רחוב פנורמה
מדריכי טיולים אומרים שזהו הרחוב הכי יפה בארץ. ביום טוב רואים את החרמון ואת ראש הנקרה מצפון, כיפת הזהב והמושבה הגרמנית ממערב, והכרמל הירוק ממזרח.
היום הוא נקרא רחוב יפה נוף, ופרסומו שייך ללא ספק לחיים חפר, שכתב לרביעיית התיאטרון את השיר האלמותי "יש בחיפה חתיכה / היא גרה ברחוב פנורמה / את הלב היא מרתיחה / גם פה בנמל של פנמה". לא ברור מי אותה חתיכה (שזוג שדיה כגלים), ואם הייתה כזו בכלל. אבל רחוב פנורמה, המכונה גם רחוב המלונות, הוא עדיין אחד מאתרי התיירות היפים של העיר.
חזירים
אם היו אומרים לפרנסי העיר לדורותיהם שיום אחד חזירי בר יהפכו לסמל המסחרי של חיפה, הם היו רואים בזה בדיחה לא מוצלחת.
חזירי בר מסתובבים בחיפה יותר מעשר שנים, אבל בשנתיים-שלוש האחרונות הם דיירים של קבע ברחובות, בגינות, בפארקים, בחצרות בתי ספר ואיפה לא. מפחידים, מטילים אימה, תוקפים פה ושם, ומצד שני מהווים אטרקציה עבור חובבי החיות ומאכילי החתולים. בשביל זרים ותושבים מבחוץ זה נשמע משעשע, אבל את התושבים, בעיקר בשכונות הכרמל, זה ממש לא מצחיק.
אפי נצר
שרה'לה שרון? עינת שרוף? הצחקתם. אפי נצר היה שם עוד קודם, אבל אז בכלל קראו לו אפרים שטמר. אי אפשר לדמיין את השירה בציבור בישראל בלעדי האיש והאקורדיון.
גם בגיל 88 הוא ממשיך למלא את מרכז קריגר ואת האודיטוריום בקהל מריע, שמוכן לוותר למענו על ארוחת ליל השבת. נצר הקים את חבורת הזמר הראשונה בארץ, 'חבורת בית רוטשילד', גילה את עדנה לב, ירדנה ארזי, ואפילו את החצי הגברי של הצמד דץ ודצה. הוא חתום על 1,000 שירים שהלחין, ולוחמי גולני חייבים לו את ההמנון 'גולני שלי'.
ואדי סליב
שכונה בעיר התחתית שהפכה לסמל לאומי של ההתקוממות עולי צפון אפריקה מול הממסד האשכנזי ושלטון מפא"י בשל הקיפוח והאפליה.
אירועי הדמים בוואדי סליב ביולי 1959 נחשבים עד היום לפצע פתוח, והיו הפרומו לתופעת תנועת הפנתרים השחורים, ואולי גם בישרו את המהפך הפוליטי של 1977. ואדי סליב היא היום שכונה שעברה שיקום והתחדשות, והשאירה את העבר הטעון לזכרון הקולקטיבי ולספרי ההיסטוריה.
השריפה בכרמל
אסון השריפה הגדול בתולדות המדינה, שנמשך ארבעה ימים בחנוכה שנת 2010. 44 סוהרים ואנשי משטרה נספו במלכודת אש בשריפה שכילתה 25 אלף דונם מתוך שמורת הכרמל, ומיליוני עצים ומיני חיות שלא שרדו.
17 אלף בני אדם פונו מבתיהם בחיפה בשכונות הדרום מזרחיות בעיקר מדניה. גולת הכותרת היתה הסופרטנקר - מטוס הענק שנשכר מארה"ב בעלות של מיליון וחצי שקל ליום, והגיע כאשר השריפה כבר כובתה.
שרון אלרעי פרייס
איתמר גרוטו, סיגל סדצקי, רוני גמזו - כולם נעלמו מחיינו עם שוך המגפה, אבל ד"ר שרון אלרעי פרייס עדיין כאן אחרי ארבעה גלים.
