שמעון ישראלי, מי שהיה אחד מאנשי הבמה והזמר הגדולים בישראל הלך לעולמו בביתו בחיפה בגיל 91 ונקבר ביום שני במבוא חמה בקבורה חילונית. למחרת התאספו בני משפחה וחברים בבית ברחוב הרקפות בחיפה והעלו זיכרונות.
"במלחמות היה לו חשוב להיות בקו הראשון", מספר בנו עופר, "ביום כיפור הוא וחבריו הסתובבו בסיני וכשהם שמעו שהולכים לעבור את התעלה הוא רצה להצטרף אבל סורב אז הם מצאו נגמ"ש עם הרבה אנטנות והתחבאו בתוכו. זה היה הנגמ"ש של אריק שרון, כשאריק גילה אותם הוא תפס עליו קריזה, ונתן לו סטירה, הם היו האמנים היחידים שחצו את תעלת סואץ".
הקשר המיוחד עם אריק שרון בא לידי ביטוי גם במבצע קדש. אחרי הופעה של ישראלי בבסיס בתל נוף, שרון חיפש נהג: "הוא היה גמור מעייפות, בדיוק נולד הבן שלו, אבא אמר שאין לו רישיון ואריק אמר: 'לא חשוב, תלחץ על הגז מתל נוף לחוות שקמים ובלי שידע לנהוג הוא פשוט הסיע אותו".
אין מודעת אבל בכניסה לביתו של שמעון, ברחוב הרקפות שכן המשפחה מגדירה עצמה אנטי דתית. ישראלי נקבר בקבורה חילונית ביום ראשון בקיבוץ מבוא חמה. למחרת ביקרו בביתו, אנשי תיאטרון חיפה: סיני פתר, אילן תורן ויחיאל אורגל. "הייתה רביעיית מועדון התיאטרון ושמעון שר את 'סתם יום של חול' ב-1960", נזכר אורגל, "כולם נדהמו, 'מאיפה הקול בס הזה'". פתר מזכיר את הכריזמה והנוכחות של ישראלי על הבמה. עופר הבן: "אני לא חושב שהוא היה שחקן אלא זמר ומספר סיפורים ומבאס אותי שלא קיבל את המקום שבאמת הגיע לו כזמר, הילד המסכן ניצול השואה שהצליח להתגבר על הכל ולבנות חיים עם קריירה כל כך מפוארת".
מבצע יונתן
ישראלי היה שילוב ייחודי של זמר-יוצר, מלחין, פזמונאי, שחקן קולנוע ותיאטרון, קומיקאי, תסריטאי, מחזאי, סופר ובמאי. וגם יקיר חיפה. הוא נולד בורשה בשם שימק פוססורסקי ואימו הצליחה להבריח אותו מגטו סטולפצה, שרוב תושביו נרצחו. כשעלה לישראל בשנת 1946 עיברת את שמו וחי תקופה קצרה אצל משפחה מאמצת ומאוחר יותר עבר לתל אביב. הוא שירת בלהקת הכרמל, בגיל 20 הכיר בספרייה את אשתו, ד"ר אלה ישראלי, כיום בת 91, והם נשואים 70 שנה.
ישראלי שיחק בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון הבימה, בין היתר בהצגות "זעקי, ארץ אהובה" (1953), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (1955) ו"הוא הלך בשדות". בשנת 1960 יצא ישראלי במסגרת "מועדון התיאטרון" במופע היחיד "סתם יום של חול", ובכך היה מחלוצי מופעי היחיד בישראל. בשנת 1968 עבר ישראלי לחיפה בהזמנת אבא חושי כדי להקים בה תיאטרון נוער, והחל לשחק ולביים בתיאטרון העירוני חיפה. שיחק גם ב'כנר על הגג' בדרום אפריקה ובסרט 'מבצע יונתן'.
אירית, ביתו: "אני מבקשת להעלות כאב מאוד גדול. עד הרגע הזה לא הגיע אלינו אף נציג של עיריית חיפה. בהלוויה היה יונה יהב, הוא לא בעירייה. במקרה גיליתי שלאבא שמורה חלקת קבר בחלקת יקירי חיפה, אף אחד לא התקשר להגיד לנו או לשאול אם אני רוצה להשתמש בה. אין רחוב על שמו בחיפה, יש בראשון לציון. אבל לעשות טקס ורחוב ליהורם גאון זה כן. זו תחושת עלבון. אבא היה סטאר מטורף שלא יכול היה לצאת מהבית. אי אפשר היה להסתובב איתו בלי שיעצרו אותנו לבקש חתימות".
הנסיך הקטן
הבן עופר שכיום הוא מפונה מקיבוץ צבעון לקיסריה מזכיר שאביו עשה את הסרט 'המרתף', בסגנון הקולנוע האוונגרדי הצרפתי של שנות ה־50 שזכה בפרסים ופסטיבלים. "אבל הציבור לא רצה לראות את זה אחרי משפט אייכמן, אז אבא פשט את הרגל, הפסיד סכום של חצי מיליון לירות שזה כמו 5 מיליון שקלים כיום. הוא אסף את הנושים והבטיח שיחזיר את כל החובות ובמשך 15 שנים עבד כדי לשלם".
עופר זוכר עצמו יושב עם אבא בקפה כסית המיתולוגי. כשהיה בן 4 ראה את אביו בהצגה 'הנסיך הקטן', והחל לבכות, "רציתי להיות הנסיך הקטן אז אבא דאג שאנשי התפאורה יעשו לי חרב יפה וקיבלתי גלימת חרב וכך הייתי הנסיך". אח"כ עברו ונעו בין דירות שונות בחיפה. "אבא היה עסוק רוב הזמן, אז לא היינו הרבה יחד אבל נסעתי איתו להצגות בכל הארץ, כשאני מנווט את הדרך בספר מפות.
עופר מנהל כיום את ארגון 'שומרי הגן' המחנך בטבע באמצעות כלי הישרדות מיומנות של לקטים ציידים: "אחד הדברים שמאפשרים לי לעשות את זה הוא היכולת שקיבלתי מאבא לברוא מציאות באמצעות סיפורים. כשהיה ילד פליט אצל פרטיזנים למד לספר סיפורים כדי לשרוד".
הנכדה אליאורה, צלמת (29): "אני זוכרת את סבא אחר מכל הסבאים, כזה שמקריא מחזות. למשל כשהוא התחיל לכתוב הצגת ילדים הוא הקריא לי קודם את הטקסט".
בסביבות גיל 70 יצא לפנסיה, ולא חשב שיוכל לשיר. אירית הבת: "ניסינו לשכנע אותו אבל הוא פרפקציוניסט. רק אחרי שדן אלמגור שכנע אותו הוא הסכים לצאת להופעות איתי".
קראו עוד:
עד גיל 78 אירית ושמעון הופיעו יחד כמעט כל שבוע. עם השנים חדל להופיע. "הפינאלה הייתה שני ערבים מאוד מכובדים בצוותא תל אביב ובתיאטרון חיפה, סביב יום הולדתו ה-80 ואז סגרנו את הבסטה שלו כאמן". לפני חצי שנה ישראלי שבר את צוואר הירך, התאושש מניתוח אולם מצבו התדרדר. "במשך שנים כמו רבים מאיתנו אבא נגעל ממה שקורה כאן, אבל אני לא חושב שהמלחמה הייתה טריגר. אבא מת מהחיים, בשיבה טובה, ולא סבל בימים האחרונים".
מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.
