רוני שפירא מחיפה, ראש תחום שיקום אסירות ברשות לשיקום האסיר, אחראית על הניהול המקצועי של מסגרות הטיפול של נשים אסירות משוחררות.
"יש היום 130 אסירות ועצורות בישראל - מחצית ממספרן לפני עשור. הן מהוות אחוז אחד מכלל האסירים בארץ. רוב האסירות הן קורבנות להתעללות מינית במשפחה שנאלצו להתמודד עם הפגיעה בהן באמצעות פיתוח אסטרטגיית הישרדות. חלקן השתמשו בסמים להקהות את הפגיעה והכאב, ירידה לזנות כדי לממן את הסמים, ולבסוף עבריינות. היום מתרחבת ההבנה כי אוכלוסיית האסירים מגיעה מנסיבות חיים וטראומות שעברו. הנשים מאמצות זהות קורבנית, והעבירות שלהן פחות קשות ואלימות, ויש בהן תלות בגברים. גברים מאמצים זהות תוקפנית הכוללת שליטה וכוח.
קראו גם >>>
"שוני נוסף, נשים יסבלו יותר מסימפטומים נפשיים. הן לרוב לא מוצאות טיפול בקהילה, והדבר דוחף אותן לעבריינות. יש קושי במציאת מסגרות טיפול מתאימות לאסירות המתמודדות עם קשיים פסיכיאטריים.
"שוני מרכזי הוא עניין הילדים. האסירות והמשוחררות הן לרוב בעלות ילדים. כשאבא נכנס לכלא, המשפחה או בת הזוג מטפלת בילדים. כשאמא נכנסת לכלא, היא מופרדת מהילדים שעוברים מצוקה נפשית בשל הניתוק ומעבר למשפחות אומנה ופנימיות.
"בעוד שאסיר משוחרר משתקם מהר יותר, כי הוא נקלט מהר יותר במשפחה ובמקום עבודה, נשים נקלעות למצוקה. הן לרוב חסרות כישורים תעסוקתיים. בתהליך השיקום יש לכלול את מערכת היחסים עם הילדים, לאפשר שיקום ותרגול הנשים בלהיות אמא ולהקנות כישורי תעסוקה ומציאת סיבת עבודה בטוחה".
פורסם לראשונה: 07:43, 13.03.22