מומחית למחלות זיהומיות שנשלפה בין לילה מתפקיד סגנית מנהל ביה"ח כרמל בחיפה, לטובת תפקיד ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. חיפאית מלידה שהפכה לנושאת הדגל של המלחמה בקורונה ולמושכת אש סידרתית, לא רק מצד שרים (שאשא ביטון) אלה גם מצד פעילים חמומי מוח שעד היום עומדים מול ביתה באזור הכרמל ומקללים ומגדפים אותה.
עיר הפועלים
הרבה לפני שחיפה נצבעה בירוק (ר' מכבי חיפה) היא היתה אדומה, בזכות המעוז ומוקד הכח של מפא"י - מועצת פועלי חיפה הלו הוא המבצר ההסתדרותי שהפך לשם דבר, ולא במקרה.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת, 90 אחוז מהפועלים בחיפה היו חברי הסתדרות. המפעלים הרבים שהוקמו במפרץ סיפקו פרנסה מכובדת לתושבי העיר וחיזקו את תדמית עיר הפועלים, שתושביה הולכים לישון ב-8 בערב. חיפה כבר לא עיר פועלים מזמן, אבל התדמית נשארה.
הטכניון
חלומה של כל אמא (חיפאית) הוא שהילדים יהיו בוגרי הטכניון. המוסד האקדמי שנפתח בשנת 1925 בשכונת נווה שאנן נחשב למוביל בישראל בתחום המחקר הטכנולוגי.
מהטכניון יצאו שלושה זוכי פרס נובל (ר' חתני פרס נובל), ורק השנה שלושה חתני פרס ישראל.
קו 37
קו אוטובוס אגד מיתולוגי שחוצה את כל חיפה מצפון (בת גלים) עד לאוניברסיטה בדרום.
מתחיל בצומת דולפין, המגינים, הדר, יפה נוף, שד' הנשיא, חורב ואוניברסיטה. יותר משעה נסיעה, 51 תחנות. בשנת 2003 התפוצץ מחבל חמאס באוטובוס קו 37 ורצח 17 בני אדם, רובם תלמידים שחזרו לביתם מבית הספר. הפיגוע החבלני הקשה ביותר בחיפה עד היום, אחרי מסעדת מקסים.
רחוב השווארמות
מתחם מזללות לאורך 300 מטר בשני צידי הכביש הראשי של רחוב יפו, שכל אמן שמגיע להופעות באזור הצפון, נוהג לעצור שם בדרכו חזרה הביתה, לפוגג את האדרנלין של ההופעה ולתבל אותו בשומן כבש ובבשר הודו או עגל.
שווארמה חאזן, ג'יבלי, במבינו, האחים מוגרבי - כל שווארמה והייחוד שלה וקהל המעריצים שלה. האם חיפה היא בירת השווארמות של ישראל? על הפלאפל החיפאי יש די תמימות דעים (ר' פלפל אוריון), על השווארמה לא בטוח.
בית הספר הריאלי
מותג מקומי של חינוך איכותי וייחודי. להיות בוגר הריאלי זה נחשב, אבל גם די יקר. הסניף הראשון הוקם בהדר ב-1913 על ידי ד"ר ארתור בירם והוועד הפועל הציוני.
הסלוגן היה: ציונות, משמעת, הגשמה עצמית לאומית וחברתית. בשנת 1929 עוצב הסמל עם המילים "והצנע לכת" מתוך פסוק תנ"כי (שהמילה אלוהים הושמטה ממנו). רבים מבוגרי הריאלי תופסים עמדות מפתח בחברה ובכלכלה, בהם ארבעה רמטכ"לים, שופטים עליונים ועוד.
הביצים של גוראל
רכבל מחוף בת גלים לסטלה מאריס, הבנוי מ-6 קרונות עגולים, כונה בפי העם "הביצים של גוראל", על שמו של ראש העירייה אז, שיזם והקים את המיזם התיירותי שנחנך בשנת 1986.
גוראל כבר הלך לעולמו, הרכבל ידע תקופות השבתה בגלל מלחמות או כשלים טכניים, אבל ממשיך לנוע בשלשות הלוך וחזור, ומשמש גם ככלי תחבורה בחינם רק עבור סטודנטים ואנשי סגל ממכללת גורדון שעל הכרמל.
