בזמן שבממשלה גוררים רגליים ומתלבטים האם וכיצד לפצות עסקים בחיפה, בעלי העסקים ממשיכים להתמודד עם מציאות קשה של מלחמה בלתי נגמרת, לקוחות שלא מגיעים, והכנסות שלא מכסות את ההוצאות.
בעלי עסקים קוראים לממשלה להתעשת, להפסיק להתעסק במסיבות עיתונאים ונסיעות לחו"ל, ולדאוג לחיים עצמם. נפגשנו עם מספר בעלי עסקים ותיקים בחיפה שתיארו תמונה קשה.
עוד לפני המלחמה, אחד הענפים המסוכנים ביותר בישראל מבחינה עסקית, היה ענף המסעדנות. מסעדות חדשות החזיקו בממוצע שנה וחצי עד שנתיים. בתקופת הקורונה נאלצו המסעדות להמציא עצמם מחדש ומי שלא דאג לשירות משלוחים פשוט נעלם.
אחרי שהמסעדות ששרדו את הקורונה הרימו קצת את הראש, הגיעה מלחמה שלא נגמרת. הגבלות על מספר אנשים, אזעקות, התרעות, ויירוטים, הביאו לכך שאנשים נותרו בבתים והמסעדות נותרו ריקות.
שנה פסיכית
איתן שלום (62), הבעלים של "המקום של אליהו" בחוף הים, הוא אולי אחד מוותיקי המסעדנים בעיר ומתקשה לזכור זמנים קשים יותר מאלו הנוכחיים.
"ההורים שלי הקימו את המקום ואני גדלתי במסעדה", הוא אומר, "בשנת 1966 תייר מדרום אפריקה השאיר פה גלשן, ולא ידענו מה לעשות איתו. עד אז אנשים גלשו על קרש גיהוץ. אנחנו פה מההתחלה שעוד היה פה כפר סמיר. עברנו הרבה דברים, אבל השנה הזו הייתה פסיכית".
שלום מסביר כי מעבר לקושי של ניהול מסעדה בישראל בשגרה, במלחמה זה הפך לבלתי אפשרי. "הממשלה אסרה על הגעת אנשים לים. לא בים ולא בחול. אז ברור שאנשים לא מגיעים בכלל, תוסיף לזה שאין ממ"דים במרבית המסעדות ואנשים מפחדים לבוא. זו צריכה להיות עונת השיא ותראה את המקום".
קראו עוד:
שלום מדווח על ירידה 80% בהכנסות בהשוואה לשנים קודמות. "אני מחזיק עובדים קבועים בעלות של 150 אלף שקלים בחודש. אני ממשיך להעסיק אותם גם שאין עבודה כי יש להם משפחות ומשכנתאות. אלו עובדים של 10 שנים. אני לא אסגור עסק של 70 שנה, אבל בינואר אני אסגור לכמה חודשים, ושאחזור לפעילות אפצה את העובדים ובינתיים הם יקבלו אבטלה".
אנו תופסים את איתן שלום לפני הדיון בוועדת הכספים והדיון הגורלי בנושא פיצוי עסקים שנפגעו מהמלחמה. "הפיצוי שעל הפרק כרגע הוא רק לחודשים ספטמבר אוקטובר 24. אם רוצים לפצות בהתאם להכנסות אותה תקופה בשנה שעברה, אז חבל על הזמן כי גם שנה שעברה המצב לא היה טוב וכבר התחילה המלחמה. החשש שלי שלא נקבל כלום".
כמו בעלי עסקים אחרים, העיניים מופנות לממשלה. "לא מעניין אותם כלום. הם יודעים רק לקחת מיסים. אנחנו לא רוצים נדבות אלא מה שמגיע לנו אחרי שנים של תשלומי מיסים. במלחמת לבנון קיבלנו פיצוי, כך גם בקורונה. עכשיו – כלום. אני מוסד ותיק וקיבלתי את העסק בירושה, אבל עסקים חדשים שמשלמים שכירויות הולכים לקרוס. אני מעריך שבתום המלחמה לחיפאים לא יהיה איפה לאכול כי מסעדות ייסגרו. לצערי רק החזקים ישרדו והקטנים ייסגרו".
חבית ריקה
כמה מאות מטרים מ"המקום של אליהו", נמצאת מסעדת "החבית". המקום שייך לאחיו של איתן, ליאור שלום. בדרך כלל המקום הומה, אבל ביום ראשון בבוקר ניתן היה למצוא הרבה שולחנות פנויים.
