בשעה 06:29 ביום ה-7 באוקטובר הופתעה ישראל בהתקפה רצחנית של אלפי אנשי חמאס שפלשו לדרום.
בעוד שמרבית עם ישראל נשאר בבית ונצמד לטלוויזיה, ודים בליך, אז רב פקד במשטרה, אירגן בשעה 07:45 את אנשי צוותו בחיפה וירד לסייע בלחימה. בתוך זמן קצר הגיע בליך לקיבוץ בארי, התחנן לקבל אישור כניסה לטובת טיהור השטח ממחבלים, ונהרג בקרב הירואי בקיבוץ.
נונה, אמא של ודים, לו היא קוראת "ודיק", טרם קיבלה את הדוח של אירוע הכניסה של בנה לבארי. על קברו הטרי בבית העלמין הצבאי בחיפה, מתארת נונה את חייו ומותו של הבן.
מאוקראינה באהבה
"עברו 7 חודשים ומאז זו הישרדות. אני לא מעכלת ולא מקבלת את מותו של ודיק. קיוויתי שאולי הייתה טעות. אני לא ראיתי אותו לפני שנקבר ורק אני יכולה לזהות אותו.
"גדלנו בחרקוב אוקראינה. עלינו לפני 33 שנה בשנת 1991 אחרי שהתחילו שם בלאגנים. עלינו אימא שלי, אני ו-ודיק שהיה בן 6. אבא החורג של ודים עלה אחרי שנה. הגענו לארץ וביום הראשון מישהו מחרקוב עבד עלינו ולקח לנו את כל הכסף. התגוררנו במחסן ברחוב חיים בהדר. ניצלנו כי אימא שלי החלה לקבל ביטוח לאומי.
נונה: "בהמשך התגוררנו ברחוב בר גיורא בדירה רגילה. עבדתי בניקיון. ודים למד בליאו בק ברחוב ארלוזרוב, בהמשך עבר לבית ספר בסמ"ת במסדה, בית הספר הטכני, בית הספר שו"ב בנוה דוד, ובסוף סיים לימודיו בתיכון תל אביב בצ'ק פוסט.
בסיום לימודיו החל להתכונן לגיבוש שייטת. הוא עבד במכולת שעה ביום כדי לאסוף 400 שקלים לקורס הכנה לגיבוש. כדי ללכת לשייטת, ודיק אמר לי שבגלל שהוא בן יחיד אני צריכה לחתום לו. הוא לא השאיר לי ברירה.
הוא ועוד 3 עברו גיבוש שייטת מתוך 450. במשך שנה החזיקו אותו צמוד, ושבוע לפני גיוס אמרו שהוא לא הולך לשייטת. לא הסבירו למה. אז ודיק הלך למשמר הגבול".
נונה: "לאורך כל השירות שלו הוא לא פירט מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא. לי לא סיפר כלום אבל לאבא שלו סיפר הכל. 3 שנים היה במג"ב. חגגנו את השחרור במסעדת אל גאצ'ו בכרמל. הוא החל לעבוד באבטחה עם חברים שמלווים אותי עד היום, והפכו לילדים שלי.
"שנה לאחר מותו בעלי, בגיל 27 ודים התחתן ב-2011 עם אורטל ולהם 3 ילדים. הם התגוררו ברחוב ליאונבלום בחיפה. אחר 3 שנים באבטחה החליט להתגייס עם חבריו למשטרה. במשך 13 שנה שירת במתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה). השירות הייתה התגשמות החלום שלו והסתיר ממני מה בדיוק הוא עושה.
"בשנה האחרונה היה מפקד פלגה, דאג לגיוס ומיון מועמדים. הוא היה כל כך גאה בשוטרים וקרא להם "הילדים שלי". הוא השקיע את הנשמה שלו בעבודה. הוא ספג ממני את הרצון ללכת לעזור לכולם".
קראו עוד:
דפיקה בדלת
בשעה רבע לשבע ביום שבת התקשר שכן שלי ואמר שיש בלאגן ושאדבר עם ודיק. הילדים של ודיק היו אצלי. התקשרתי אליו. "מה נשמע? איפה אתה?". אמר שהכל בסדר והוא בעבודה. "יכול להיות שזה מלחמה?", שאלתי. הוא אמר "יכול להיות. תפתחי טלוויזיה". זו השיחה האחרונה.
"לא רציתי להקשות. פתחתי טלוויזיה ולא הבנתי מה אני רואה, כמו כל האנשים. אורטל לקחה את הילדים. נשארתי בבית. כל היום התקשרנו אחת לשניה. "התקשר? לא!". מילא לי, אבל לא דיבר עם אורטל. לא ידעתי מה לעשות. הלכתי לישון.
