ליאל גליקסמן בן 25 מקריית חיים, הוקפץ בשבעה באוקטובר 2023 לצפון בגזרת לבנון, כלוחם בחטיבת אלכסנדרוני.
יומיים לאחר גיוסו ליאל נתקל עם הצוות שלו במארב של חיזבאללה. במהלך ההיתקלות רגלו נתקעה בין סלעים והוא פרק את הקרסול. בהיתקלות הקשה נחשף ליאל למראות קשים שאינם מרפים ממנו גם היום.
למרות הפציעה, ליאל המשיך לשרת עוד חודשיים עד שנאלץ להתפנות בשל מצבו הרפואי.
הוא עבר ניתוחים ושיקום בבית הלוחם. הוא מגיע מידי יום לשיקום, ומטפל גם בנפש בעקבות פוסט טראומה שאובחנה ושפוגעת בתפקודו היומיומי.
לעדכונים שוטפים והתראות פיקוד העורף בחיפה והקריות הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו >> https://bit.ly/47yENVa
ליאל: "אני עבדתי כמאבטח ברכבת וגוייסתי למילואים ב-7 באוקטובר. עלינו לצפון ונערכו בעין זיתים. הגענו וקיבלנו ציוד משנות ה-70. לא היו מיתרים בנשק. לא היו כוונות. לא אפודים. נראינו כמו הצנחנים בכותל בששת הימים. הגיע בחור בן 70 ואמר שקיבלתי את הציוד שלו. זהו, ועם הציוד הזה אמרו לנו ללכת לאבטח את גדר הגבול. הייתי הולך גם עם חץ וקשת כי הייתי מלא מוטיבציה. לא קיבלתי שום ביטחון מהדרגים מעלינו. הייתה תחושה שכל אחד לעצמו".
6 צפייה בגלריה
תקיפות חיל האוויר בדרום לבנון
(צילום: מתוך הפייסבוק, לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים)
קראו עוד:
ליאל הגיע לגדר ותוך זמן קצר נקלע למארב חיזבאללה. "חיזבאללה פגע בכל המצלמות בגדר המערכת ב-8 באוקטובר ונשלחנו להיות העיניים של המדינה. איך שיצאנו נקלענו למארב. כוח לידנו נפצע קשה והיו לנו הרוגים. אני נפגעתי ברגל ולא קיבלתי טיפול. אני בחרתי להישאר בשירות כמה שיותר כדי שאנשים אחרים יצאו הביתה. בסוף כבר לא יכולתי ללכת".
"מאז השחרור עברתי ניתוח בקרסול ומתהלך עם מקל הליכה כבר 8 חודשים. עשיתי ניתוח ברמב"ם ואחר כך זרקו אותי הביתה בלי שיקום. ניסיתי להשתקם לבד בבית אבל בסוף הגעתי לבית הלוחם חיפה. זה לא פשוט. אתה מגיע לסביבה של אנשים נכים ואתה לאט מבין שגם אתה נכה. בלי השיקום בבית הלוחם לא הייתי יכול ללכת. נתנו לי אפשרות לפרוץ ולעמוד על הרגליים".
אני לא אותו אדם
ליאל מתאר את תהליך השיקום המורכב. "אובחנתי ב-PTSD פוסט טראומה. המשמעות היא שאני לא אותו בן אדם מלפני המלחמה. אני שומע ורואה דברים. מרגיש חרדה. נזכר בכמה אירועים שנאלצנו לפנות גופה שהייתה 4 ימים בשטח, הייתי צריך לעבור על הציוד של החייל שנהרג למען המשפחה, למצוא את המכתבים לחברה שכתב. אתה נתקע ולא מתפקד. יש לי בת זוג שלה שגם איבדה מכר. והכל מתחבר. לא ישנתי כבר כמעט 7 חודשים".
ליאל מוסיף: "אני מרגיש בסכנה גם שאני בבית. יש תחושה שאיבדנו את האימא ואבא של המדינה. מי שהיה אמור להיות אחראי עליה. כולנו ילדים תוהים שמנסים לשרוד את יום יום. כל בית צריך לעמוד יציב ואצלנו עמוד התווך קופץ ויכול להתמוטט בכל רגע.
"אני הולך לפסיכולוג ופסיכיאטר ועושה דברים שעושים לי טוב כמו ללכת לים ולשחק עם בעלי חיים. אני מרגיש שאני לא יכול לשבת עם האנשים ממילואים כי זה מזכיר לי דברים לא טובים".
מצד אחד משקמים ומצד שני בועטים בי
ליאל מציין כי לאחרונה ביקר בצפון וחזר עם תחושות קשות. "יש לי תחושה שלא עשינו כל מה שיכולנו. היינו כמו במטווח ברווזים. יש לי הרבה מחשבות כמו למה הגורמים הבכירים לא ידעו ולא עשו שום דבר על 7 באוקטובר. ואיך לא הצלחנו לעצור מחבל על קלצ' שטבח בחיילים באירוע שלנו.
"לא יכול להיות שלא ידענו כל כך הרבה. יש פה רשלנות לא נתפסת. איך חיל האוויר והשריון והסיירות לא ראו כניסת 3,000 מחבלים. אין אמון גם בוועדת החקירה ממלכתית. שיפסיקו לכוון רק על נתניהו אלא גם על הכנסת, שמתעסקת בשטויות ועכשיו מציעה לקחת כסף למי שירצה להיכנס לאזור תל אביב.
ליאל: "כל כך הרבה לוחמים שנפצעו, וצריכים לעזור להם. העזרה לא מספקת. כך לדוגמא המשכורת שאני מקבל היא כמו שהרווחתי לפני הפציעה. רק שעכשיו אני כל הזמן בבית וההוצאות גדולות יותר. אבא שלי גם נכה צה"ל שנפגע בפעילות בסיירת מטכ"ל.
"איך אני אמור לבנות מחדש את החיים שלי? משקמים אותי מצד אחד ומצד שני בועטים בי. מעבר לכעס יש יותר חוסר אונים, בושה ואומללות, תחושה ללא מוצא. קשה לי לתאר את המצב שלי. במדינה לא ממש לא עוזרים. מתחנן לטיפולים. צריך לפתוח ספר חדש לרגל האירוע החריג שאנו חווים. זה דור חדש. מערכת הבטחון חייבת להשתנות. תבינו, לא בחרנו להיפצע".
השיקום העמיד אותי על הרגליים
ליאל מציין כי הטיפולים להם הוא זוכה בבית הלוחם הם מבחינתו מצילי חיים. "שהגעתי לבית הלוחם קיבלו אותי בזרועות פתוחות ואוהבות. נתנו לי להרגיש שייך למרות שאני לא שייך לשום מקום. קיבלתי שורה של טיפולים, פיזיותרפיה, הידרותרפיה ומגוון רחב של פעילויות תחת בית הלוחם.
"ניצלתי את היד החופשית שנתנו לי ויצרתי פעילויות לצעירים. כיום אני רכז שייט צעירים בבית הלוחם חיפה. אני יוצא עם פצועים צעירים להפלגות בים. זה גם מעסיק את המחשבות שלי וגם זה עוזר לחבר'ה הצעירים להשתקם טוב יותר. אני בשיקום כבר 9 חודשים, מקווה לסיים בהקדם ולחזור לחיים".
