בית המשפט העליון דחה היום (ראשון) את בקשת הערעור של מוחמד אבו אלהיגא על גזר דינו, והתיר את עונשו על 15 שנות מאסר.
דינו של אליהגא נגזר בחודש דצמבר 2020 בגין כתב אישום חמור בגינו הורשע. מפרטי כתב האישום עולה, כי בחודש אפריל 2018, בילו המתלוננת וחברה במסעדה בקרית אתא. בשעה 02:00 הגיע המערער ברכבו, שוחח עם המתלוננת שישבה מחוץ למסעדה והציע להסיעה. שעה לאחר מכן חזר המערער והציע פעם נוספת להיסע את המתלוננת וחברתה לחיפה. השתיים נענו, עלו על הרכב, המתלוננת התיישבה במושב ליד הנהג.
כשהגיעו לקרבת ביתן בחיפה, כך על פי כתב האישום, חברתה ירדה מהרכב. המתלוננת ביקשה לרדת מהרכב אבל המערער לא איפשר לה לרדת, והחל לנהוג במהירות, בניגוד לרצונה ולמרות בקשותיה לעצור. כשהטלפון של המתלוננת החל לצלצל, המערער לקח את הטלפון השליך אותו מתחת למושבו ודחף את המתלוננת שניסתה להגיע לטלפון.
בהמשך כתב האישום, צויין כי המערער עצר את הרכב ליד מפעל נשר, התיישב על המתלוננת, גער עליה. כשניסתה לפתוח דלת ולברוח, הוא סגר על הדלת על רגלה, תקף אותה, חנק אותה, הכה אותה בחוזקה.
בשלב זה, על פי כתב האישום, המערער הוציא את המתלוננת מהרכב, גרר אותה למקום סמוך. שם אנס אותה כמה פעמים במשך 20 דקות, תוך שהיא בוכה ומתנגדת. המערער הותירה אותה במקום חבולה ללא טלפון שנותר ברכבו. המתלוננת הצליחה להגיע לעמדת האבטחה במפעל והתקשרה למשטרה.
קראו גם >>>
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת חטיפה לשם ביצוע עבירות מין, מספר עבירות אינוס, מעשה סדום, שוד ופציעה. ההרשעה התבססה עם ראיות רבות, ביניהם צילומי הרכב, עדויות המתלוננת וחברתה, ראיית דנ"א, פלט שיחות וכן מסדר זיהוי. טענותיו של המערער כי שהה בצימר ליד ביתו בטמרה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע בגזר הדין כי "מעשי המערער פגעו פגיעה קשה בשלמות גופה ונפשה של המתלוננת, באוטונומיה שלה על גופה, כבודה, פרטיותה ותחושת הביטחון שלה, וכן מלמדים על תכנון וביצוע בשלבים. המערער ניצל את כוחו הפיזי ומנע מהמתלוננת להימלט מהרכב, חנק אותה וביצע בה בניגוד לרצונה מעשים מיניים קשים ואלימים, שוב ושוב".
בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על הפגיעה הקשה במתלוננת, תוך שציין את העולה מתסקיר נפגעת העבירה. בכלל זה, פרטים אודותיה, עלייתה לבדה לישראל בגיל ההתבגרות, התמודדותה עובר לאירוע עם טלטלות רגשיות רבות ללא מקורות תמיכה משמעותיים, כשפגיעת המערער בה "שמטה את הקרקע מתחת לרגליה". חרף יכולת המתלוננת לגייס את הכוחות בחלוף הזמן, היא עודנה סובלת מפגיעות עמוקות בדימויה העצמי וקשריה הבינאישיים, וכן מהעדר ביטחון רגשי וחרדות.
לאור כל זאת נגזר על המערער 15 שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ופיצוי של 80 אלף שקלים למתלוננת.
בערעור שב וטען המערער כי בדיקות הדנ"א לא בוצעו כנדרש ולא ניתן היה להסתמך עליהם בהרשעתו.
בית המשפט העליון דחה את כל טענות המערער, וציין כי לא נתן הסבר להימצאות דנ"א שלו בגופה של המתלוננת. " לא תהא זו הפרזה לומר כי אשמת המערער זועקת מחומר הראיות שהונח לפנינו", ציין שופט העליון שופט יוסף אלרון, ששב והדגיש כי שכיחות התאמת בדיקת הדנ"א נאמדת באחד ליותר ממיליארד פרטים. עוד נקבע כי מסדר הזיהוי בוצע באופן תקין, וכל הליך זיהויו של המערער.
עוד קובע השופט אלרון: "המערער הורשע בביצוע מעשי אינוס, סדום ועבירות נוספות, אשר נדמה כנלקחו מסיפורי אימה. העובדות המתוארות בכתב האישום מדברות בעד עצמן, הן חמורות ומזעזעות ביותר, המצלקות ופוצעות את נפש קורבנן. המערער ביצע במתלוננת מעשי אונס קשים, ברוטליים וממושכים, הכוללים אלימות, השפלה ופגיעה משמעותית בגופה. מעשיו הובילו למצוקה רבה, משך דקות ארוכות, אשר לבטח היו כנצח עבור המתלוננת באותם רגעים.. שיקוליו האישיים וצרכי משפחתו נסוגים למול חומרת מעשיו, והפגיעה הקשה והאכזרית במתלוננת, ואין כל מקום להקל בעונשו"
בסופו של פסק הדין התייחס השופט אלרון למתלוננת: "קורבן העבירה שלפנינו – בחורה צעירה, אשר עלתה בגפה לישראל לבנות לה עתיד אחר, אופטימי ובהיר יותר מהמקום ממנו באה. המתלוננת נחקרה ממושכות על דוכן העדים והמשיכה להתייצב במהלך שמיעת הראיות – וכך גם התייצבה לפנינו, יושבת בשקט עם המלווה אותה, אוחזת בידה, מבטה הנוגה מלווה את הטוענים במהלך הדיון. אין לנו אלא לקוות כי תדע לשקם את חייה ותוכל להשיבם למסלולם, כפי שהיו עובר להתרחשות האירוע הקשה והטראומתי אותו חוותה".