"הירידה בהכנסות היא עצומה והמדינה לא מסייעת", אומר ליאור, "אף אחד לא פנה ולא הציע סיוע או פיצוי. להיפך, הממשלה אסרה על הגעת אנשים לחופים, וכך למעשה הרחיקה לקוחות מהמסעדה. שלחו את כולם לחוף חדרה. עסקים מסביב נסגרים, אי אפשר לשמר עובדים, והמדינה מתעלמת. אנחנו עושים כל שניתן, מצמצמים שעות פעילות, נעזרים בחסכונות אבל המצב לא נעים".
"אנשים על כדורים"
עיסא אסעד (43), מנהל את מסעדת שטרודל משנת 2007, וזאת לצד ניהול "שוק דלאל" בכרמל ב-4 שנים האחרונות.
שוחחנו איתו כשהוא בעבודה בשוק דלאל. "אתה רואה שאני מרים ארגזים כאחרון העובדים. זה המצב", אומר אסעד, "המצב קשה יותר מתקופה הקורונה. אז כולם היו סגורים וקיבלו פיצוי. עכשיו אין מניעה לפתוח את המסעדה אבל מדובר בהפסד כספי בכל יום שהמסעדה פתוחה".
אסעד שהעסיק 35 עובדים לפני המלחמה, נותר עם עובדים ספורים. "אין לי במה לשלם להם", אומר מודה, "שטרודל נמצאת בשדרת התיירות של חיפה אבל בשנה האחרונה אין תיירות פנים או חוץ. כל אזעקה מרחיקה אנשים למשך ימים. העסקים מסביב קורסים ונשארו רק 3-4 מסעדות חזקות בציר התיירות של חיפה. מאות כיסאות במסעדה נשארים ריקים".
אסעד זועם על סיוע שלא מגיע. "העירייה עושה כל מה שהיא יכולה אבל איפה המדינה? לא יכולים להפנות לנו את הגב. אנו בהישרדות יומיומית ולוקחים הלוואות. היו לי 14 טבחים לפני המלחמה ונשארתי עם 3. מכל שוטפי הכלים נשארתי עם אחד. 80% מהעובדים הלכו הביתה".
אסעד ממשיך: "הממשלה לא מחוברת למציאות. אני לא מוציא משכורות כבר 4 חודשים. אני רוצה לראות חבר כנסת שלא מוציא משכורות חודש אחד. איך יסתדרו? הם רק דואגים לעצמם להעלאת שכר. מספיק עם מסיבות העיתונאים. המדינה הולכת לתהום ואנשים פה על כדורי הרגעה כי כל העסקים טובעים. 2025 הולכת להיות שנה קשה מאד כלכלית ונפשית. הולכים להעלות את המיסים, מע"מ, הכל מתייקר. בגלל התייקרות אני צריך לגלגל את העלאת המחירים לציבור. העסקים הקטנים, המנוע של חיפה, הולכים להיפגע חזק ובממשלה חייבים להתעורר".
גב הגמל
עסק נוסף המנסה לשמור את הראש מעל המים הוא מסעדת הכאמל המפורסמת בחוף דדו, אחד מסמלי החופים של העיר חיפה שהתפאר בשלט הגמל הגדול. המסעדה פרחה ושגשגה במשך 35 שנה, עד שהגיעה המלחמה.
מנהל בכאמל ליאו שווץ: "לפני המלחמה היו לנו 75 עובדים ועכשיו רק 25 פעילים. צמצמנו פעילות למשמרת אחת. יש ירידה של 80% מהרווחים. הבעלים נאלצים לשלם לעובדים משכורות מכיסם כי אין סיוע מינימלי. אפילו את השלט הענק של הכאמל נאלצנו להוריד מהגג בגלל שהעירייה רצתה על זה כסף. לפחות היו שמים בחוף מיגוניות. אנשים מפחדים לבוא. אצלנו יש מקלט אבל בהרבה מקומות אין. בנוסף, הפקחים מעיפים אנשים מהחופים. מצב מטורף".
הבעלים של הכאמל רן ברנובסקי: "אנו בקריסה. אין למסעדות אופק. הבנקים מפחדים לתת אשראי למסעדות. המדינה מבריחה אנשים מהחופים. אין גוף שדואג לעסקים. המסעדות בחיפה משתייכות לאיגוד מסעדנים ארצי אבל לא נראה כי באיגוד הבינו את הבעיה של המסעדות בצפון ונראה כי לא מספיק נלחמים עלינו. המצב מדאיג ואנו מצפים מהממשלה לקבל החלטות ולהזרים כספים לפני שייסגרו עוד עסקים".
