אחרי 14 שנות ניהול בהן הוביל את אחד מבתי הספר המצטיינים בישראל, מנדי רבינוביץ נפרד השבוע מבית הספר הריאלי – בית בירם.
רבינוביץ שחושף לראשונה את הסיבה לעזיבתו, עושה חשבון נפש לאחר אחת השנים הקשות שידעה המדינה, במהלכה נפלו 12 בוגרי הפנימייה הצבאית של הריאלי.
אנו תופסים את רבינוביץ לראיון ביום השנה לשבעה באוקטובר, ויממה לאחר הלוויה של סרן בן ציון פלח, הבוגר ה-13 של בית הספר הריאלי.
לעדכונים שוטפים והתראות פיקוד העורף בחיפה והקריות הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו >> https://bit.ly/47yENVa
"השתתפתי בהלוויה של סרן בן פלח, ובמשך שעה וחצי נישאו נאומים על האיש והקצין שהיה", מתאר רבינוביץ, "אתה שומע על קצין שגדל בפנימייה הצבאית בריאלי, וחונך לרוץ קדימה. הוא נפל כאשר הוביל חיילים, תוך מסירות, הקרבה ודוגמא אישית. החיילים שלו מספרים על מפקד שלקח סיכונים כדי שהם לא ייפגעו. הם כעסו עליו על זה אבל זו רוח הפנימייה הצבאית".
מנהל בית בירם היוצא השתתף בהלוויות נוספות של בוגרים, ביניהם הבן של ח"כ לשעבר יזהר שי, ירון שי ז"ל. "בכל האפלה הזו, הצעירים האלו הם נקודות האור של המדינה", אומר רבינוביץ, "צעירים שכל פעם מפתיעים אותנו מחדש, קמים ועושים את המשימות שלהם למען עם ישראל. למען הצעירים האלו, אלו הנלחמים ואלו שנפלו, עלינו לעשות חשבון נפש ולתקן".
קראו עוד:
גירוש מגן עדן
מה חשבון הנפש שלך?
"נתחיל ברמה הלאומית. באחד הטכסים אמר אחד הדוברים כי אדם וחווה נענשו וגורשו מגן עדן, לא בגלל שאכלו מהתפוח, אלא מכיוון שלא לקחו אחריות על מעשיהם. גם "בגן העדן" שלנו יושב לי הכי חזק שכבר שנה שלמה אין אף אחד שלוקח אחריות. אין ועדת חקירה ואנשים נותרו ללא תשובות גם אחרי שנה".
למה זה כל כך חשוב?
"מי שמטפל בפוסט טראומה יודע כי אחד הכלים שמסייעים מאד לנפגעי הטראומה להתמודד עם מה שעברו, זה לדעת מי אחראי למה שקרה. גם תושבי ישראל צריכים להבין מי הטביע את הטיטניק, מי הקברניט שאחראי לדבר הזה. אם אותו קברניט אחראי לדברים הטובים הוא בוודאי אחראי גם לדברים הרעים. לשם כך צריכים ועדה חקירה ממלכתית".
מה עוד בחשבון הנפש?
"יש את עניין חטא היהירות והגאווה. אנו חווים מחדל גדול בהרבה ממחדל מלחמת יום כיפור. אם ב-1973 היה ספק באשר לכוונות צבאות ערב, הרי שב-2023 הכל היה מול העיניים שלנו וכל המערכות כשלו לראות את זה.
"מחדל שבעה באוקטובר הוביל למשבר אמון מול אתוס ישראלי שקרס. היום אתה הולך לישון ולא יודע אם שתיתקל בצרה יהיה מישהו שיבוא לעזור לך. אתוס נוסף שקרס ב-7.10 הוא שהמדינה תחלץ אותך במקרה ותיפול בשבי. איבדנו את הביטחון במדינה".
נקודות אור
ציינת שהצעירים הם נקודות האור.
"בהחלט. צעירים כמו בן פלח, ורבים אחרים. אתה רואה את העוצמות את הנוער המטורף שמבקש לסייע למדינה, ואתה מבין שצריך לחדש את ההבטחה והערבות, כך שאם קורה משהו לישראלי, אז כל המדינה יוצאת לעזרתו".
יש חשבון נפש חינוכי?
"ברמה החינוכית הבנו ולמדנו השנה כי אין תחליף לחינוך קרוב לילדים. לא לימוד רחוק ולא זום. הילדים צריכים את המגע האישי. לפיכך הבנתי במיוחד השנה, כי התכונות הנדרשות ממורה, מעבר ליכולות לספר סיפור ומסירות לתלמידים, הכי חשוב זה מורה שיש לו תכונות של אכפתיות ורגישות. קוראים לזה פדגוגיה מתבוננת (קונטמפלטיבית). צריכים מורים שרואים את התלמידים, את הקושי שלהם, ומסייעים להם בהתמודדות".
מנהיגים שקטים
מה עוד השתנה השנה?
"הגדרות הצלחה וכשלון של תלמיד. במלחמה נתקלנו בצעירים שבלימודים לאו דווקא היו מצטיינים, אבל עשו טוב בעיני עצמם, הלכו בעקבות חלומם, וברגע האמת הוכיחו אופי ומנהיגות יוצאי דופן. כך למשל אלעד רייבן ז"ל. גיבור שקט שעשה הכי טוב שהוא יכול וללא פחד רץ לסייע בטיפול באסון הכרמל.
"כך גם סרן בן פלח שהתגלה כמנהיג ואיש גדול, שבנה את חייליו ודאג להם בצורה מעוררת השראה. השנה האחרונה הייתה שנתם של המנהיגים השקטים וכאלו אנו כחברה מחפשים. אותם צעירים שלוקחים אחריות על עצמם ואחרים. לאו דווקא אלו שמדברים יפה אלא אלו שעובדים בשקט ומנהיגים".
