תמיר גינץ הוא הכוריאוגרף השני בהיסטוריית המחול העולמית שהתמודד עם היצירה 'הפסיון של מתיאוס 2727' מאת באך. השבוע הוא יגיע עם להקת המחול 'קמע' אל אודיטוריום חיפה אחרי סבב הופעות בגרמניה שזכה לשבחים והדים בתקשורת ובקרב הקהל. היצירה תעלה בארץ פעמיים בלבד, והמופע בחיפה הוא הראשון שבהם.
הסיפור הוא גם סגירת מעגל בין בנו של ניצול שואה, הכוריאוגרף תמיר גינץ, לבנו של נהג רכבות המוות בשירות הרייך השלישי, יו"ר הנהלת המקהלה, ארנו גרלך. "הפסיון של מתיאוס" נחשבת לאחת מיצירות המופת של באך ולאחת החשובות בעולם הנוצרי. היא מספרת את סיפור צליבתו של ישו ובגידתו של יהודה איש קריות כפי שמתארת המיתולוגיה הנוצרית, סיפורים אשר ליבו את השנאה כלפי יהודים במשך מאות שנים.
גינץ: "נפלה בחלקי הזכות לעבוד על יצירה שהייתה האתגר הקשה ביותר בכל הקריירה שלי, ולסגור מעגל עם הזהות שלי כיהודי וכבן לניצולי שואה".
גינץ, יליד קריית מוצקין, הוא המנהל האמנותי וכוריאוגרף הבית של להקת קמע. הוא גדל והתחנך במחול בחיפה, ייסד את הלהקה בשנת 2002, והוביל אותה להצלחה בינלאומית.
איך בכלל נולד הפרויקט?
"לפני כ־ 5 שנים, נחתו בסטודיו של הלהקה נציגים מחברת ענקית התרופות הגרמנית באייר עם מנהל מקהלת הכנסייה של וופרטל והציעו לי ליצור כוריאוגרפיה משותפת מקורית ליצירה של באך. הסכמתי לאתגר שהיה הקשה בחיי המקצועיים".
מה לך ולסיפור מיתולוגי נוצרי?
"היה לי מאד קשה להתחבר ליצירה הזו. אני בן לניצול מחנות הריכוז. היא הייתה רחוקה מאד ממני בשל מסריה הנוצריים המובהקים. חקרתי את הברית החדשה ואת היצירה של באך. דווקא ההבנה כי כל אחד הוא ישו, וכי בכל דור ובכל עם ובכל מקום יש קורבן, ויש גם זיק של תקווה. ההארה הגדולה בשבילי הייתה שהיצירה מתרחשת בחלל נקי שבו אנשים משוועים לאמונה, לאהבה ולסימן של עידוד. לצערי בכל חברה יש גם רוע בטבע האדם, שמחפש להאשים, לשנוא וללבות את היצרים כדי למצוא פתרונות מדומים. השעיר לעזאזל הזה במשך אלפי שנים הוא העם שלנו, העם היהודי".
קראו גם: >>
ואיך זה מתיישב עם שיתוף פעולה עם יוצרים גרמנים?
"המפנה שאני מביא ליצירה שהופכת ממניפסט דתי נוצרי לסיפור לידתה של האנטישמיות והגזענות. לי זו הייתה הזדמנות לסגור מעגל עם הזהות שלי כיהודי. זה דרש אומץ להעלות ככה אצבע מאשימה מול הגרמנים. בבכורה, המפיקים פחדו שהקהל ישתולל בכעס. לשמחתנו הם רקעו ברגליים בהתלהבות (מנהג גרמני), ומחאו כפיים חצי שעה".
למה הגרמנים פנו דווקא אליך?
"ארנו גרלך, פעיל חברתי ויו"ר הנהלת המקהלה בוופרטל, הושבע על ידי אביו בסוף מלחמת העולם השנייה להקדיש את חייו לקשר בין גרמנים ליהודים ולכפר על זוועות השואה. אביו היה נהג בשירות הרייך השלישי, בכפייה לדבריו, והסיע רכבות מלאות אדם אל המחנות, והחזיר את הקרונות ריקים. את המטען הכבד הזה הפך ארנו גרלך כל חייו כצוואה לחיים, – לפעול להידוק הברית בין גרמניה לישראל"
עזבת את חיפה לטובת באר שבע. מתגעגע?
"אני לעיתים עצוב שלא באתי לחיפה, הביתה, להקים כאן להקה. בכל פעם שאני מגיע להופיע באודיטוריום אני משתאה מהקהל האוהד. עולם המחול החיפאי שאני גדלתי בתוכו כבר התפרק ונעלם. התקופה של קאי לוטמן בבית רוטשילד, ואדם ואילנה פסטרנק בבית אבא חושי, שני מוסדות שהיו הבסיס שלי. אני חייב לציין לטובה את מגמת המחול של ויצ"ו חיפה. זו המגמה עם ההישגים אולי הכי טובים באימון רקדנים בארץ. בחיפה קיבלתי את ההזדמנות הראשונה שלי להופיע על במות מקצועיות. כך שהלב שלי נטוע בחיפה, ועד היום כל משפחתי מתגוררת באזור הקריות. אני מגיע לחיפה מדי שבועיים שלושה, זה נוף ילדותי והמקום שאני משתוקק אליו. את שנות נעוריי העברתי בין השאר בלימודי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, אני בוגר סוציולוגיה ושפה וספרות אנגלית. בשנים שאחרי הצבא גרתי במרכז הכרמל ברחוב וודג'ווד".