ג'ורג וסילי (האוהד מספר 1)
קוראים לו בכלל אהרון וסילקובסקי, אבל כולם מכירים אותו בשם ג'ורג' וסילי, המכונה גם האוהד מספר 1 של מכבי חיפה, או יו"ר חוג אוהדי מכבי. הוא בן 70 ומלווה את הקבוצה לכל המשחקים, בבית ובחוץ. לאצטדיון הוא מגיע בדרך כלל עם פאה ירוקה ומצחיקה שנראית כמו כרוב ירוק, ולפעמים הוא מחזיק שלט שמעביר מסר כזה או אחר. אחרי הפסדים הוא לא מצליח להירדם בלילה (אשתו רחל כבר רגילה לזה), ובתוקף התואר הוא גם מנהל פרלמנט שכונתי שעוסק בנושא אחד בלבד.
לירן חולצה אפורה
הוא מכונה "פורסט גאמפ הישראלי", אבל שמו הוא לירן אלזסר. חיפאי שהפך למטבע לשון בזכות יכולות מופלאות להגיע לאירועים הגדולים בתולדות האומה (השיא היה בחזרתו של גלעד שליט) ולהצטלם עם גדולי המנהיגים, תמיד מאחור ותמיד עם חולצה אפורה. בעברו היה טכנאי מזגנים, עבד בפוליש, עד שפרץ את האפרוריות והפך לסוג של אגדה. פעם סיפר שיש לו בבית 30 חולצות אפורות, אבל הוא בכלל אוהב ירוק. למה? כי הוא אוהד שרוף של מכבי חיפה.
זיהום אוויר
אמרת חיפה, אמרת זיהום אוויר, והקרדיט שייך למפעלים הפטרוכימיים במפרץ, שרוב תושבי חיפה כלל לא חשופים להם.
לאורך השנים התפרסמו אין סוף מחקרים על איכות האוויר בחיפה והקשר לתחלואת סרטן. אם תשאל את פרנסי העיר והמשרד להגנת הסביבה, המצב לא נורא כל כך, ויש אפילו שיפור. מנגד, ארגוני הסביבה מציגים תמונה אפוקליפטית. לאחרונה עברה תוכנית מהפכנית להוצאת המפעלים מהמפרץ, מה שנותן סיכוי שבעוד כמה שנים נוציא את הערך הזה מהרשימה.
א.ב. יהושע
נכון שבשנתיים האחרונות הוא מתגורר בגבעתיים (קרוב לנכדים), אבל אברהם גבריאל (בולי) יהושע התגורר רוב חייו בחיפה.
העיר תופסת מקום מרכזי בספרים שכתב, והוא גם שימש שנים רבות מרצה באוניברסיטת חיפה. אשתו איקה ז"ל הלכה לעולמה בשנים האחרונות, והוא עצמו סיפר לאחרונה שהוא מתמודד עם מחלת הסרטן.
כיפת הזהב
המכונה גם מקדש הבהאים, שבו קבור מייסד הדת עלי מוחמד שיראזי, המכונה "הבאב".
אתר התיירות מס' 1 בחיפה בפער גדול משאר האתרים, גם בזכות תיירות חוץ וביקורים של מיליוני מאמינים מכל העולם, ואחד הסמלים של העיר, אם לא ה-סמל. המקדש ממוקם בלב הגנים הבהאיים, על מורדות ההר, ומשקיף על הים והנמל.
מועצת השינוי
ישות פוליטית חיפאית שנולדה לפני חצי שנה - 17 חברי מועצת עיר שקמו יום אחד, לקחו מראש העיר את הרוב הקואליציוני והפכו אותה לברווז צולע.
'מועצת השינוי' נשמע טוב יותר מ'מועצה לעומתית', אבל התוצאה היא אותה תוצאה: העיר השלישית בגודלה בארץ שרויה בכאוס פוליטי חסר תקדים, שהשאיר את ראש העיר מקוצצת כנפיים ואת תושבי חיפה עם הנהגה מפוררת וחסרת שיניים.