משהו השתנה בחינוך בריאלי השנה?
"השנה הכנסנו יותר פעילות חברתית הכוללת בירור ערכי של סוגיות הקשורות לצדקת הדרך - מדוע אנו כאן, ערכים ציוניים, מגילת העצמאות והקשר שלנו להבנה כי אין לנו ארץ אחרת.
"תובנה חשובה נוספת השנה בלימוד למנהיגות הייתה שלא נוכל להיות פלורליסטים ללא הבחנה. הבנו שנרדמנו בלימוד נושא הערכים הדמוקרטיים. קיבלנו קריאת השכמה בניסיון למהפכה המשפטית שנבלם. גם במלחמה הבנו שיש לפתח פטריוטיות ישראלית אבל לצד ערכים דמוקרטיים. הבנו שבשם הפלורליזם לא נוכל לקבל הסתה לאלימות, חוסר סבלנות כלפי האחר וערכים נוספים שלא היינו רוצים לראות במנהיגים לעתיד".
מעביר את המקל
אתה עוזב את הריאלי אחרי 14 שנה.
"אני מעביר את המקל לצוות הניהול שיחליף אותי. צפוי כנראה שינוי ארגוני. אני יוצא מבית הספר גאה מאד בצוות ההוראה ושימשיך להוביל את בית בירם. אני גאה על כך ששמרנו על עצמאות בית הספר והמסורת מפוארת בת 110 שנים. התיכון ניתן לי לפיקדון ואני מעביר את זה הלאה ומאמין כי המסורת תישמר".
למה בעצם אתה עוזב?
"אחרי 14 שנים זה נכון להמשיך הלאה ולתת לדור הצעיר להתפתח. במקביל הבנתי שצריכים אותי במשימה הלאומית להכשרת מורים. עם כל הכבוד לריאלי – כל מערכת החינוך זקוקה למורים מעולים. התגייסתי למכללה להכשרת מורים בבית ברל כדי להביא את המורים הטובים ביותר ולהכשיר אותם בצורה הטובה יותר. עברתי לזירה החינוכית החשובה ביותר".
מה תעשה בבית ברל?
"עד היום הכשירו בבית ברל מורים רבים וטובים, ואני הולך להתאים אותו לעידן הדיגיטלי, ולבנות מנהיגים חינוכיים ערכיים".
מורים צריכים להביע את דעתם בשיעורים?
"אחריות של מורה היא לומר דברים שהוא מאמין בהם. יחד עם זאת עליו לוודא כי דבריו לא גורמים לסתימת פיות וחשש של תלמידי כזה או אחר לבטא את עמדותיו שלו. המורה צריך להיות מספיק חזק כדי לומר את עמדתו, אך במקביל הוא צריך לדרוש ולפעול בצורה נחושה כך שאף תלמיד לא יושתק".
משרד החינוך לא אוהב מורים שמביעים דעות.
"אני לא יודע מה מדיניות משרד החינוך בנושא. הוא רוצה שהכל יהיה שקט ולא יהיה רעש. לא צריך להתרגש ממשרד החינוך. זה לא תפקידו לומר מה יגידו מורים. תפקיד המשרד להביא מורים ומנהלים מצויינים למערכת. ובזה תם תפקידו. זה לא המשרד להפצת עמדת שר כזה או אחר. זה צריך להיות משרד רזה מאד".
אתה זומנת לשימוע בגלל מחלוקת עם משרד החינוך.
"משרד החינוך טעה במקרה שלי מאחר ושר החינוך לא אהב משתתף בפאנל שקיימנו. אותו משתתף היה מנכ"ל ארגון בצלם שבדיעבד לא נתן תרומה חשובה לדיון. אחר כך המשרד ניקה אותנו והסתבר כי במשרד החינוך טעו".
מה הבעיה הכי גדולה במערכת החינוך?
"הבעיה הכי מאיימת זה היעדר מורים. לא ניתן לעשות שום דבר טוב אם לא יהיו מורים. חסרים מורים במכללות. סכנה נוספת היא במערכת החינוך לא דואגת ללימודי ליבה לכלל התלמידים. בנוסף, יש תקצוב חסר של המגזר הערבי למשל. יש להיאבק כדי שכולם יקבלו יותר".
יש משהו שאתה מצטער עליו במסגרת ניהול הריאלי?
"במשך 14 שנה, היינו צריכים להשקיע יותר בחינוך לדמוקרטיה. יותר מידי שמחנו שהדברים יקרו מאליהם. היינו צריכים להגביר את הפעילות בתחום הזה".
רוצה לבקש סליחה ממישהו?
"אני רוצה להגיד תודה למשפחות השכולות. ביום נפילת סרן בן פלח, אבא שלו אמר לי משפט שלא יוצא לי מהראש – 'יש לי שלושה ילדים. כולם נלחמו. נתתי את כל מה שיש לי למדינה, ואין יותר מה לתת". אני רוצה להגיד תודה, ולהצדיע לכל הנופלים ולמשפחותיהם. בזכותם אנחנו פה".
למה לא רצת בסוף לראשות העיר חיפה?
"זה היה קרוב מאד, יותר ממה שרבים יודעים. אבל בסוף היו שיקולים אישיים שהפעלתי. אני בחנתי ריצה לראשות העיר מאחר ואני מחנך גם את התלמידים שלי, כי אם אתה חושב שיש לך מה לתרום ולתת בשירות הציבורי, אתה צריך ללכת בכיוון הזה. הפעם זה לא צלח אבל אני לא פוסל שאולי זה יקרה בהמשך הדרך. שלום לחיפה שאני כל כך אוהב. מאחל לך ימים טובים יותר ואולי עוד נפגש".
