את עידו מינקובסקי, לשעבר דובר עיריית חיפה והיום יו״ר ובעלים של קבוצת תקשורת מהבולטות במדינה, תקף חיידק שירה מסתורי שגורם לו לעזוב את המשרדים והחליפות ולבלות שעות וימים באולפני הקלטות ובמות היפ הופ. הוא הקליט עד היום עשרות שירים, ולא מפסיק לדבר על דבר אחד – מוסיקה.
מה הסיפור שלך עם מוסיקה?
"תמיד הייתי מעריץ מושבע של מוסיקה. לפני שנה וחצי החלטתי לעבור מדיבורים למעשים ונכנסתי לאולפן לשפוך את מה שיש לי. מאותו רגע ועד היום הקלטתי 44 שירים, 3 אלבומים ו-7 הופעות".
אתה מדבר על מוסיקה כמו חוזר בתשובה.
"ממש ככה. אני מדבר על מוסיקה עם מי שמעוניין לשמוע וגם עם מי שלא. יש שני אנשים שעיניתי את נפשם בדיבורים על מוסיקה בזמן שנסענו באוטו – אשתי עליה השלום, ואוראל שרעבי שהיה איתי באוטו יותר ממנה".
קראו עוד:
אז איפה אתה מופיע?
"עשיתי 3 מופעים שלי, ועוד 4 חימום של מרגול, בלאקיוב, ועוד. קיבלתי הרבה עזרה מאבי ינוס הגדול. הופעתי גם ברידינג מול אלף איש שהתארחתי לדואט בנאל בנציון, מהאריות העולים במזרחית".
סולד אוט?
"לא, אבל המגמה חיובית. יש לי את הבלוק שלי, 100 איש, שלא עושים מעגל פוגו אבל באים ומתייצבים. ביניהם המשפחה של אישתי, שבט שועה-נדיבי, שהולכים איתי באש ובמים".
לפני שנה איבדת את אישתך למחלה.
"אמן תמיד ילדים יקברו הורים".
כתבת שיר אחרי הלוויה שלה.
"אם מישהו חייב להקשיב לשיר שלי, תקשיבו לשיר הזה – "עושים הרבה חושבים מעט". כתבתי את המילים אחרי הלוויה, את מוסיקת המופת הלחין בסטודיו שלו במיאמי, בו התארחתי עם הילדים, עומרי 69 סגל שטיפל בצלילים ברגישות וחרדת קודש.
"אני חושב שגם הקליפ שעשו לינור קריספין ו-AvoxVision, הוא over qualified לבתול מוסיקלי בן 40 כמוני ובטוח מרגש לפחות כמו השיר אם לא יותר".
מי הזמרים שכרגע מובילים את הסצנה מבחינתך?
"אני יכול להגיד לך שמבחינתי יש את פאר טסי. שהוא הסינדרלה האולטימטיבית. אני מעריץ את הסיפור והמוסיקה. נפל בנג׳י מ'דרך השלום' בזמן שמופעלת עליו מכונת רעל והוא הגיח כמה שנים אחרי זה ברמה שלא הכרתי.
"מבחינת ההיפ הופ בישראל, לא יודע מה זה סצנה אבל יש מלכת אם אחת, וקוראים לה אודיה. היא גאון קיצוני לטעמי".
לגבי ראפר, זה ברור כי אתה חופר עליו שנים.
"נכון, הראפר האהוב עליי בישראל, כמו בשנים האחרונות, טליסמאן. אוי איזה מתוק מושחז".
עוקב אחרי חיפה שהשארת מאחור?
"אני אוהב את חיפה, עיר שבה כולם רוצים להיות ניו יורק אבל רק שלא יסתירו להם את הנוף או יקחו להם את החניה. חיפה זה כפר קטן עם טכניון, אוניברסיטה, תודה לאל על מת"ם, קבוצה וחצי של כדורגל, ושווארמה מחשמלת".
ואת האגדה הזו מנהל הבוס של לשעבר.
"יונה יהב היה הבוס האחרון שלי לפני שעזבתי את המגזר הציבורי. הוא הדמות הציבורית האהובה והמוערכת עליי. אבל לדעתי הוא חזר בגילו לסיבוב נוסף בעירייה רק בגלל קליש. בכל מקרה, גם במקרה של קליש וגם של יהב, הציבור קיבל את מה שרצה. ואם אתה שואל אותי מה חיפה באמת צריכה - הרבה יותר אנשים חפצי חיים בעלי תדר של תנועה ואפילו דהירה קדימה. אנשים עם יוזמה. אולי התקווה היחידה – שהקריות ישתלטו על העיר שחרטה על דגלה להיות שטייטל ('עיירה' אידיש)".
מה עכשיו? אתה חי את החלום?
"הדבר שהכי מפחיד אנשים אחרים שמישהו רודף אחרי החלומות שלו. והבעיה בחלום, זה כשהוא הופך למציאות".
