטים ב'ימי הזוהר' שלי והעביר אותי לצד השני. הכרתי אדם שהולך איתך לאורך כל הדרך. לא עניין אותו כסף ולא חיפש תפקידים. הוא עזר לי במשפטים ואחריהם, רק שאלך בדרך הישר. הוא לא מפחד מכלום, ישר כמו פלס מים. שופט שאין אצלו ימין או שמאל. שופט שרוצה לחבר את המדינה באמצעות פסקי הדין שלו ולא לגרום לקרע כמו שראינו וחווינו באירועי ואדי סאליב. הוא יודע מה יכול לקרות שציבור שלם מרגיש שאין לו למי לפנות, שמתנשאים עליו".
מסלול ההתקדמות בעולם המשפט היה איטי ועקבי. תחילה כשופט שלום בבית דין לתביעות קטנות, ואחר כך התקדם במחוזי עד לתפקיד הנשיא. בראיון לבטאון לשכת עורכי הדין צוין כי על שולחנו בלשכה מונח ספר תנ"ך וגלובוס שמעיד על שילוב של שורשיות ושל השקפת עולם גלובלית פלורליסטית. חבר אישי מספר שבלשכתו הוא מחזיק תמונה אחת בולטת שמלווה אותו לכל אורך השנים. נראים בה חבורת גברים מבוגרים לבושים גלביות ומצנפות, כיאה לזקני העדה במוסול בצפון עירק. האדם במרכז הוא סבו. אותו ידיד מספר שפעם נכנס ללשכתו שופט מכובד ממוצא אשכנזי וכשראה את התמונה שאל אותו למה הוא מחזיק תמונה של דאעש. אמירה שפגעה בו וחידדה את הניכור העדתי, ההתנשאות והבורות. אבל למרות זאת אלרון הוא מעולם לא העלה את נושא העדתיות בפומבי והתרחק ממנה. חבריו מספרים שאלרון אוהב את השירים של ג'ו עמר הזמר האייקוני, יליד מרוקו, המזוהה עם המוסיקה המזרחית שהוחרמה שנים על ידי הממסד האשכנזי והשיר האהוב עליו הוא שיר השיכור.
עו"ד יריב רז, בעל משרד עו"ד, המתמחה בדין האזרחי ונדל״ן: "ההתמחות שעשיתי בלשכתו של השופט יוסף אלרון הייתה נקודת אור בחיי המקצועיים. מאוד אהבתי והערכתי אותו. הרגשתי שהוא שופט שלא דומה לאחרים. אופי צנוע ושקט נפשי. זכיתי ללמוד משופט רם מעלה, נבון מאין כמותו ומקצועי לאין-שיעור. הוא היה מתחיל את הבוקר עם נעימות שקטות כאלה מאוד יפות של זמר עירקי מפורסם. כל הלשכה שלו מלאה במוזיקה כמובן על שקט".
עו"ד טומי נדשי: "הכרתי אותו שהתמחה בפרקליטות ומצאתי עו"ד נבון ומבריק שהתבלט והיה ברור שהוא יגיע רחוק".
"שופט בטחוניסט"
היום כאשר מדברים על חוסר האמון בין הציבור לבית המשפט קשה שלא להיזכר באמירות נוקבות של אלרון בעבר כאשר דיבר על הצורך בחיזוק והשבת האמון, והפיכת בית המשפט לנגיש לאזרח. "תפקידנו הוא לשרת את הציבור", הוא חוזר שוב ושוב בפאנלים ושיחות עם קולגות, ותפיסת עולם זו שזורה בפסיקות שלו בהם הוא מקפיד להעצים את האזרח בהתמודדות שלו מול רשויות המדינה והגנה על זכויותיו. מה שהעניק לו תואר לא רשמי של "שופט בעל רגישות אנושית". עדים שעמדו מולו רועדים מאימת בית המשפט זכו ממנו תמיד למילות הרגעה. "יוסי היה מודע למעמד הזה וללחץ של האזרח הפשוט על הדוכן, ותמיד ניסה להשרות אווירה טובה ורגועה על עדים", מספר קולגה.
בכנס של לשכת עורכי הדין של מחוז חיפה עם מינוי לנשיא המחוזי אמר השופט אלרון: "אני רואה עצמי בראש ובראשונה כמשרת ציבור. לליבי והשקפת עולמי קרובה יותר האמירה כי "שופט יושב בתוך עמו".
עיון בפסקי דין שלו בעבר מעיד על כך יותר מכול. כשדן בפרשה המכונה "ילדי תימן המזרח והבלקן". גילה אמפטיה כלפי המשפחות ודיבר על זכותם לסעד בסוף התהליך המשפטי.
במקרה אחר פסק שעל המדינה חובה לממן הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים, ובמקרה אחר העניק רשות ערעור שלישית לאדם נכה שביקש לבטל קנסות חניה שניתנו לו, וביטל את הוצאות המשפט שפסק לו בית המשפט בערעורים קודמים. גישתו לזכויות נאשמים הביאה אותו להמעיט בהרשעות ביחס לעמיתיו. כך טען כשהיה בדעת מיעוט, שיש לזכות את ניסו שחם מהרשעתו בהפרת אמונים, ונימק זאת בכך שהמעשים המיוחסים לו, לא חצו את הרף הפלילי.
כמי ששירת כסא"ל בבתי דין צבאיים הוא נחשב לשופט ביטחוניסט שצידד בפסילתה של ח"כ היבה יזבק להתמודד לכנסת. במקרה של חייל שהואשם בגרימת מות ברשלנות הוא סבר שאין להחמיר בעונשו, ובנושא הריסת בתי מחבלים היה מבין שופטי העליון שסברו כי יש לאפשר הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי.
קראו גם:
לא קורץ?
חבריו ובני משפחה עקבו אחר הפרסומים בשבוע שעבר בעקבות החלטת שופטי העליון בפרשת דרעי. קרוב משפחה: "הבחירה של יוסי לבית המשפט העליון בניגוד לדעתם של הקולגות אומרת הרבה. איך שלא תסתכל על זה היה להם קשה לבלוע את השופט המזרחי מהפריפריה שהנשיאה לא רצתה, ועכשיו קשה להם לבלוע אותו עם הפסק דין הזה. גם הפרסום יומיים לפני פסק הדין שיוסי מתכוון להתמודד לנשיאות, היה מגמתי ונועד לפגוע בו למרות שלא אמר את זה מעולם". אבל חברים ומקורבים לא שוללים את האופציה שאלרון יתמודד בבוא היום על התפקיד נשיא בית המשפט העליון חרף שיטת הסניוריטי ולמרות האמירה של הנשיאה לשעבר ש"הוא לא קורץ מחומר שממנו בנויים שופטי העליון", ולא מן הנמנע שהוא יהיה הנשיא הראשון שנבחר, לא דווקא בזכות הוותק שלו. "מי שלא רצה אותו בבית המשפט העליון יקבל אותו כנשיא העליון", אומר חבר קרוב.
