מפגינים צעדו (שבת) לאורך שדרות מוריה וקיימו עצרת מחאה בצומת חורב. המפגינים קראו להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו ולערוך בחירות בהקדם.
את ההפגנה יזמו אנשי מחאת העם חיפה, ובעצרת נשאו דברים גלי עשת בזק ועו"ד רותם פרלמן פרחי - ממובילות המחאה בחיפה. נואמים נוספים: נמרוד שפר-אלוף במיל׳ לשעבר ראש מטה חיל האוויר וראש אגף התכנון בצה״ל, ד"ר יהל קורלנדר - סוציולוגית ומפונה מבית הלל בצפון, ד״ר אוהד שחר- רופא שנפצע בעזה.
קריאה לאייזנקוט וגנץ
אלוף במיל' נמרוד שפר - לשעבר ראש מטה חיל האוויר וראש אגף התכנון בצה״ל: "בימים אלו בהם יש קרבות עזים וחטופים רבים בעזה, דווקא בימים האלו יש לי חלום. יש לי חלום שיחזרו החטופים מהר מאוד ובריאים לביתם. יש לי חלום שבעוד 10 שנים ישראל היא מדינה דמוקרטית ליברלית, משגשגת כלכלית. בעוד 10 שנים ישראל היא מדינה שאנשים בוחרים לחיות בה, בעוד 10 שנים לא יהיו פקקים כי יש תשתיות מתקדמות ותחבורה ציבורית מפותחת, גם בשבת וגם בנגב ובגליל. בעוד 10 שנים לילד חרדי יהיו אין ספור אפשריות.
"המילה שלום תחזור להיות מילת תקווה ולא מילה מאיימת. נהיה מקור עלייה לרגל למדעים, ולא רק לאלו שמפתחים נשק. בעוד 10 שנים נתגייס לצבא, אבל ביטחון ישראל יהיה מבוסס על הסכמים מדיניים, נבין ששלום הוא נכס חיוני שצריך לעבוד בשבילו כל יום.
"כדי שכל זה קרה אנחנו צריכים לבחור. אני קורא לאייזנקוט וגנץ- תבחרו אם אתם בממשלה וממשיכים לשרת את הממשלה, או יוצאים ממנה עכשיו ומתחילים לשרת את העם. כדי להחזיר את התיקון שצריך להתחיל עכשיו, על כנסת ישראל להחזיר את המנדט לעם, עכשיו".
קראו עוד:
זעקת המפונים
ד"ר יהל קורלנדר -סוציולוגית ומפונה מבית הלל בצפון: "בואו נדבר על מספרים. 106 יום למלחמה – ללא תוכנית לסיום, 106 יום ש- 134 איש חטופים וגוססים בעזה – ואין יד מכוונת להצלתם. 106 יום שאני ובנותי לא בבית – ללא אסטרטגיה לחזרה. 35 טילים ביום חמישי, 179 מתחילת השבוע על גזרת הצפון - ואין מי שערב לביטחוננו ועוד אומרים לנו שהבטחון חזר.
"2 הרוגים בני עמק החולה בשבוע החולף והלב נשבר. מירה וברק איילון ז"ל ממושב כפר יובל. ברק היה בן כיתה שלי, לנצח החתיך המופרע של הכיתה – ועכשיו הוא באדמה ומירה היתה בת כיתה של אבי מנהלל, נערה צעירה מבית לחם הגלילית שהתאהבה באליהו ועברה לכפר יובל – ועכשיו היא באדמה.
"הם ישבו ואכלו ארוחת צהרים – פגיעה ישירה של טיל נ.ט וחייהם נגדעו. זה היו יכולים להיות ההורים שלי, גם הם יושבים לאכול צהרים בישוב גבול. ההורים שלי כמו ברק ומירה, ממשיכי תחת איום הטילים לטפל בבעלי החיים, כדי שיהיו למשק הישראלי ביצים וחלב.
