היום (שישי) מציין העולם שנה לפלישה הרוסית לאוקראינה שבעקבותיה הגיעו לישראל כ-28 אלף פליטים במהלך השנה האחרונה. מתוך 14 אלף הפליטים שנותרו בארץ, קרוב ל-5,000 מהם הגיעו ונשארו בחיפה. רבים מהם מתמודדים עם קשיים עצומים לשרוד את המציאות, הביורוקרטיה הבלתי נגמרת, הקושי בהוצאת אישורי עבודה, עלויות שכירת הדירות, התשלומים בגין טיפולים רפואיים ועוד.
ל-1,500 משפחות פליטים מאוקראינה בחיפה מסייעים כ-100 מתנדבים ומתנדבות במרכז חירום שנפתח ברחוב העצמאות, אליו מגיעים מדי יום בין 60-70 פליטים הזקוקים לסיוע בהשגת מזון בסיסי, ביגוד, חיתולים ותרופות.
אולגה קרטשובה, מרכזת המתנדבים: "90 אחוז מהם הגיעו לחיפה בגלל שיש להם בעיר משפחה או חברים. מחצית מהמשפחות נחשבות עולים חדשים, המחצית השנייה לא עונה על הגדרות עולים חדשים. עוד מצאנו כי 80 אחוז מהפליטים בחיפה הן למעשה נשים. 60 אחוז הן נשים עם ילדים. רבע מהפליטים הם קשישים שלא יכולים לעבוד".
פליט או עולה
מדינת ישראל עושה הבחנה ברורה בין פליטים ועולים חדשים. העולים החדשים זוכים לסל קליטה, תקציב חודשי, אשרת עבודה, שעות אולפן ללימוד שפה. מנגד, הפליטים לא מקבלים אשרות עבודה או מימון, לא ביטוח רפואי, והתחושה שלהם היא היא כי בישראל היו רוצים שיחזרו בהקדם לאוקראינה.
הקושי הראשון בו נתקלים הפליטים זו ללא ספק הביורוקרטיה הישראלית. הוצאת אשרות שהייה, תעודת תושב, אישורי עבודה, מסובכת מאד. "מחצית מפליטים אינם רשאים להיחשב עולים, ועל כן יש להם ויזת תייר שיש לחדש כל חודש. החידוש מקשה מאוד על המעסיק לדעת האם אותו פליט יוכל להישאר בארץ והאם שווה להעסיקו. "האישורים מבלבלים את המעסיקים והפליטים כאחד, המעסיקים לא רוצים להסתבך אז פשוט לא מעסיקים", מסבירה אולגה.
מרביתם רוצים לעבוד, אבל לא זוכים לאשרות עבודה כשהתנאים לקבלה אינם ברורים. כך מסיבה כלשהי, פליט שהגיע אחרי אוקטובר 2022 לא מקבל אשרת עבודה. בנוסף, יש הגבלה שמונעת עבודה במרכז הארץ, ואשרת עבודה ניתנת לפליטים רק אחרי 3 חודשים מהגעתם לארץ. הקושי בקבלת אישור עבודה מחייב פליטים שרוצים לעבוד בעבודות ניקיון, כמטפלים, ובעבודות עם שכר מינימום.
"בממשלה הקצו משרד שנקרא "צו השעה" שאמור לעזור לפליטים, אבל יש קושי עצום לתפוס אותם בטלפון או להיעזר בהם", אומרים במרכז החירום.
ללא ביטוח רפואי
נראה שהבעיה המטרידה ביותר היא הביטוח הרפואי. ל-80 אחוז מהפליטים אין ביטוח רפואי, בהם קשישים, נכים, חולים כרוניים, חולי סרטן ואנשים הזקוקים לדיאליזה והסעות כדי לקבל טיפול פעמיים בשבוע. "גם כאן ההגדרות בעייתיות. אפשרו קבלת ביטוח רפואי לפליטים בחודשיים הראשונים בכללית, לאחר מכן חודש במכבי, ובסוף ביטלו את קבלת הביטוח הרפואי. כיום אנשים מעל לגיל 80 יכולים לקבל ביטוח רפואי בלאומית, אבל רבים מהפליטים פשוט לא יודעים מזה", אומרת אולגה.