נונה: "בבוקר יום ראשון התקשרתי לעבודה ואמרתי שאני לא אבוא היום. גלשתי ברשת ועדיין דיברו רק על הנעשה בנובה. בשעה 11 בבוקר התקשר חבר של ודיק ואמר לי לפתוח את הדלת. היה שם ולרי ואלכס, חברי ילדות, וארבע שוטרים. הבנתי הכל".
"מרגע שנכנסו ראיתי את העיניים שלהם. אחר כך כבר לא זוכרת מה קרה. צרחתי והשתוללתי. אמרתי 'אתם שקרנים', 'תביאו לי אותו'. אמרו לי שאנשי היחידה שלו זיהו את הגופה שלו. 'מי אתה שתזהה את הבן שלי?!', קראתי להם. רציתי לזהות אותו בלוויה אבל לא נתנו לי. הלוויה הייתה ביום שלישי. רציתי לברוח מבית העלמין ותפסו אותי בכוח. לא קיבלתי את המוות של ודיק".
תעלומת מותו
על מה שקרה לבן ב-7 באוקטובר, למדה נונה בהמשך, ועדיין חלקים שלמים נותרו לא ידועים.
"ודיק הגיע לבארי בסביבות 13:00 בצוהריים ונכנס עם 2 ג'יפים מסוג קרקל. ודיק נכנס ראשון עם נהג ושני חיילים מאחור ומאבטח מהישוב. מאחוריו היה קרקל נוסף. ודיק נכנס ראשון כי רצה להציל חיים. בכניסה הצליח ודיק לדרוס מחבלים, פרק מהרכב וחיסל אותם. בהמשך חיכה להם מארב RPG. הג'יפ של ודיק קיבל טיל למנוע ונעצר. הג'יפ השני ספג פגיעה ישירה וכל יושביו נהרגו מלבד אדם אחד שפרק קודם.
"ודים פתח דלת וירה. נפגע בידו וגם בבטן. ניהל אש מהדלת. הוא הספיק להגיד לצוות שלרגע הזה התכוננו. הוא זרק רימון עשן. שמענו פעם אחת כי ודיק נמצא לפני הג'יפ ופעם נשען על הג'יפ. אין מידע מלא והדברים לא כל כך מסתדרים. לא מבינים מה באמת קרה. למה החיילים מאחור לא פרקו? נותר רק הנהג שהיה עם ודיק, שכנראה בפוסט טראומה אחרי שקיבל כדור ברגל, זחל החוצה ושלח מיקום לכוחות. אין תחקיר כתוב ומסודר".
חור בלב
מיכאל, חברו של ודים: "ידעתי על האירוע כבר ביום שבת בצוהריים אבל היינו צריכים להמתין עד למחרת. השוטרים ידעו, ואסור היה לספר לאישה ולאימא של ודים כי לא היה אישור. אלו היו שעות קשות מאד. התפצלנו כדי להודיע לאימא ולאישה. עד עכשיו נונה חושבת שאולי הוא ישוב, אולי נחטף אולי הוא במשימה סודית. הלוויה הורידה לנו אבן מהלב כי היה פה טירוף".
"הוא היה במג"ב שכם ועבר לימ"ס איו"ש. פייטר של החיים. הוא תמיד היה לוחם וגם בגיל 39 הצעירים לא יכלו עליו. אנחנו לא תופסים את המוות. נשארנו עם חור בלב וללא תחקיר מסודר מה בדיוק היה שם. לא מאשימים אף אחד, אבל אנחנו, ובמיוחד האימא, חייבים תשובות".
10 צפייה בגלריה
נונה, עו"ס אסנת בר און, ומיכאל שוורצמן ליד קברו של סגן ניצב ודים בליך
(צילום: דורון סולומון)
סיור בבארי
ביום שישי הוזמנה נונה לקיבוץ בארי לסיור ראשון במקום בו נפל ודים. בינתיים היא זוכה לתמיכה של משרד הביטחון שהצמיד את אסנת בר-און, עובדת סוציאלית לאם השכולה. "בלעדיה לא הייתי יכולה לתפקד. החיבור שלי עם אסנת זה אושר גדול. היא בן אדם עם לב ענק שנותנת לי בטחון".
נונה: "שידעו ש-ודיק השקיע את הנשמה שלו למען ישראל, הוא לא חיפש כבוד ועשה מכל הלב. אני מתפללת מאלוהים שיתברר שהכל טעות ו-ודיק עוד יחזור".
