50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ושאלות רבות נותרו עדיין ללא מענה, ובראשן: האם ניתן היה למנוע את מותם של 2,200 חיילים ופציעתם של קרוב לעשרת אלפים.
8 צפייה בגלריה
"יש קווי דימיון לתקופה שלנו". מוטי אשכנזי ועמרם מצנע ב-1973
(צילום: מתוך ספרו של אמנון רשף, אלכס קולומויסקי)
שאלה נוספת וחשובה לא פחות היא האם יש קווי דמיון בין ישראל 1973 לזו של 2023? שאלות אלו ואחרות עלו במפגש מיוחד שארגנו אנשי מחאת חיפה רגע לפני יום כיפור, בבית הכנסת הרפורמי אור חדש. באירוע השתתפו עמרם מצנע, מוטי אשכנזי, ד"ר יגאל קיפניס וד"ר הדס שהרבני סיידון.
ד"ר קיפניס, טייס מסוקים והיסטוריון שהתמקד במלחמת יום כיפור; עמרם מצנע, אלוף במיל. מפקד גדוד טנקים במלחמת יום הכיפורים; מוטי אשכנזי, סרן במלחמת יום הכיפורים שפיקד על מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב ולאחר המלחמה הוביל את תנועת המחאה נגד הנהגת המדינה; ד"ר הדס שהרבני סיידון, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית וממובילות מאבק מקצועות בריאות הנפש.
אותו צו 8
ד"ר קיפניס: "אם ב-73 קיבלנו צו 8 הקורא לנו לבוא לשמור על המדינה, ב-2023 מדובר באותה התגייסות ולטובת אותה מטרה. אז כמו היום אנו רואים את חשיבות הקשר בין הדרג הצבאי למדיני. אז גולדה (מאיר) נבחרה בצורה דמוקרטית, כשלה ובחרה להתפטר מרצונה. כך גם בגין ב-82. אבל מה קורה היום?".
מצנע: "הקשר הוא בקונספציות. מלחמת כיפור התגלגלה בגלל תפיסות מחשבתיות מוטעות שהתקבעו בראש. שום נתון או עובדה לא הצליחו לשנות את אותן קונספציות. גם כיום אנו טועים לחשוב כי יש לנו מבנה שלטוני שיכול להתמודד עם כל דבר. אנו טועים לחשוב שאנו יכולים להחזיק מיליוני פלסטינים תחת שליטתנו, אבל אנו משלמים על זה מחיר או נשלם והמציאות טופחת לנו בפנים.
"אספר על הקונספציה בה היינו תקועים כולנו. ביום שבת, יום פרוץ המלחמה. אני מפקד גדוד טנקים שירד מבית הספר לשריון לבסיס ביר גפגפה בסיני. 13:40 בצוהריים. מסתובב עם הג'יפ בבסיס. פתאום אני רואה מטוסים בשמיים. אמרתי לעצמי: "אם חיל האוויר מתאמן בכיפור זה כנראה אימון רציני. ראיתי שהמטוסים זורקים חבילות וחשבתי שהאימון מאד רציני. רק כשה"חבילות" התחילו להתפוצץ סביבי נפל האסימון והקונספציה קרסה".
ד"ר שהרבני: "יש קווי דמיון בין 73 ו-2023. אז היו מי שידעו שהולכת לפרוץ מלחמה ופחדו לצעוק את זה, וכולנו שילמנו את המחיר. היום אנשים מבינים כי הם צריכים לצעוק כי "המלך הוא עירום" ושהדמוקרטיה רופפת, אחרת לא יהיה מי שיגיד את זה. יש פה הצהרת מחויבות לאמת. אחרי שהממשלה כשלה ב-73, מי שניצח את המלחמה היו החיילים שהפכו למפקדים והרעות. את אותה רעות אנו רואים היום במחאות".
אשכנזי: "המלחמה שעלתה לנו ב- 2,600 הרוגים ועשרת אלפים פצועים נולדה במלחמת ששת הימים. מאז הלכנו משגיאה לשגיאה. בסיום 67 עמדנו בסואץ, היה לנו 300 ק"מ של עומק אסטרטגי. ברמת הגולן לעומת זאת העלינו ישובים ולא שמרנו על מרחק מינימלי מהאויב".
בחזית המחאה
מעבר לתרומתם בשדה הקרב, שהצילה חיים ובגינה זכו לעיטורים, אשכנזי ומצנע שותפים לתרומה למחאה נגד הממשלה לאחר הקרבות.
בסיום מלחמת יום כיפור, התיישב אשכנזי מול בניין הממשלה בירושלים ודרש את התפטרותה. למחאתו הצטרפו רבים, עד שבשיאה ישבו מול הממשלה כ-6,000 מפגינים.
אשכנזי: "ישבתי מול משרד הביטחון עם שלט כי היו לי 30 הרוגים בפלוגה ועוד 30 שבויים. הפגנתי כי הלכתי מבית לבית והייתי צריך לבשר למשפחות שהבנים שלהם נפלו בשבי או נהרגו ולהסביר למה זה קרה. יום לאחר שהשתחררתי הגעתי להפגין. כולנו צריכים לזכור כי בדמוקרטיה אתה בוחר נציגים ומצפה מהם שימלאו את תפקידם ואת המחויבות שלהם כלפיך. אם הם כשלו, אתה מצפה שייקחו אחריות לכשלונם".
כמו אשכנזי, גם מצנע הוביל מחאה, אלא שזו הייתה אחרי מלחמת לבנון הראשונה. ב-1981 כשכיהן כראש מטה הגיס הצפוני, מצנע הודיע כי הוא מתכוון לפרוש משירות קבע כמחאה פוליטית בעקבות הטבח בסברה ושתילה. הוא התנה את חזרתו בהתפטרותו של שר הביטחון אריאל שרון.
