בשגרה עומר פרטר הוא מורה וחבר הנהלה בתיכון חברתי חיפה של רשת דרור ישראל בבת גלים. בזמן מלחמה, פרטר הוא חייל ביחידת סיוע מבצעית (יחס"מ) – נח"ל. לאחר למעלה מ-100 ימי לחימה הוא שב מעזה לתלמידיו.
"גויסתי כבר ב-7 באוקטובר", מספר עומר פרטר, "אני בגדוד של נחל סדיר שנותן מענה לוגיסטי לחטיבה. תפקידנו לפנות פצועים ולדאוג לשיירות אספקה של דלק ותחמושת כך שיגיעו ליחידות הלוחמות. אנו דואגים לאבטחת חפ"ק מח"ט, יש לנו פלוגת רופאים ומנתחים. אבטחנו את השיירות לחטיבת הנח"ל מתחילת הלחימה בבית לאעיה, דרג' אל תופח, ציר הים, ג'בליה ומחנה פליטים שאטי. היו לנו מעט היתקלויות אבל היינו מחויבים לשיירות של דלק ותחמושת לגדודים. בלעדינו אין התקפה".
מפחיד לנוע בעזה?
"הפחד של כל חי"רניק זה לנסוע בטנק או נגמ"ש מבלי לראות איפה אתה. בעזה נסענו ברכבים לא ממוגנים ולכן היה רגוע יותר. יכולנו לנסוע ולפרוק מהרכב מהר יותר ברגע שזיהינו איום. היה גם פחד מחטיפת חייל, זה עובר בראש כל הזמן".
ראיתם את האויב?
"הוא כל הזמן מסתכל. מחבלים יוצאים מפירים ומנסים לזנב ולירות, גם ממקומות בהם החטיבה עברה ועשתה עבודה טובה. יש עזתים שבבוקר בטרנינג ובערב הם מחבלים עם נשק. מאד מתעתע".
אפשר להשמיד את חמאס?
"אני יכול לומר שאנו מפרקים את היכולות שלהם לעבוד כצבא מאורגן. אנו מורידים בכירים ומנצחים בכל קרב. ועדיין יש מחבלים שיכולים לגרום נזק בלוחמת גרילה קטנה. הציבור לא שומע על כל הקרבות וזה מכעיס".
"מכים בהם חזק"
מה מכעיס?
"יש לנו הרוגים, ואני מתפלא שאין לנו יותר כי היקף הלחימה הוא עצום. על כל פעולה בה פורסם שנהרג חייל שלנו, יש עוד 10 פעולות בהם חוסלו חוליות מחבלים שלא פורסמו. בחוץ זה נראה כאילו אנו בבוץ לבנוני אבל זה לא המצב. בכל קרב ידינו על העליונה ולפעמים המחיר הוא פצועים והרוגים שלנו".
"בג'בליה העברנו 100 מחבלים למתקני שב"כ חלקם ממחבלי 7 באוקטובר. מחבלים זרקו נשק ונכנעו. יש הכרעה. לאויב יש רוח לחימה ומעז לתקוף אבל בתמונה הגדולה אנו מכים בהם חזק".
קראו עוד:
"השבוע הקשה ביותר"
המורה מחיפה נדרש לאבטח עם יחידתו את מנחת פינוי הפצועים. "זה היה השבוע הקשה במלחמה עבורי. אתה רואה את הפצועים שלנו שמוטסים לקבלת טיפול וכואב הלב. זה מזכיר את המחירים הגבוהים של המלחמה. מנגד, אתה מרגיש גאווה גדולה וזכות לקחת חלק בזה".
היית בקשר עם התלמידים?
"כן, נכנסנו ויצאנו לשטחי התארגנות ובחרתי לעשות זום ולספר לתלמידים על האנשים הפשוטים והמשימות הקטנות. סיפרתי על חייל בשם רוסלן שבמשך 10-12 שעות ביום היה מתדלק טנקים, נמרים ופומות במקום המסוכן בעולם. זה מה שיפה שכל אחד תורם ועושה הכי טוב למען הכלל".
נתקלת באזרחים עזתים?
"לא הרבה. אבל בילינו לילה בבית ספר של אונר"א. זיהיתי שאלו תלמידי חטיבת ביניים לפי גודל הכיסאות, היו ציורים 'רגילים' על הקירות. אבל אז משכה את תשומת ליבי מפה שהייתה תלויה בכיתה. שטח ארץ ישראל שכולו על פי המפה הוא שטח פלסטין. מסומנים יפו, חיפה, טנטורה, נצרת. אין תל אביב, רק יפו. אין 67 או 48. הכל פלסטין. מבחינתם אנחנו לא צריכים להיות פה. אני לא מגיע מגוש הימין אבל זה כאב לי שזה מה שלומדים פה. ברור לי שלא כל מורה היא מחבלת אבל המסר שעולה ממפה שכזו הוא ברור".
עסקה או עצירת המלחמה?
"אסור לעצור את המלחמה. לאיפה שהצבא רוצה להגיע – הוא מגיע ומכריע. אין פה גבעת התחמושת או החווה הסינית. אנו מנצחים כל קרב אבל זה פשוט לוקח זמן. הלחץ בחאן יונס הוא שמוביל את החמאס להסכים לעסקה. הם שומעים את שרשראות הטנקים. אנו רואים גם הפגנות של עזתים נגד חמאס. זה לא היה קודם".
חנוכייה בעזה
חטופים?
"כל אחד מהחיילים רצה להביא חטוף הביתה והיה מוכן לתת את החיים שלו בשביל זה. חודדו נהלים בעקבות הטרגדיה בה נורו חטופים".
יש חילוקי דעות פוליטיים אצל חיילים?
"יש אחדות אבל אין אחידות. אנו מחלקה מגוונת מאד. אני חילוני ואיש שמאל, אבל איתי יש תושבי אלון מורה, איתמר וחברון. אני לא מרגיש שהסיפור המשיחי מבלבל את הצבא בניגוד למלחמות אחרות. היה מרגש להדליק חנוכייה בעזה לאחר שבבארי רצחו בנו כי אנחנו יהודים. אין פה דיון פוליטי מורכב, יש הבנה שאם לא נילחם ברוע יהרגו לנו את הילדים".
עומר נשוי ואב לשניים. הם מתגוררים בקרית אליעזר.
"אחת הסיבות שאני אוהב את חיפה זה החיים המשותפים. יש לנו שכנים ערבים וחברים של הילדים ערבים. אני מחנך לדו קיום וחיים משותפים. אני חושב שיש לחנך לגורל משותף תחת ערכי שוויון, צדק חברתי, קבלת האחר יחד עם ערביי ישראל".
לערביי ישראל יש משפחות בעזה ולא ממהרות לתפוס צד.
"כל טיפת דם שנשפכה בעזה היא על הידיים של חמאס. כל ילד שמת, החמאס הרג או גרם למותו. זה גם ערביי ישראל צריכים להגיד. כל עוד הם לא יגידו את זה, המשפחות שלהם בעזה יישארו במעגל של שכול וסבל".
מה יהיה?
"הדרך היחידה שהפלסטינים "ינצחו" את ישראל אם יניחו את הנשק. אני איש של ים, שטפתי את הפנים שלי בים של עזה. איזה מטומטמים העזתים, עזה יכולה הייתה להיות שארם, גן עדן שימשוך תיירים לשם".
הראיון עם עומר נקטע לאחר שעודכן על פיגוע בחיפה. "זה ליד בית הספר של הילדים. אני רץ לשם".
