ברוח התקופה ולנוכח הטלטלה העזה שחווים תושבי ישראל, גם האמנות מגויסת לסייע למאמץ הלאומי ולנפגעים הרבים ממלחמת חרבות ברזל.
האמנים והאוצרים בלו סימיון פיינרו ואביטל בר שי התנדבו וקיימו במסגרת הביאנלה הים תיכונית סדנה הנקראה "חלומות, תקווה ומשאלות". הסדנה הייתה בשיתוף מוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד.
בסדנה התארחו חברי קיבוץ כרמיה שפונו מבתיהם אל מגורים חלופיים באזור חיפה. החברים התבקשו לחשוב ולכתוב מה המשאלות התקוות שלהם לנוכח הטראומה הלאומית והאישית.
היוצרים מציינים כי מטרת הסדנה לחוות תחושות ולרפא רגשות של אובדן, אבל, כעס ותסכול ובמקביל ליצור תחושות של תקווה ומציאות בה האנושיות מנצחת והערכים ההומניים באים לידי ביטוי.
לדבריהם, הסדנא היא בעלת חשיבות ותהווה ערוץ פעולה המממש את האנושיות שבנו לרפא ולשקם.
פיינרו: "חלום יכול להיות שאיפה, רצון או רעיון שנוצר בדמיונך שיכול לקרום עור וגידים בעתיד. תקווה היא תחושה של ציפייה לדבר מסוים ויקר. יכולת המיקוד שלנו בחלומות יכולה להביא אותם לידי מימוש שטוב לבריאות הנפשית כאשר היא מניע לעשיה לקראת המטרות שלך".
קראו עוד:
בר-שי: "תקווה היא עתיד רצוי שאליו קיים לפחות נתיב סופי אחד. זה לא חייב להיות דבר בטוח רק שיש לפחות נתיב סיבתי אחד שאם יושלם, יגיע לעתיד הרצוי. לעומת זאת, חלום הוא עתיד מבוקש שעבורו לא קיים מסלול סופי. סביר להניח שחלומות יתגשמו או שהם כמעט בלתי אפשריים, אבל חייבת להיות לפחות אפשרות כלשהי להגשים אותם או שזה לא חלום אלא פנטזיה."
