שני בקנוב רק בת 19 אבל בקריירה הקצרה שלה הספיקה להביא הרבה מאד כבוד למדינת ישראל.
בקנוב תושבת חיפה הייתה שותפה לזכייה ההיסטורית באליפות העולם 2023 של נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית, ובאולימפיאדת פריז 2024 זכתה במדליית כסף כסגנית האלופה האולימפית במקצה הקרב רב הקבוצתי.
בקנוב התאמנה והשתייכה למועדון מכבי חיפה, אך עם גיוסה לצה"ל החליטה שהיא הגיעה לשיא מבחינתה, ובחודש נובמבר האחרון הודיעה על פרישה. בריאיון ראשון מספרת בקנוב על ההחלטה לפרוש, המחשבות על היום שאחרי, והרצון לגדל ילדות כמוה בעתיד.
שני איך החיים החדשים לאחר הפרישה?
"בסדר סך הכל, התרגשתי לפרוש חיכיתי לזה, אני שמחה לפתוח פרק חדש בחיים שלי".
איך הגעת להחלטה לפרוש?
"הייתי 15 שנים בהתעמלות הגעתי להישג הכי גדול שאפשר להגיע. הגשמתי את עצמי ומבחינתי אני רוצה להתחיל במשהו חדש בחיים".
רגע הזכייה
מתי למעשה נפלה ההחלטה?
"חשבתי על זה מיד לאחר הזכייה, את ההחלטה עצמה קיבלתי לקראת סוף נובמבר. התגייסתי הייתי בטירונות ולא התאמנתי בתקופה הזו, והחלטתי שאני רוצה להיות במקום חדש, במקום אחר, ופרשתי ממש שם".
מצטערת לפעמים על ההחלטה?
"רגעי חרטה לא, אבל לפעמים יש את הגעגוע. בכל זאת זה משהו שלא כמו להתאמן כל יום, לייצג את המדינה. יש געגוע לפעמים, אבל חרטה לא".
יש סיכוי שתחזרי להתעמלות?
"לחזור כבר לא אחזור להיות מתעמלת, אבל לאמן בנות זה משהו שיש סיכוי, אני עוד לא יודעת באופן סופי".
קראו עוד:
בואי נחזור לזכייה, מה עבר עלייך באותם רגעים?
"רגעי הזכייה היו ממש מלחיצים. בעצם סיימנו את התחרות לא הכי טוב ולא במקסימום. היתה מעידה קטנה, החזקנו את עצמנו והתעלנו, ועלינו לתרגיל טוב. רצינו להגיע לשלישייה ולהיות בפודיום. זו הייתה הרגשה מטורפת, רגע ששווה הכל בחיים".
זה הרגע הכי גדול ומרגש בחיים שלך?
"כן. זה הרגע הכי גדול ומרגש בחיים שלי רגע שאקח אותו איתי לכל החיים ללא ספק. עשינו את המקסימום, מדליית כסף זה כבוד עצום".
ולא מגרד לך לשחזר הישג כזה שוב?
"ברור שכן. בסופו של דבר, זו קבוצה של 5 בנות שכל אחת נתנה את הכול, אחרי 3 שנים שלמות של אימונים".
אני והחברות
החברות לקבוצה ניסו לשכנע אותך שלא לפרוש?
"לא, כולן חשבו לפרוש גם אם לא מיד אחרי פאריס, כל אחת חשבה מה יעשה לה טוב. בסוף כל אחת החליטה לעצמה, ואף אחת לא נשארה וכולן פרשו".
מזהים אותך ברחוב?
(צוחקת) "לפעמים כן מזהים, הלכתי בנמל ת"א וזוג התחיל לצעוק ולהתרגש שאני מטורפת וביקשו להצטלם איתי. יש כאלה שמזהים, זה מרגש, אני מאוד מתרגשת שמזהים אותי, כל המדינה צפתה ברגעים האלה והחזיקו לנו אצבעות, זה מרגש מאוד לראות את ההתרגשות של העם מההישג שלנו".
יש קשר לגיוס שלך ולהחלטה לפרוש?
"כן, התגייסתי וזה ישב לי בראש. אחרי שהתגייסתי הבנתי שאני רוצה את כולי עכשיו לצה"ל".
מתייחסים אליך אחרת בצה"ל בגלל הזכייה ההיסטורית?
"אני לא חושבת, זה לא כל כך מורגש אני עושה את התפקיד כמו כולם".
חושבת לחזור ולעסוק בספורט אחרי הצבא?
"יכול להיות שאחרי הצבא אעשה קורס מאמנות ואלך לאמן את הדור הבא של הבנות".
איך ניתן לקדם את הספורט הזה בישראל?
"אני חושבת שהספורט הזה ספציפיות מתפתח עם השנים בזכות צוות המאמנות של נבחרת ישראל. גם לינוי (אשרם) פתחה דלת ופתאום יודעים מה זה אומנות אומנותית, זה יותר בתודעה ולא שואלים מה זה התעמלות אומנותית. יש יותר הבנה היום בזכות ההישג שלנו".
מה הלאה?
ישראל חגגה 77. מסר לעם שלנו?
"שאנחנו עם חדש, עם שלא מוותר, כל מה שאנחנו רוצים קורה, אף אחד לא ישבור אותנו. 'ביחד ננצח' זה משפט שליווה אותנו ואת הנבחרת שלנו. היינו תמיד אגרוף אחד, ובזכות זה זכינו".
השביעה באוקטובר בטוח השפיע עלייך?
"זה היה שהיינו בוינגייט. לא באמת ידענו מה קורה כי לא סיפרו לנו הכול. היינו באימונים ואחר כך אספו אותנו והסבירו לנו. היינו קבוצה וקיבלנו את זה בהלם מוחלט, רובנו היינו בדיכאון, חרדה, מזועזעות, שלחו אותנו לשבוע הבית עד שהמצב יירגע קצת אלה ימים קשים שאי אפשר לשכוח".
איך הגיבו במכבי חיפה לפרישה שלך?
"הם היו כל הזמן איתי ותמכו בי. היו בשבילי שהייתי צריכה, לא היו נגד ההחלטה שלי לפרוש".
מי ספורטאי השנה שלך?
"אם הייתי בן אדם אנונימי הייתי בוחרת בקבוצה שלנו ובצוות שלנו כולו. היו סביבנו הרבה מאוד אנשים, נשים חזקות שלא ויתרו והיו בהצלחה הזו".
איפה נראה אותך בעוד 5 שנים מהיום?
"מגדלת את הדור הבא אולי, קשה לי לומר עכשיו בדיוק אבל אני רוצה להאמין שאהיה במקום שטוב לי ואני אוהבת את מה שאני עושה".