מכבי חיפה
13 אליפויות, 6 גביעי מדינה, 4 גביעי אלוף האלופים, 4 גביעי טוטו. מועדון הספורט הכי מזוהה עם חיפה, מקור לגאווה, ולפעמים לאכזבה.
הוקם בשנת 1913, ומאז 1992 הוא בבעלות יענק'לה שחר. הצבע הירוק הפך לחלק מהמותג (להבדיל מהאדומים של חיפה) מאז שנת 1953, כאשר הקבוצה שיחקה בארה"ב, והאמריקאים סיפקו לישראלים מחיפה מדים ירוקים. לפעמים משחקים בלבן, אבל הירוק נשאר ירוק.
קריית חיים
מבחינת מספר התושבים שבה (יותר מ-30 אלף) היתה קריית חיים יכולה להיות עוד עיר בקריות, אבל נסיבות היסטוריות ששייכות לשלטון מפא"י (ר' עיר הפועלים) הפכו אותה לפרבר חיפאי, שיועד אז להיות שכונת פועלים של חיפה למרות המרחק וניתוק.
שבעה עשורים מדברים בקריית חיים על הרצון להיות עצמאיים ולהתנתק מחיפה. מה שכנראה לא יקרה לעולם.
פלאפל אוריון
בשנת 1949 נוסד המוסד ששמו 'פלאפל אוריון' ברחוב הרצליה 14, מול קולנוע אוריון ששכן ממול, ונעלם עם השנים. המייסדים היו ניצול השואה שלמה סופנזון והכדורגלן חסן בסטוני.
בהחלט סמל לדו-קיום (ר' דו קיום) שתוחזק בעזרת טחינה, מלפפון חמוץ, כרוב כבוש וגזוז. השילוב המוצלח בין כרטיס לסרט ומנת פלאפל אומנם דעך עם הפיכתו של קולנוע אוריון למגרש חניה, אבל כדורי הפלאפל ממשיכים לזנק לתוך הפיתה עד עצם היום הזה.
הלבנייה
עד לפני שנה היו שתיים כאלה, עד שיום אחד החלה הלבנייה המזרחית להתפורר וכמה חודשים אחר כך היא פורקה.
אבל הסמל של חיפה עדיין נוכח וקיים. מונומנט בריטי שמתקשר, שלא בצדק, עם זיהום אוויר -כשפעלו, היו בכלל מתקן לקירור מים, שפלט אדים לא רעילים.
עמוס כרמלי
עמוס שוורץ החל את עבודתו ברדיו ככתב ספורט בגיל 17, עד שהשדר האגדי נחמיה בן אברהם הורה לו לבחור שם עברי.
עמוס בחר את השם, ולא במקרה. מאז הפך עמוס כרמלי, שהיה מקימי הטלוויזיה הישראלית, לעיתונאי הכי מזוהה עם חיפה, ומותג מקומי עד יום מותו לפני כשמונה שנים. כרמלי, שנהג לפתוח את כתבותיו בטלוויזיה במשפט: "כאן עמוס כרמלי מחיפה", היה חתן פרס סוקולוב, יקיר העיר, ומאחוריו שורה של הישגים מקצועיים.
חתני פרס נובל
איך זה שעיר קטנה כמו חיפה הצמיחה שלושה חתני פרס נובל לכימיה? הקרדיט שייך גם לטכניון (ע"ע), שם למדו ופעלו.
29 צפייה בגלריה
זוכי פרס נובל פרופ' דן שכטמן, פרופ' אהרון צ'חנובר ופרופ' אברהם הרשקו
(צילום מימין: גיל נחושתן, אלעד גרשגורן)
פרופ' אהרון צ'חנובר, שנולד בחיפה ולמד "בחוגים", זכה בפרס היוקרתי בשנת 2004 על גילוי שעשה פריצת דרך בחקר הסרטן, ושבע שנים אחר כך, פרופ' דן שכטמן זכה גם הוא בפרס היוקרתי והביא כבוד לעיר. שניהם מתגוררים בה עד היום. פרופ' אברהם הרשקו, פרופסור בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה וזוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2004, ביחד עם אהרן צ'חנובר ואירווין רוז על "גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא, המאפשר את פירוק החלבונים".
