מלחמת חרבות ברזל ממשיכה לגבות מחירים, ובראשם פציעתם של למעלה מעשרת אלפים חיילים. מי שקולטת ואחראית לשיקומם של פצועי ונכי צה"ל במחוז חיפה, היא סא"ל במיל' עידית עוז. בראיון ל"מיינט חיפה" היא חושפת את האתגר העצום, הקשיים והמורכבות בשיקום החיילים.
"אני מנהלת ב-7 השנים האחרונות את השירות הסוציאלי מחוז חיפה באגף השיקום של משרד הביטחון שהוא המחוז הגדול בישראל שנותן שירות לרבע מנכי צה"ל. במחוז יש 16 אלף נכים, כשליש מהם מהעיר חיפה".
כמה פצועים נוספו מאז תחילת המלחמה?
"כ-11 אלף נוספים. במחוז חיפה של 16 אלף נכים ואליהם הצטרפו במלחמה 1,600 פצועים מהמלחמה. 40% מהפצועים הם גם בעלי פגיעות נפשיות או ליתר דיוק תגובות נפשיות".
יש הבדל בין פצועים ונכים.
"במלחמה הזו, כדי לקצר את הבירוקרטיה ולאפשר טיפול מהיר ככל שניתן, אנו מתייחסים לכל הפצועים כנכים. בדרך כלל נכות נקבעת בוועדות רפואיות, שלאחריהן ניתן סל שיקום לנפגע. כעת אנו כבר מעניקים את סלי הסיוע ודוחים את הקביעה של הוועדות. לכן המספרים שעומדים לפנינו אינם מוחלטים. לאחר המלחמה נוכל להבין טוב מי נפגע ועשוי להשתקם, ולמי תיקבע נכות. יש חשיבות למתן טיפול מהיר בסמוך לפציעה ולכן אנו מקצרים תהליכים".
קראו עוד:
"לא היה דבר כזה"
מספר נפגעי הנפש הוא עצום.
"40% מהנפגעים דיווחו על פגיעות ותגובות נפשיות. זהו נתון גבוה בהשוואה למלחמות קודמות והסיבה לכך היא בראש ובראשונה האופן בו פרצה המלחמה. אירוע ה-7 באוקטובר הוא אחד האירועים העצימים והחמורים שהלוחמים נתקלו. לוחם לא נתקל במראות כאלו בדרך כלל בלחימה. הזוועות שעברו תושבי עוטף עזה גרמו לפגיעה נפשית ללוחמים רבים.
"זה אירוע קשה בו נחשפו הלוחמים לפגיעה קשה באזרחים, ביניהם נשים ותינוקות. הלוחמים היו עדים לפגיעה מוסרית וחשו אשמה כי לא הצליחו למנוע את הזוועות ולהציל את האזרחים שנרצחו. זה לא חייל מול חייל אלא פגיעה בחסרי ישע. זה מבלבל מאד ותחושות חוסר האונים גם מגבירות את הסיכוי לפוסט טראומה. לזה הצטרפו המראות והתחושות של חברים שנפלו או נפגעו בקרב".
זו מלחמה ארוכה מאד.
"לא היה דבר כזה במלחמות ישראל. העובדה שהמלחמה כה ארוכה לא מאפשרת לאותם נפגעים גם להתאבל כמו שצריך על הנופלים. אנו לא יכולים להתקדם בתהליך השיקום והריפוי כל עוד המלחמה נמשכת".
איך מתמודדים המטפלים בפצועים?
"צריך להבין כי החיילים חוזרים עם סיפורי זוועות קשים מאד ומעבירים למטפלים את החוויות שלהם בצורה גרפית מאד. המטפלים והמטפלות עוברים ביחד עם הפצועים את האירוע, וזה לא פשוט. אחרי המפגשים עם החיילים, המטפלים עצמם צריכים מישהו לדבר איתו. יש שיחות של מטפלים כדי להתמודד יחד עם העדויות של החיילים. יש סיפורים מורכבים כמו סיפורו של חייל שחזר מנחל עוז ונחשף לרצח החיילים והחיילות, חיילות שחלקם היו עוד בפיג'מות. על הגופות שנערמו על הרצפה".
איך המטפלים עומדים בזה?
העובדת הסוציאלית ששמעה אתה סיפור של אותו חייל, מיד עם יציאתו את החדר, התקשה לעכל ולספוג את התיאורים הקשים והיא פשוט הקיאה. יש כאלו שבאמת לא עומדים בזה ועוזבים את האגף".
סימפטומים פיסיים
השיקום בישראל נחשב לטוב בעולם?
"סל השיקום של משרד הביטחון בישראל הוא סל רחב ומקיף מאד. אין להשוותו לסל הניתן בצבא ארה"ב, והייתי בארה"ב. כך למשל אנו מציעים למטופל טיפול פסיכולוגי, נפנה לחוות חוסן, הצטרפות לקבוצות. בחיפה למשל יש קבוצה שיוצאת לשייט במרינה של הקישון.
"לפגיעה הנפשית יש גם סימפטומים פיזיים. כך למשל חייל שסבל מגמגום קשה ועיוותים כתוצאה מהפגיעה, ברגע שחבל הסירה עזב את הרציף והחל השייט, הכל נעלם והוא חזר לעצמו".
