זה היה כרוניקה של כישלון ידוע מראש. לא רק הסקרים שנתנו לראש העיר אחוזים בודדים, וסקר של אוניברסיטת חיפה שהצביע על פופולריות בשפל. גם האווירה ברחוב והקמפיין החיוור שעשתה.
אחרי חמש שנים ו-4 חודשים, ד"ר עינת קליש רותם, מי שנחשבה לתקווה ולהבטחה הגדולה, שתהפוך את העיר השלישית בגודלה למעצמה אורבנית - מסיימת את כהונתה כשהיא מרוטת נוצות, מובסת, ועם 4.5% בלבד מקולות ציבור הבוחרים.
בני ברית ומקורבים נטשו אותה, הקואליציה שלה התפרקה ורבים מאלה שהלכה איתם מאסו בה וקראו תיגר על מנהיגותה וסמכותה.
במידה רבה קליש היא חידה לא פתורה: איך מתמודדת אלמונית יחסית, שניהלה קמפיין מבריק ברשתות החברתיות בבחירות 2018, ששטפה את הרחובות, חיבקה והסתחבקה עם תושבים, הביסה ראש עיר מכהן בהפרש עצום של 20 אחוז? האם תושבי חיפה ראו בה משב רוח מרענן לשינוי המיוחל, או שהבחירה בה הייתה מחאה נגד הממסד העירוני והעומד בראשו, מה שכונה אז קמפיין "רק לא יונה".
המנצחת
ההתחלה הייתה סוערת. בעוד מחנה יהב מלקק את פצעי התבוסה, הסתערה קליש על הבניין בחסן שוקרי כשהיא דורסת כל מה שנקשר לשלטון הקודם. ראשי רשות מנצחים נוהגים לגלות נדיבות מנצחים כלפי המפסיד. זו התנהלות אנושית בסיסית, אבל גם הדבר הנכון מבחינה תקשורתית ותדמיתית.
אבל קליש, מהיום שנכנסה ללשכה, המשיכה את קמפיין הבחירות שלה כאילו הבחירות לא הסתיימו. שוב ושוב צייצה את דעתה ברשתות החברתיות על קודמיה במילים בוטות, חריפות ומעליבות, והודיעה לציבור שמצאה עירייה מושחתת עם גירעונות ובזבוז כספים והיא באה לנקות את האורוות.
ראש העיר המפסיד יונה יהב הפך אצלה לפרסונה נון גרטה ולא הוזמן לפגישת עבודה או חפיפה מסודרת. קליש התעלמה ממנו, זלזלה, השפילה ומחקה את המורשת והתוכניות שהשאיר בלי למצמץ. ספק אם יש עוד דוגמה כזו של התנהלות ראש עיר בישראל.
מהיום הראשון קליש טיפחה את תדמית הלוחמת למען העיר נגד קיפוח ועוולות העבר, ופתחה במלחמות מיותרות. תחילה נגד עובדי העירייה. אולי הראשונים שהייתה צריכה לחבק ולטפח.
קליש דיברה על תופעות של בטלנות עובדים ובזבוז בעירייה, הכפישה אותם וקוממה עליה את ועד העובדים שהשבית את העירייה כמה פעמים במהלך הקדנציה. זאת הייתה טעות קשה של מנהלת חסרת ניסיון ונטולת הבנה בסיסית ביחסי עבודה.
עם הזמן, הבוז שרחשה לשלטון הקודם חלחל גם לעובדי העירייה ולפקידות הבכירה, ויצר אווירה של חשדנות ופחד במסדרונות העירייה. השיא היה כאשר חוקר פרטי נשכר לטובת איסוף פרטים על עובדים.
המלחמות
המלחמות הללו לוו בתחושת נרדפות עמוקה לאורך כל הקדנציה. זה כלל משרדי ממשלה, תקשורת, עובדי עירייה, מתנגדים פוליטיים, ומי לא. לשיטתה, כולם היו חורשי רעה. נגדה ונגד העיר שלה.