מצנע: "אחרי מחדל כיפור, ראיתי במלחמת לבנון כיצד שר הביטחון מוליך שולל את הממשלה. לא עשיתי עם זה כלום במהלך המלחמה. אך אחרי ששמעתי את נאום שרון על סברה ושתילה כאילו זה דבר זניח, לא יכולתי לעבור לסדר היום, זה הקפיץ אותי ושלחתי מכתב בו הצהרתי כי איבדתי אמון בשר הביטחון. לא רק נפגע שירותי הצבאי אלא שקודמתי. כלומר אפשר להכיל אנשים שחושבים אחרת".
אקטואלית מתמיד
בין משתתפי הפאנל נרשמה תמימות דעים כי ככל שחולף הזמן ממלחמת יום הכיפורים, לקחיה הופכים ליותר אקטואליים.
ד"ר קיפניס: "מיומה הראשון של המלחמה ועד היום אנו שואלים עצמנו איך זה קרה לנו. מעבר לגבורת הלוחמים, ואני כטייס מכיר את ההיבט הזה ועד כמה קשה להתנתק ממנו, רואה חשיבות בהבנת ההיבטים החשובים לא פחות, ואלו ההיבט החברתי וההיבט המדיני.
"באשר למצבנו החברתי, הרי שהחברה הישראלית עברה מהישג בלתי נתפס בששת הימים, להתנהלות שחצנית ו"יהיה בסדר" שאת תוצאותיו ראינו ב-73. כשמנצחים כנראה לא שואלים שאלות".
במפגש היובל למלחמת כיפור שב ועלה הקשר למחאת 2023. ד"ר שהרבני הדגישה כי מחאה אינה באה בקלות לאף אחד, וכי אנו לרוב מובנים כדי לרצות.
"במשך שנים הורגלנו שבאים לבחור פעם ב-4 שנים וסיימנו את תפקידנו בהליך הדמוקרטי", ציינה ד"ר שהרבני, "אבל דברים השתנו. כמו ב-73, כאשר אנשי צבא מקצועיים התריעו בפני הממשלה כי הולכת להיות מלחמה, היו מי שבחרו להתעלם מהם. גם בממשלה הנוכחית, אנשי המקצוע מושתקים, הם מוגדרים "פקידים", ביניהם גם שופטים. העלימו את המקצועיות שכל כך סמכנו עליה וכל כך נחוצה במשטר דמוקרטי. היינו ניטרליים במשך 4 שנים, עכשיו אין ניטרליות במשטר דיקטטורי. מרגע שעבר חוק אחד ברפורמה, אחד מתוך מאות, נכנסנו למצב של הפיכה. כל יום מתווסף חוק נוסף כשהמטרה שלהם לשנות את ישראל כמו שאנו מכירים אותה. כל אחד מאיתנו הפך ללוחם דמוקרטיה".
8 צפייה בגלריה
"שנבחרי ציבור כושלים אתה מצפה מהם שייקחו אחריות". ד"ר קיפניס, מצנע, ד"ר שהרבני, אשכנזי, והמראיין אמיר אורן.
(צילום: נחום סגל)
קרא עוד:
השמיים נופלים
מצנע: "הבעיה כיום היא מעבר לניסיון לשנות את המערכת המשטרית. יש בישראל שבטים ואת השלטון תפסו משיחיסטים שמובילים את הממשלה עם אידיאולוגיה ברורה תוך ניצול מצבו המשפטי של נתניהו. אליהם הצטרפו הציונות הדתית שהפכה לחרד"לית ועבורם המטרה היא ארץ ישראל השלמה. אלא שבגצ מפריע להם. כשראש הממשלה לא היה מוכן לקבל את הרמטכ"ל לפגישה היו צריכים ליפול השמיים. כשבן גביר מבקש להחמיר את מצבם של האסירים הביטחוניים למרות אזהרות אנשי המקצוע, כולנו נשלם את המחיר.
"המחאה הפכה לרחבה כי נפרץ פה סכר. את הפגיעה בכלכלה אפשר לראות מיד, אבל לא את הפגיעה בביטחון שמושלך לפינה, כשמפקדיו מותקפים על ידי שרים, שמתנתקים מארה"ב ידידתה הטובה והחזקה של ישראל, כשרואים ירידה בהתנדבות. עוד 50 שנה נשאל שוב איפה היינו? יש חוסר אמון בממשלה, אני לא יודע מי מוכן ויודע לתת מכת מנע במידה וצריך. אין אמון בכלום. באין אמון ייפרע עם".
אשכנזי: "אני ידעתי שהולכת להיות מלחמת יום כיפור בגלל מלחמת ששת הימים. ב-67 יכולנו לשנות את מעמדנו במזרח התיכון ולסייע בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. בפלוגה שלי קמה תנועה שקראה לעשות את זה כבר באוגוסט 67. אלא שבאותו הזמן קמה תנועה נוספת, תנועת ארץ ישראל השלמה. שתי התנועות המנוגדות קמו מתוך מפלגת העבודה. עד היום תנועת העבודה סירבה להכריע והתנועה המשיחיסטית השתלטה על הובלת ישראל".
המשתתפים ציינו כי למרות המשבר הם רואים הזדמנות, והשנה האחרונה הוכיחה כי המחנה הליברלי בישראל מתאחד ומשוכנעים כי ניתן להחזיר את ישראל למסלולה הציוני. "הציבור איבד את אמונו בממשלות ב-73 וב-82, וגם עכשיו אותו ציבור מונע מהממשלה להתפרע ולאבד כיוון", סיכם קיפניס.