ובכל זאת יש טענות של נכים שלא רואים אותם.
"היכולת שלנו להגיע באופן אישי וקרוב לכל האנשים הזקוקים לשיקום מוגבלת. אנו מתקשים לעשות את זה בגלל המסות של הנפגעים שממשיכים להגיע מידי יום. אנו משתדלים להגיע לכולם ומתקשרים לכל אחד מהם. לפעמים אנשים כועסים כי הם רוצים יותר חיזוק, או שרוצים שאתה תטפל בהם ולא מישהו אחר. אנחנו לרוב מפנים למטפלים חיצוניים".
מה המשמעויות של נפגעים כה רבים?
"קודם כל יש השלכות ברמה האישית והמשפחתית של כל נפגע. משפחות מתפרקות. הנפגע יכול להיות הילד שלך, האבא או האמא. יש מעגלים מסביב אותו נפגע וכולם מסייעים להחזיק אותו ומושפעים מהפציעה.
ברמה הלאומית, הרי שמדובר פה באירוע בעל השלכות משמעויות שאיתם נתמודד עוד שנים קדימה. אזכיר כי הפצועים המגיעים לאגף השיקום הם של החברה הישראלית ואגף השיקום הוא רק הזרוע של המדינה. החברה כולה נפגעה ומתמודדת עם הפגיעה. רק אחרי המלחמה נוכל להבין מול מה אנו עומדים בכל הנוגע לשיקום וריפוי".
יש משהו שיכול לסייע לשיקום?
"אוכל לומר שמה שלא מסייע הוא הפילוג בחברה. חברה מפולגת תתקשה להחזיק את החוסן הלאומי, וזה ישפיע על החוסן האישי. שאדם נשלח למלחמה רוצה לדעת שכל החברה מאחוריו, שהוא נלחם למטרה מטרה מוצדקת, שיש חברה ומדינה שתדאג לשיקום שלו".
לשמור על תקווה
איך את מתמודדת עם המלחמה?
"אוכל לומר שגם לי יש בן שהיה כמה חודשים בעזה ויוצא בקרוב ללבנון. אני מכירה את המלחמה מכל היבטיה. ואני לא לבד. ידעתי ובכל זאת הופתעתי עד כמה המטפלים מסורים ומגיעים גם כשעפים טילים".
(בזמן הראיון נשמעה אזעקה והראיון חודש לאחר חזרה מהמקלט)
מה לגבי הנכים הוותיקים יותר ממלחמות קודמות.
"הנה עכשיו לדוגמא באזעקה, כאן באגף היו נפגעים שחוו חרדה ונאלצו התייחסות אישית כדי להירגע. התארכות המלחמה מקשה גם עליהם וכל אזעקה יכולה להפעיל טריגר".
עד כמה מוצלח תהליך השיקום והריפוי?
"יש להבין כי רבים מהחיילים ובכלל תושבי ישראל, עברו במלחמה הזו אירועים טראומטיים, אבל זה לא אומר שכולם יפתחו פוסט טראומה. הפצועים המגיעים אלינו מתמודדים עם אבל פתולוגי, התמודדות עם אובדן חברים בקרב, התמודדות עם אובדן פיזי כמו קטיעות, או אובדן שמיעה. אלו דברים הדורשים הסתגלות פסיכולוגית, וחלק דברים ברי שיקום וריפוי. יחד עם זאת בהחלט יהיו מי שיאובחנו בפוסט טראומה (PTSD). אנו משלמים מחיר על התארכות המלחמה".
מה עוד ניתן לעשות?
"אנחנו כחברה ופרטים צריכים להחזיק את התקווה עבור כל האנשים הללו שנפגעו. התקווה היא לא מילה אלא תוכנית עבודה. יש לתכנן את העתיד ולפרוט אותו לצעדים אופרטיביים".
מה לגבי תקציבים?
"הבעיה המרכזית שלנו היא מחסור בכוח אדם. סביר להניח כי העלאה משמעותית בשכר ימשוך מטפלים, אבל רבים פשוט בוחרים שלא לעסוק בתחום הפוסט טראומה ופגיעות הנפשיות בקרב חיילים. זה מצריך הרבה עבודה, התמודדות עם אנשים שדורשים לא מעט ולא כל אחד יכול להתמודד עם זה".
עד כמה המחסור בכח אדם משמעותי?
"בכלל מערכת הבריאות יש מחסור במטפלים, אבל בחיפה אין פסיכיאטרים בכלל. אין עם מי לעבוד. יש מעט מאד אנשים שמוכנים לעבוד בתחום ובאזור. אנו עושים עבודה עם רמב"ם ומכניסים לתמונה בקרוב את בני ציון. זה מגביל אותנו ביכולת להעניק שירות. יש פה אתגר לאומי ויש להפנות אנשים ללימודי פסיכיאטריה כי המצב רק ילך ויחמיר".
זו מדינה בטראומה? ומתי נתאושש?
"עברנו אירוע טראומתי, אבל השאלה מה יהיה אחרי המלחמה. אם תגיד לי מתי תסתיים המלחמה אוכל לומר מתי יתחיל תהליך הריפוי והשיקום. רק אזכיר כי מספר הטלפון של קו נפש אחת עבור מי שנקלע למצוקה נפשית, 8944* ".