היא ניתקה קשרים עם משרדי ממשלה שהיו אמורים להזרים תקציבים ולסייע לעיר, והאשימה אותם בהתנכלות לחיפה. כשיו"ר העבודה ושרת התחבורה, מרב מיכאלי, רצתה לחנוך קו חדש של המטרונית קליש שלחה לה ציוץ משתלח ומעליב שעדיף שלא תבוא. מיכאלי אגב הריצה אותה בבחירות ונחשבה לבת ברית ומפרגנת גדולה.
בירושלים התקשו להבין את ההתנהלות של ראש העיר השלישית בגודלה בישראל והעדיפו לא להתעמת איתה. לא רוצה לא צריך. מי ששילם את מחיר הקרבות הללו היו כמובן התושבים ובראש ובראשונה העיר ששיוועה לתקציבים ופיתוח.
נראה היה כי קליש יצאה למלחמה כוללת בכולם. היא הכריזה בקמפיין הבחירות שלה כי יש לה חגורה שחורה בקארטה והיא לא פוחדת ממלחמות. הבעיה הייתה שהיא הפסידה בהן וגרמה נזקים לעיר ולתושבים.
כך בשם ההתייעלות, התעקשה להפוך את חברת יפה נוף עם תקציבי המיליארדים לחברה קטנה שמשרד התחבורה גורע אותה מכל פרויקט. בשם אותה התייעלות, קוצצו תקציבים בחברת המוזיאונים, מועדוני הגמלאים ותאגיד העולים. כולם עתרו נגד קליש לבית המשפט וקיבלו את התקציבים המגיעים להם, תוך שבית המשפט משמיע ביקורת חריפה כלפיה.
ככל שעברו החודשים הכישלון של ההבטחה הגדולה הפך ממשי ומוחשי וחלחל למועצת העיר. שותפיה הפוליטיים ראו את התנהלותה ומאסו בה. מקואליציה רחבה ויציבה היא נשארה עם 8 חברים בלבד, סיעתה שלה וסיעות החרדים. אפילו הערבים שקיבלו ממנה סגנות ראש עיר בהסכמים הקואליציוניים נטשו אותה.
מועצת עיר לעומתית שקראה לעצמה "מועצת השינוי", הפכה אותה לראש עיר חסרת יכולת ושיניים, פיטרה שניים מסגניה, ושללה את שכרם של שניים אחרים. תוכניות נתקעו, תקציבים לא אושרו וישיבות מועצה הפכו לקרקס אחד גדול של השתלחויות והשמצות הדדיות.
המרמור והטענות כלפיה שהצטברו, נכרכו בדרך כלל עם שם נוסף: נחשון צוק, ממלא מקום ראש העיר שנחשב לאיש סודה, ויש המכנים אותו האיש החזק בעירייה.
החזירים
זירת מלחמה נוספת שלה הייתה התקשורת. מהיום שנכנסה לתפקיד קליש לא הבינה את תפקיד התקשורת בדמוקרטיה המוניציפלית ובזירה הפוליטית. היא כינתה את התקשורת המקומית "בזויה", ולא ספרה אותה. פניות לבקשת תגובות ממחלקת הדוברות של העירייה לא נענו ברוב המקרים. שוב ושוב התגאתה בקשר הישיר שהיא מנהלת עם הציבור החיפאי דרך הטוויטר, בלי התקשורת שכמובן שלטענתה רק מחפשת אותה.
ויש את החזירים שהפכו לסמל המסחרי של הקדנציה. חזירי בר היו בחיפה שנים רבות לפני שנכנסה ללשכת ראש העיר, אבל בעוד השלטון הקודם דילל את חיות הבר בשקט בלי לעשות מזה רעש, קליש ראתה בזה עוד מחדל של קודמיה וביטלה בהפגנתיות את הדילול מטעמים הומניטריים.
הסברים שסיפקה לפיהם ירי בחזירים נעשה בניגוד לחוק וללא האישורים המתאימים לא שכנע את הציבור שנאלץ לפגוש בחיות המפחידות ברחובות, בשטחי ציבור בחצרות בתים ולפעמים במרפסות וגני ילדים. חזירים שהתרבו במהירות חטפו שקיות מזון מידיי תושבים ולעיתים תקפו אותם. בשכונות מסוימות תושבים חששו לצאת בלילות מאימת החזירים.
