25 שנים לאחר ששכלה את בנה סגן אסף רוזנפלד, מרגישה אידה רוזנפלד שיום הזיכרון הקרוב יהיה שונה: "איבדתי בן שנתן את כל כולו לאהבת המדינה. אסף גדל בעיר המעורבת עכו ובמשפחה אוהבת אדם, ולא חשב על ערבים, דתיים או חילוניים. אבל מה שקורה בחודשים האחרונים מאז הבחירות, עם אטרף הרפורמה במערכת המשפט, גורם לי לשאול את עצמי - האם בשביל זה איבדתי את ילדי היקר, שהלך לצבא ורצה לעשות את הכי טוב? בשביל המדינה הזאת?
ולקראת יום הזיכרון המחשבה הזאת מתחדדת ביתר שאת. מבחינתי כל יום הוא יום הזיכרון, אבל ביום הזיכרון הלאומי אני בכל זאת זוכה לחיבוק של כולם וחשה שאני לא לבד עם הדבר הנורא הזה, ותחושת היחד עושה משהו טוב.
"להגיד שמעניין אותי איזה פוליטיקאי מגיע לבית העלמין? אני באמת לא צריכה את נוכחותם שם. אם יגיע פוליטיקאי שקבר ילד בצבא, הוא יבין את הכאב ומן הסתם יידע לשאת דברים ולנחם. אבל עבור כל האחרים, המבקשים להטיף לנו ולהרבות במילים - זה ממש לא המקום ולא היום. הדבר מיותר בעיני בכל שנה, כמו רעש רקע שרק מחכים שיסתיים, ובפרט השנה. העיקר ביום הזה הוא להיות ביחד כמשפחות, כחברים, כאזרחי המדינה שרוצים לבוא ולחבק, והשנה קרה משהו. השסע הזה בעם, ותחושת פחד ואפילו שנאה. לכן השנה מבחינתי זה באמת מיותר שפוליטיקאים יגיעו לבית העלמין".
סגן אסף רוזנפלד ז"ל היה קצין בגבעתי כאחיו הבכור, ערן. הוא היה בן למשפחה ותיקה ואהובה בעכו, בוגר מגמת תיאטרון בתיכון באורט דרסקי ושחקן טניס שהשאיר בבית הוריו ארון עמוס בגביעים. אביו, דודי רוזנפלד, היה יו"ר הפועל עכו ונפטר לפני שנתיים.
בחופשתו האחרונה מהצבא, סגן אסף רוזנפלד התבשר שנבחר להיות בין 120 החיילים המצטיינים ביום העצמאות ה-50 של המדינה, אך לא זכה להגיע אל הטקס. באותה השנה קיבלו 119 חיילים תעודות הצטיינות מידי הנשיא, ומשפחתו של אסף הגיעה כדי לקבל את התעודה בשמו. אסף נפל בפברואר 98' במוצב כרכום בלבנון מפגיעת פצמ"ר של חיזבאללה. הוא היה בן 21 וחצי.
"הוא היה גאה בכך שהגן על יישובי הצפון", אומרת אימו, "הוא אהב מוזיקה ואהב לרקוד, וחודשיים לפני שנהרג גם הכיר את מי שהפכה להיות אהבתו הגדולה. הוא נהרג ביום האם. סמוך ליום הזה הוא הביא לי זר פרחים מרהיב, שאת חלקם קברנו אתו ואת חלקם ייבשנו ומסגרנו ביחד עם תמונתו".
קראו גם:
הורים שכולים רבים שותפים השנה לתחושה שביטאה אידה רוזנפלד. עשרות מהם פנו במכתב אל פרופ' מור יוסף, יו"ר המועצה הציבורית להנצחת החייל, וביקשו שיפעל לכך שחברי הכנסת ושרי הממשלה ישאירו את הפוליטיקה מחוץ לגבולות בית הקברות ולא יגיעו אל בתי הקברות בטקסי יום הזיכרון. על המכתב חתומים בין השאר בני משפחה של נופלים מנהריה, רגבה, ראש הנקרה, קיבוץ עברון והקריות.