איך מסתדרים בלי ביטוח רפואי? עד חודש אוקטובר 2022 פעלה קליניקה לפליטים בנהריה, שהעניקה טיפול במקרה של נפילה או פציעה, ומשפחות מחיפה היו צריכות לנסוע לשם. באותו חודש נפתחה לראשונה קליניקה גם בקרית ביאליק. רבים מהפליטים מוגדרים "תיירים" ואינם יכולים לקבל שירות רפואי בקליניקות.
חולי סרטן ומי שזקוק לטיפולים מורכבים, צילומי CT, MRI ועוד, יתקשו לקבל זאת בקליניקות. גם בעמותות "רוח חדשה" ו"אהבת", מסייעים לפליטים בחיפה בהתנדבות ככל יכולתם, אך כאמור יתקשו לספק טיפול לחולים כרוניים.
אולגה: "פנינו לעיריית חיפה אך לרוב נענינו כי זה לא בגזרתם והם אינם יכולים לסייע. מי שכן עוזר אלו הכרמליתים שאפשרו לנו לקבל ללא תמורה את המקום בו אנו מפעילים את מרכז החירום ברחוב העצמאות 62".
הכסף הולך ונגמר
נסו לתאר 1,500 משפחות שביום בהיר אחד צריכות לעזוב את כל המוכר להם באוקראינה, להשאיר מאחור בעל שמתגייס לצבא ונשלח לחזית, ולהגיע לישראל לתקופה לא ידועה. לחלקם היו חסכונות, לרבים מהם לא. וכאן הם צריכות לדאוג לדירה, מזון, ביגוד, ותשלומים נוספים.
אולגה: "מרבית המשפחות הגיעו כאמור לבני משפחה וחברים שהזמינו אותם להתארח בביתם. החודשים מתארכים ואחרי שנה כבר אי אפשר להמשיך ולהתארח. חיפה יקרה מאד לאוקראינים. הם לא יכולים לעבוד ולהרוויח כסף. אלו שיש להם כסף, לא יכולים לפתוח חשבון בנק כי הם מוגדרים תיירים. כתוצאה מכך הם לא יכולים להוציא צ'קים ולשלם שכר דירה. בעלי דירות מנצלים את זה ומפחדים מסיכון, אז הם מבקשים כסף מראש ושכירויות גבוהות מהרגיל".
נשים פגיעות
מבין המשפחות שמתקשות לשרוד, מדגישים במרכז החירום את הנשים עם הילדים. "60 אחוז מהפליטים בחיפה אלו נשים עם ילדים. אישה עם ילדים קטנים לא יכולה לצאת לעבוד. חלק מהנשים נאלצות לגור בדיור חירום (שלטר) נוצרי – כרם אל בית ידידיה".
מבחינת הנשים, עולה דאגה נוספת, והיא כוונה של גורמים פליליים לנצל את מצבן הפגיע של הנשים האוקראיניות. עו"ד אורלי לוינסון, מארגון "אסף" למען הפליטים: "הקושי בקבלת אישורי עבודה ושהייה, דוחף פליטים לעבוד בצורה לא חוקית. מכאן יש סכנה שיותר נשים ינוצלו, עולה סכנה לסחר בבני אדם, סכנה לכניסת נשים למעגל הזנות. אנו רואים הודעות של מעסיקים חשודים המחפשים לגייס נשים. רוב הפליטים הן נשים עם ילדים ולכן הם מאד פגיעים. האמהות חוסכות במזון כדי להאכיל את ילדיהם. החסכונות שלהן הולכים ונגמרים וייאוש לא מוביל לדברים טובים".