הכרמלית
את הרעיון לרכבת מהעיר התחתית דרך הדר לכרמל הגה חוזה המדינה הרצל בספרו 'אלטנוילנד'.
הבריטים נדלקו על הרעיון, אבל לא הספיקו, והיוזמה עברה לראש העיר המיתולוגי אבא חושי, שחנך (יחד עם בן גוריון) בשנת 1959 את הפרויקט הצרפתי, שעלה אז כמעט 6 מיליון לירות (פי שניים ממה שתוכנן). הכרמלית מונה ארבעה קרונות, שניים לכל כיוון. זה נשמע אולי מוזר, אבל הכרמלית הארכאית היא כלי התחבורה התת קרקעי היחיד בארץ עד היום.
מלכות יופי
אולי זה האוויר של הכרמל, הנוף והים, או סתם הצטברות מקרים. אבל המספרים מדברים בעד עצמם: חיפה הצמיחה יותר מלכות יופי מכל עיר בישראל, מה שהוליד את המיתוס על הנשים היפות בארץ.
השיא היה בשנות השישים, חמש מלכות בעשר שנים: אסתר כפיר, מירי זמיר, דליה ליאון, עליזה גור, ורונית רינת(שהיתה גם סגנית מיס יוניברס). והיו גם דורית ילינק, תמר זיסקין, רנא רסלאן ואילנית לוי שזכתה ב-2001.
דו קיום
אחד הסמלים הכי מזוהים עם חיפה, שחמישית מתושביה הם ערבים, עבר טלטלה בשנה האחרונה.
מצד אחד, עשרות שנים של הטמעות אוכלוסיות בשכונות מעורבות, יחסי מסחר וכלכלה מצוינים, וחיי יום יום של סובלנות וסבלנות. ומצד שני, פרץ הקיטוב והשנאה שנחשף בעוצמה באירועי 'שומר החומות', בהם התעמתו יהודים וערבים ברחובות, הוצתו חנויות ובתים, הושמעו קריאות לאומניות משני הצדדים ונפער סדק עמוק בדו קיום החיפאי. האמנם דו קיום? תלוי את מי שואלים.
מייק ברנט
הוא נולד ב-1947 במחנה מעצר בקפריסין בשם משה מיכאל ברנד להורים ניצולי שואה, פישל וברוניה, שהשתקעו בעיר התחתית וחיו בעוני ומחסור.
עד גיל 5 לא פצה את פיו, ובצעירותו היה שומר במוזיאון הימי ואפילו סבל. אחרי שלא התקבל להקה צבאית (כי התעקש לשיר שיר של אלביס), ניסה את מזלו בצרפת, והפך בן לילה לזמר הישראלי המצליח כנראה בכל הזמנים. בגיל 28 התאבד בקפיצה מחדרו במלון בפריס, כנראה בשל חוסר יכולת להתמודד עם ההצלחה. הוא נקבר בחיפה.
מעיין הבירה
כבד קצוץ, קבב רומני, קרעפלך, ורעניקס, גפילטע פיש, אבל יותר מכל – הקוסטיצה האלוהית. אה, וכמובן 30 ברזים של בירה.
יכולנו למלא את הערך הזה רק בשמות של מנות, למשל – טחול, בשר בקר עם שעועית, איקרה, מוח, קישקע, חמוצי הבית ועוד ועוד – אבל צריך להשאיר גם כמה שורות לנחום מאיר, המייסד, שהפך ב-1962 את האיטליז שלו ברחוב נתנזון 4 למסעדה בסגנון מזרח אירופאי. המושכות עברו לפני שנים לידי הבן ראובן מאיר והנכד שלומי.
עינת קליש רותם
ראש העיר הכי לא משעממת בהיסטוריה המקומית, שהגיעה כמעט משום מקום והביסה ראש עיר מכהן וחזק בהפרש גדול.
ארכיטקטית, לוחמת קראטה, שהפיחה תקוות גדולות עם בחירתה, אבל הצליחה בשלוש שנים לצבור ים של אויבים ומתנגדים, וקוממה עליה את רוב חברי המועצה, שהקימו קואליציה לעומתית (ראה מועצת השינוי).
פורסם לראשונה: 07:50, 06.05.22
