דמיטרי נובק הוא רב טוראי המשרת בשריון המתגורר בחיפה. עד כאן סיפורו סטנדרטי, אלא שהחייל הצעיר הוא חלק משושלת לוחמים המתפרסת על פני 4 דורות, וסיפור חייו מורכב ואינו שגרתי.
דמיטרי נולד באוקראינה וגדל בעיר פרילוקי בצפון המדינה. בשבוע בו נולד, אימו החליטה לעזוב את הבית, ואביו גידל אותו. בגיל 15, בשנת 2018, דמיטרי עלה ארצה לבדו, והשאיר את אביו, סבו וסבתו באוקראינה.
דמיטרי עלה במסגרת תכנית נעל"ה, תוכנית להעלאת צעירים יהודים לישראל. הוא נקלט בפנימיית נוער בסיכון "מאיר שפייה", סיים את המכינה החצי שנתית "הראל", ולאחר מכן התגייס לצבא.
בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה. באפריל 2022 הצטרפו אליו בישראל אביו, דודתו וסבתו אחרי שהצליחו לברוח באמצעות הסוכנות היהודית. הם גרים בימים אלה בשכונת נווה יוסף בעיר. הסבא נותר בפירלוקי, אזור בו מתנהלים קרבות.
"אין לנו קשר עם סבא", אומר דמיטרי, "הוא לא יודע איך להפעיל מכשיר חכם, אבל הוא גם לא יהודי ולא היה רוצה לעלות".
דמיטרי התגייס לחיל השריון על פי בקשתו והוא משרת בחטיבה 401 גדוד 46. "סבא רבא, דמיטרי נובק, שירת כנהג טנק T-34 בצבא ברית המועצות שנלחם במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים בנורווגיה", הוא מספר, "אני רציתי להגיע להגיע לשריון בגלל סבא רבא. אני עכשיו טנקיסט ותפסתם אותי באימון באזור הצפון".
סבו ואביו של שירתו בצבא אוקראינה. "סבא, ניקולאי נובק, ואבא – ולדימיר נובק, שירתו בחיל האוויר של צבא אוקראינה. אבא נפצע בפיצוץ הגרעיני בצ'רנוביל ב-1986. ראייתו נפגעה, מה שמנע ממנו להשתתף בלחימה במלחמה נגד רוסיה. אבא סייע ללוחמים והיה בקשר איתם בהיבט הנפשי. כיום אבא בקושי רואה משהו".
לדבריו, הוא שמח שעלה ארצה, למרות כל הקשיים, והוא מעריך שהמשפחה תישאר גם בסיום המלחמה.
"עליתי לבד והשארתי את המשפחה באוקראינה. זה לא פשוט מאחר ואני גם בן יחיד", הוא מספר, "הקליטה הייתה בסך הכל בסדר. למדתי שפה חדשה והכרתי חברים חדשים. עליתי לארץ כי רציתי להתנסות בחיים במדינה חדשה. בינתיים הכל אחלה. ידעתי שאין אחורה אלא רק קדימה".
קראו גם:
הוא מגיע מדי שבוע או שבועיים הביתה מהצבא, ומסייע בטיפול באבא. "הוא מתמודד עם נכות ושאני מגיע אין לי זמן לבילויים ועושים מה שצריך", מספר דמיטרי, "עם סבא אין בכלל קשר ולא יודעים אם הוא חי או מת. אני מקווה שאוכל לבקר אותו מתישהו. לא היה פשוט להשאיר אותו מאחור, אבל לא הייתה כל אפשרות להזיז אותו משם".
לרב"ט נובק נותרו שנה ושמונה חודשים לשחרור. בינתיים הספיק לשרת בקווי חי"ר, אימונים בצאלים, ועכשיו הוא בקו לבנון. "אני עוקב אחרי מירוץ החימוש באזור שלנו כי זה מעניין אותי מאד, ופחות מה שקורה באוקראינה. נקווה שיסיימו שם את המשחק הפוליטי ונחכה לשחרור שלי".
