אחד התחומים המעניינים שזוכים לתשומת לב רבה בסצנת התרבות העולמית, הוא ללא ספק תחום הוידאו. במרכז האקדמי ויצו בעיר התחתית חיפה תפתח ביום חמישי (20.4) Videonale, ביאנלה בינלאומית בתחום הווידיאו.
videinale תערוכת וידאו בחיפה
(צילום: מתוך התערוכה)
בתערוכה יציגו 20 אמניות מהארץ ומהעולם, ביניהם אמניות מאיטליה, קובה, דרום אפריקה, גרמניה וטורקיה. אוצרי Videonale הם בלו סמיון פיינרו ואביטל בר שי, שנערכים לקיים תערוכה שכזו אחת לשנתיים.
לדברי האוצרים, התערוכה מבקשת לחבר את הקהל הרחב לאמנות הווידיאו במרחבים אלטרנטיביים ולקדם את החשיפה למדיום באמצעות יצירת במה לתצוגת אמנות בינלאומית עכשווית בעיר שתעודד חילופים תרבותיים, חציית גבולות וכינון מרחב לדיון בנושאים חברתיים בוערים.
לדבריהם: "התערוכה מביאה את האמנות לחיי היומיום של קהלים מגוונים, לבתי עסק ומסחר, למוסדות חינוך ועוד, ומתווה מפה של שוטטות בעיר. היא מציעה פלטפורמה אלטרנטיבית ממוקדת-מקום באמצעות אמנות הפונה לקהילה, מגשרת בין אנשים, יוצאת מבין כותלי המוזיאון והופכת את העיר כולה למוזיאון".
האוצרים מדגישים את הקשר ההדוק בין אמנות הווידאו ואמנות הפמיניסטית. "בשלהי שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 הוידאו אומץ על ידי אמניות כמדיום אלטרנטיבי והפך לכלי ביטוי, המאפשר דיאלוג ישיר בין הצופה לעבודת האמנות מנקודת מבט נשית. האמנות הפמיניסטית, שצמחה באותה תקופה במסגרת הגל השני של התנועה הפמיניסטית ועל רקע מאבקיה של התנועה לזכויות האזרח, ביקשה לקרוא תיגר על ההגמוניה הגברית ולבחון את חייהן, מעמדן ומציאותן החברתית של נשים באופנים חדשים. הנגישות, הניידות והמיידיות של מצלמת הווידיאו הובילה אמניות רבות להתנסות במדיום זה, שהיה משוחרר מן הקאנון הגברי האמנותי. חלוצות התחום, ביניהן ואלי אקספורט (Valie Export) וג'ואן ג'ונאס (Jonas), אימצו עד מהרה את הטכנולוגיה החדשה וסללו את הדרך לאמניות רבות אחריהן".
עוד מציינים האוצרים כי האמנות הפמיניסטית חתרה למהפכה שתייצר נרטיב חדש, המכיר בתרומתן הייחודית והמרכזית של נשים לתרבות ומקנה להן שוויון זכויות. בהקשר זה ביקשו אמניות פמיניסטיות לשנות את יחסי הכוח בעולם האמנות, לכתוב מחדש את תולדות האמנות ולאתגר את הקאנון, שנשלט עד אז על ידי גברים. המטרה המאחדת הייתה קידום שוויון תוך ערעור על הנורמות המיושנות הקשורות למגדר הנשי, יצירת ייצוגים נשיים והצבעה על עובדת מחיקתן של נשים ושל הישגיהן בתחום האמנות ובהיסטוריה בכלל. כך יצרה האמנות הפמיניסטית עבור נשים הזדמנויות ומרחבים אמנותיים חדשים, שקודם לכן לא היו קיימים, וסללה את הדרך לאמנות האקטיביסטית של שנות ה-80.
ב- Videonale הראשונה, "אושר מדומה" (Image of Happiness), מוצגות עבודותיהן של אמניות מהארץ ומהעולם, העוסקות בווידיאו תוך דגש על פעולות ועל מיצגי וידיאו. העבודות המוצגות בה עוסקות במורכבות עולמן של נשים בזיקה למרחבים תרבותיים ונפשיים שונים.
קראו גם:
כבר מראשיתה של האמנות הפמיניסטית, שהתגלמה כרב-תחומית, פנו אמניות להשתמש בגופן כמדיום, כשפה וכאמצעי לבטא את זהותן האישית, המגדרית והמינית. התערוכה פורשת מבחר עבודות וידיאו של אמניות, שעבודתן עוסקת בגוף הנדחף למצבי קיצון, בניתוח פסיכו-סוציולוגי של מחוות נשיות ובהכנסת מיניות נשית וארוטיקה למצבים חברתיים שונים. גופן משמש אותן הן ככלי ביטוי אמנותי והן כחומר גלם, המהווה בסיס ליצירה ובה בעת – כלי להעלאת מודעות. העבודות מתמקדות בחוויה הנשית, באמנות שהיא לא רק אסתטית, אלא גם ביקורתית, כזו המעוררת את הצופה להטיל ספק בנוף החברתי והפוליטי, וכך להשפיע ולחולל שינוי מתוך שאיפה לשוויון.