"עובדי החקלאות, ישראלים וזרים – גם הם בשר התותחים של המלחמה הזו. נולדתי וגדלתי במושב בית הלל, ישוב קו עימות קוראים לזה, מספרים עלי כשהייתי קטנה הייתי מסתובבת במשביר לצרכן בקרית שמונה ואומרת לכולם לרדת למקלטים. זה לא סיפור מצחיק נוסטלגי על ילדות. אני גדלתי במציאות של שנות ה-80, מציאות של קטיושות. אני לא אסכים שלבנות שלי זו תהיה מציאות החיים".
ד"ר קורלנדר ממשיכה: "הבית שלי בבית הלל הוא בקו 4 קילומטר מהגבול ולכן פונתי. 3 קילומטר משם פתחו את בתי הספר, יסודי ותיכון. ומכריחים אותי לשלוח לשם את ילדותי. אני לא 106 יום מחוץ לבית כדי לשלוח את בנותי לקו האש. אתם שמעתם נכון – מנרמלים את המצב הביטחוני בצפון. מי שהפקיר את הדרום – מפקיר את הצפון. הוקמה רצועת ביטחון – אבל היא בתוך ישראל. ואומרים לנו – זו המציאות - תתרגלו. מי שהפקיר את הדרום – לא יגן על הצפון.
"מועצה אזורית גליל עליון סוגרת את בתי הספר הזמנים ומכריחה אותנו ולשלוח את ילדינו ללמוד בבתי ספר על קו הגבול דה פאקטו. בתי ספר שאין בהם מספיק מקלטים לכמות גדולה של ילדים, שהם בתוך בסיסי תותחנים הלכה למעשה, שהילדים לא יכולים להסתובב בהפסקות, שבנסיעה מישובי הדרום הם חשופים לסכנה. זו המציאות אומרים לנו – תתרגלו.
"במו אוזני שמעתי ממחלקת החינוך של גליל עליון כי הסיבה שאני לא שולחת את הילדות שלי לקיבוץ עמיר היא פסיכולוגית. 179 טילים בשבוע זה לא פסיכולוגיה. 2 הרוגים זה לא פסיכולוגיה. אין שום בעיה בתפיסת המציאות שלי. ככה נראה נרמול של מלחמה".
ד"ר קורלנדר מוסיפה: "תפיסת המציאות המדויקת, הנכונה, האמיתית - אומרת שהטבח האיום שהיה בישובי הדרום היה יכול לקרות לנו, לנו בישובי הצפון. אלו היו אנחנו שהיינו יכולים להיאנס, להישחט, להירצח. אלו אנחנו שיכולנו להחטף. 106 יום ולא נעשה כלום כדי למנוע מהשבעה באוקטובר לקרות אצלנו. מי שהפקיר את הדרום – לא יגן על הצפון.
"אין יד מכוונת. אין אפיק לפתרון, הספינה הזו שוקעת על ידי נאשם מטורף שדואג רק לעצמו ובדרך שכולנו נלך לעזעזאל. זה לא סרט בנטפליקס, לא תהיה תמונת ניצחון – הפסדנו כבר. זה היה בשבעה באוקטובר. כל המלחמות נגמרות בסוף בהסדר מדיני. כרגע אין לנו הנהגה מדיניתית שיודעת לעשות שום דבר חוץ מלהקריב את אזרחיה, את חייליה, את ילדיה.
"נקמה זה לא תוכנית פעולה – לא בדרום ולא בצפון. מגיעה לנו הנהגה שקולה, מדודה ואחראית. הדחת הנאשם בפלילים עכשיו, הקמת ממשלה שפויה עכשיו. החזרת החטופים עכשיו. הרחקת החיזבללה מהגבול באמצעים מדיניתיים או צבאיים - עכשיו. בלעדינו – בלעדיכם. זה לא יקרה. אנחנו נשתקם, אנחנו נתקן, אנחנו נחיה".
העצרת הסתיימה בשירת התקווה ויציאת הסעות למאהל משפחות החטופים בקיסריה.
