בשנת 2018 הגיעה לסיומה כהונתו של יונה יהב בהפסד כואב ליריבה אנונימית יחסית, חברת מועצת עיר לא מוכרת לרוב התושבים, בשם עינת קליש רותם. עד רגע פרסום התוצאות יהב היה בטוח בניצחונו. זאת היתה דרמה פוליטית, ורבים שאלו איך קרה שראש עיר ותיק, שהיה חבר כנסת בעבר, עם רזומה מרשים, מובס, ובהפרש גדול.
ניתוח מערכת הבחירות הסוערת על ידי גורמים שונים העלה מאפיין מרכזי בקרב מצביעים, בשם 'רק לא יונה'. מצביעים רבים רצו לראות דמות רעננה שהבטיחה להם שינוי. קליש הבטיחה שחיפה בראשותם תהפוך לברלין, ברצלונה או לפחות לתל אביב. היא שידרה רעננות ונחישות, והחזון שלה תפס. יהב נתפס בעיני מצביעים רבים כהיפך מכל זה. איש האתמול מול אשת המחר.
מאז חלפו 4 שנים. יהב, שטרם החליט האם להתמודד פעם נוספת על ראשות העיר, מנסה במרחק השנים להעריך במה טעה ומה ניתן היה לעשות אחרת. לרגל יום הכיפורים ביקשנו ממנו לחזור לימים ההם ולעשות חשבון נפש. "יכולתי בראש ובראשונה לקרב אליי את האנשים שלצידי, ויכולתי לעשות שימוש ברשתות החברתיות כפי שעושים היום לקראת הבחירות הכלליות", הוא אומר היום.
היו הרבה אנשים שרצו להחליף אותך.
"נכון. היו אנשים שאמרו שאני 15 שנים בתפקיד ויש להחליף אותי. הם לא היו מודעים למורכבות התפקיד. הם חשבו שכל אחד יוכל להצליח. הסתכלו על רוביק דנילוביץ' מבלי לדעת שהוא ישב הרבה שנים ולמד את התפקיד לפני שלקח אותו על עצמו. אני הכנתי את עצמי עשרות שנים לתפקיד ראש העיר".
לא היית מודע לביקורת נגדך?
"אם היו רחשים נגדי, הם היו מתחת לפני השטח. לא היו הפגנות, ואם הייתה ביקורת, אז לא דאגו להביא אותה לשולחני. אולי פחדו להעביר לי אותה, והייתי צריך לשאול. אי אפשר להגיד שהייתי מסוגר בלשכה כמו קליש, יצאתי ונפגשתי. הביקורת פשוט לא עברה".
אולי רצו מועמד צעיר יותר?
"זה מצחיק, כי בתקופתי היו הרבה יותר פסטיבלים, אני הקמתי את קמפוס הנמל בעיר התחתית והפכתי אותו למקום של צעירים, ולמרות שאני לא צעיר, העיר נבנתה עבור הצעירים".
או אולי לא הערכת נכון את קליש.
"קליש קיבלה מומנטום בבג"צ שבו איפשרו לה להתמודד אחרי הרשעתה".
וגם מהתמיכה שקיבלה ממפלגת העבודה.
"יו"ר מפלגת העבודה דאז, אבי גבאי, עשה תרגיל שהפתיע אותי. היינו בקשר טוב, והייתי היחיד שהוזמן לטכס שלו בפארק הכרמל כשפרש ממשרד התקשורת. לצערי, קראתי בעיתון על התמיכה ועל הכסף שנתן לקליש. לא תיארתי לעצמי שיעשה מה שעשה".
אתה מכיר את זה, אין חברים בפוליטיקה.
"למדתי שכנות ויושר הן תכונות חשובות. חשבתי שהוא חבר, וככה לא מתנהגים".
המלחמה שלך במיכי אלפר מהחרדים עלתה לך בקולות.
"אני לא מצטער על זה. קיבלתי קולות משני שליש מהחרדים. מפלגתו של אלפר, 'דגל התורה', רצו דברים שלא יכולתי להסכים להם. רצו שנאייש בבתי ספר ובגני ילדים חרדים את האזור הסמוך לטכניון. לא הייתי מוכן. המהלך שלי הציל את העיר".
חיפה מתקשה כלכלית. אפשר היה לעשות משהו אחרת?
"היינו צריכים לעשות יותר יחד עם הממשלה ולדאוג לעוד מקומות עבודה בעיר. לפתוח עסקים עם מיסוי נמוך ולהביא אותם. יכולתי אולי לשכנע את הממשלה לפעול יותר".
היו טענות שנתת לממשלה כל מה שרצתה. זו טעות?
"אני עבדתי יחד עם הממשלה, ולא השתלם להילחם בה, כי חיפה קיבלה לא מעט. כך למשל היו תוכניות של שתי רכבליות מהכרמל לים ולקמפוס הנמל. זה כבר סוכם עם ישראל כץ. סיכמנו גם על מטרוניות לאוניברסיטה ולטכניון, שיקוע הרכבת בעיר התחתית. פרויקטים ב-11 מיליארד שקלים. קליש ביטלה הכל. באשר למאבקים הסביבתיים, אולי ניתן היה להקדים את המאבק המשפטי במפעלים, ואזכיר שהוצאנו את מיכל האמוניה".
בזמנו מכבי חיפה רצו את המפתחות לאצטדיון, לא נתת.
"לא יכולתי שמכבי יעשו מה שהם רוצים באצטדיון, כי יש עוד קבוצות כמו הפועל ובית"ר, וכי רצינו לקיים אירועים בסמי עופר. אני כן מצטער בנוגע לעניין אחד בסמי עופר. הוא תוכנן במקור ל-50 אלף איש. אמרו לי שלא יגיעו 7,000 איש למשחקים. בדיעבד הייתי צריך ללכת על 50 אלף. אני כן שמח שהוא לא עלה כלום למשלם המיסים, ושהרחקנו אותו לכיוון כביש 4, כך ששכונת נאות פרס יכולה לפרוח".
יש לך חרטות נוספות? דברים שאתה מצטער עליהם?
"שלא השלמנו את פיתוח פארק מת"ם 2 בצ'ק פוסט ועד בניין של פארק מדעי החיים. רציתי לחבר את בת גלים וקריית אליעזר ואז לקדם התחדשות עירונית, אך לא ניתן לנו האישור מהוועדות הממשלתיות. אני בעיקר מתחרט שלא השלמתי את מה שהתחלתי".
קראו גם: >>
פורסם לראשונה: 09:58, 04.10.22