השבוע, ביום שלישי בצהריים השתרך תור גדול של פליטים מול מרכז החירום ברחוב העצמאות 62 המבקשים לתפוס מקום ולוודא כי יוכלו להשיג פסטה, אורז, שמן, לחם, תנור חימום, וחיתולים לתינוקות. "המדינה לא מתעניינת בהם, השגרירות האוקראינית לא יכולה לעשות כלום, העירייה אומרת שזה לא קשור אליה, וקשישים ונשים נאלצים להתמודד עם קשיים". בהיעדר מדינה יש מתנדבים. ב-7 במרץ יתקיים אירוע למען פליטות מאוקראינה ברחוב הנמל 67. במרכז החירום מקווים לגייס כספים ותרומות למען הפליטות.
אולגה: "נשמח למכשירי חשמל, תנורי חימום, בגדים ומשחקים. גם נשמח לאוכל, מוצרי היגיינה ותרומות כספיות". הרשימה המלאה של המוצרים הנדרשים באתר מיינט חיפה.
עדויות קשות
נטליה: "הגעתי מקייב בינואר 2023. אני גרה עם הבן שלי שהתחתן עם ישראלית בדירה שלהם בקריית אתא. באוקראינה עבדתי בביטוח הלאומי אבל כאן לא נותנים לעבוד. באתי כי בקייב לא היה חשמל, חימום ואינטרנט. אין לי ביטוח רפואי. יש לי בעיות רפואיות שמצריכות בדיקות תקופתיות והרופא יקר. לא ברור מה ישראל מצפה מאיתנו לעשות? לא ידענו על מגבלות עבודה לפני שבאנו לכאן. הטעו אותנו ועכשיו מצפים שנעזוב. אני לא מצטערת שבאתי לישראל כי לא הייתה לי ברירה. ברחנו ממשבר אחד באוקראינה למשבר אחרי בישראל. שמעתי שבאירופה הפליטים מקבלים סיוע אבל בישראל רק העולים".
אולנה קרופסקה: "באתי מהעיר ויליניצה במרץ 2019 עם הבן שלי שבינתיים חזר לאוקראינה. אני שוכרת חדר עם חברות ועובדת בעבודות מזדמנות של ניקיון וכמטפלת. חשבתי שאוכל לשלוח כסף הביתה אבל בקושי יש כסף עבורי כאן. אני מתגעגעת הביתה. אין לי ביטוח רפואי. חתמתי על הסכם עם עמותת מתנדבים (tech4change) הפועלת בעמותת לב חש, והם מסייעים לנו עם טיפול רפואי.הרבה פליטים פשוט עוזבים וחוזרים למרות הסכנה כי אי אפשר לגור פה".
אנגלינה ברניץ',עולה חדשה ומתנדבת: "אני נחשפת לסיפורים של הפליטים. אנשים באים לקבל אוכל. חלקם מתביישים להוות נטל על קרובי המשפחה אצלם הם גרים. המדינה חייבת לסייע להם".
קראו גם:
בלה וקסלר, עולה ותיקה ומתנדבת: "פגשתי משפחות עם שני ילדים בהן לאימא אסור לעבוד. הם 'נופלים' על קרובי המשפחה והופכים לנטל כלכלי. זו בעיה שחייבת להיפתר. סיוע רפואי הוא משהו לא מוסדר, אין טיפול בחולים כרוניים. אני מחפשת קביים, הליכונים וכיסאות גלגלים לפליטים. עולים יכולים להיעזר ביד שרה והם לא. היינו רוצים שידעו שהפליטים עדיין פה וזקוקים לעזרה, ושלא ייזכרו בהם רק ביום השנה למלחמה".
מעוניינים לסייע?
כתובת הדואר האלקטרוני של מרכז החירום: [email protected]
פורסם לראשונה: 14:11, 24.02.23