סקר של פרופ' אתי בארי מבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה שבדק את עמדות הציבור ונעשה בשנת 2022 הראה ש-35% מהציבור חשבו שהטיפול בחזירי הבר הוא הנושא הבוער והדחוף ביותר עבורם. 3% בלבד אמרו את זה על נושא זיהום האוויר. השינוי הזה משקף בהחלט את הלך הרוח של שנות כהונתה. חזירים – IN. איכות סביבה – OUT.
אבל קליש התקשתה להבין את עומק הבעיה והאשימה את הציבור שלא נענה להנחיות להשאיר פחי אשפה פתוחים, ואת מועצת השינוי שלא אישרה תקציבים להילחם בתופעה. אמנם בשנתיים האחרונות נפל לה האסימון והעירייה השקיעה יותר מ-20 מיליון שקל בקיבוע פחי אשפה והצבת גדרות למניעת חדירת חזירים מהוואדיות לשכונות. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
קליש בזבזה זמן רב על מלחמות מול רשות הטבע והגנים (רט"ג) כדי שזו תקבל אחריות על נושא החזירים, ולמרות זאת בסופו של דבר הציבור ראה בה אחראית לכל חזיר שצץ בעיר ותוקף. למרות ניסיונות להסביר, ומשאבים רבים שהושקעו בנושא גידור, הסברה ומחקר, קליש מותירה את חיפה כשבעיית החזירים במצב חמור יותר מאז שנבחרה.
הכישלון
קליש חיה בבועה שיצרה בעצמה, מוקפת במקורבים שחלקם הגדול נטשו אותה עם הזמן. לאלו שנשארו ואכלו מכך ידה, לא היה את האומץ והמוטיבציה לומר לה את האמת. שיכרון הכוח שאחז בה ביום שנבחרה התעצם ולמעשה לא נמוג עד סוף הקדנציה.
בשבועות האחרונים מקורביה ראו את הסקרים והבינו לאן זה הולך. לא היה סקר אחד שנתן לה סיכוי להגיע לסיבוב שני מול יהב, שהוביל ברוב הסקרים גם של מתנגדיו. איש מהמעגל הקרוב לה לא דיבר על ניצחון. אולי חוץ מקליש עצמה שהמשיכה להגיד שהציבור אוהב אותה והיא תיבחר לכהונה נוספת. זה היה חלק מהניתוק שלה לא רק מהשותפים, התקשורת, והממשלה. אלא גם מרחשי הלב של הציבור.
למרות טענותיה של קליש להתנכלות, רבים בחיפה רצו בהצלחתה וכואבים את "הפספוס" שמאפיין את כהונתה. לצד התנהלות פוליטית לא נכונה, קליש הציגה חזון שקשה לא להתפעל ממנו הכולל שדה תעופה בינלאומי, מיזמי ענק של התחדשות עירונית, פיתוח שכונות העיר, סטארט אפים והייטק בעיר התחתית, שוק תלפיות פורח, שימור ועוד.
קראו עוד:
"על הנייר" אין לאף מועמד לראשות עיר את הידע שיש לקליש בתחום תכנון עיר. מתכננת הערים שהתפארה בדוקטורט שהשלימה בשוויץ, הציגה תוכניות שיכלו להכניס אותה להיסטוריה כראש עיר פורצת דרך. מי שהתגאתה בחברות עם ראשי ערים בעולם, התקשה לייצר יחסי עבודה בעירייה ולהשיג רוב שיאפשר את מימוש התוכניות עליהן שקדה.
מי שנכנסה לעירייה זמן קצר לאחר שהורשעה בפלילים, יכולה הייתה לעשות היסטוריה כמי שצלחה מגפה עולמית, מועצה לעומתית ומלחמה. אבל בסיכום הקדנציה, לקליש הייתה בעיה ביחסי אנוש, הקשבה, ניסיון פוליטי, יכולת ניהול ובחירה של בעלי תפקידים. למרות הפוטנציאל, במבחן התוצאה, במבחן החשוב ביותר, קליש כשלה.
