הערב (חמישי 18:00) ייערך בפעם ה-16 בחיפה מצעד הגאווה. מעבר לדגלי הקהילה, לצד האמנים והזמרים, גם השנה המופעים המרכזיים הם של מלכות הדראג.
חברים בקהילה הגאה קוראים לערוך חשבון נפש ולבחון האם מופעי הדראג משרתים את הקהילה ואת מטרתו של המצעד.
חבר קהילה: "כל שנה חוזרים על מצעד עם משאיות ומלכות דראג. המופעים האלו לא מייצגים רבים מאיתנו שפשוט לא מגיעים למצעד. התפיסה השטחית של הקהילה הגאה כמי שחבריה רוקדים על משאיות בלבוש מינימלי ומצעד שמסתיים בהופעות של מלכות דראג, לא בהכרח מחזקת את הקהילה. יש מי שיראה במצעד פריק שואו בעוד שהקהילה מורכבת מהרבה אנשים מגוונים, אנשי תרבות, עסקים, ועוד. הדראג שהפך לכרטיס הביקור של הקהילה שם אותנו במקום פחות טוב".
נושא הדראג גרם לפיצול באחווה הגאה בטכניון, כאשר חברים בקהילה דרשו לבטל מופע דראג שעלול לפגוע בציבור.
מיכאל רוס, יזם ומנכ"ל סטרייט פרנדלי, ארגון המסייע להנגיש תכנים של הקהילה הגאה, ומי שמייעץ לטכניון, מסביר: "הגיעו תלונות מחברי קהילה ערבים ודתיים שביקשו שלא לקיים את מופע הדראג בטכניון, כי הם מגיעים מקהילות שמרניות יותר, והם לא יכולים להזדהות עם מופע שכזה.
לתפיסתי, גם כמי שמרצה על ההיסטוריה של הקהילה, הדראג לא מייצג את מרבית הקהילות הגאות, ויש הרבה כאלו. לדראג יש מקום, והוא כיפי ומשמח, וזה תיאטרון אבסורד של הפכים בין גברים ונשים, אבל זה לא צריך להיות המוקד של המצעד. אבהיר קודם כל שהמצעד חשוב מאד, אבל מתן דגש לדראג עלול לפגוע במטרה ובמסר של המצעד, וזה הנגשת הקהילה הגאה לציבור. אם זו המטרה אז יש לחשוב איך עושים את זה הכי טוב. דראג עלול להרחיק ולא לקרב מי שזקוק לכך".
רוס מציין כי מצעד הגאווה הוא לפעמים הפנים של הקהילה. "כשאני יצאתי מהארון לפני כעשור בפני אמא שלי, היא לא ידעה מה זה גיי", מספר רוס, "יש אנשים שמכירים הומואים רק ממה שראו במצעד. אמא שלי שאלה אותי 'מה, אתה לובש בגדי נשים?'. אולי אני פריבילג, ואולי יש צעירים שעבורם המצעד והדראג חשוב יותר ונותן להם את החופש להרגיש טוב. לצערי מתוך 120 אלף צועדים בתקשורת יצלמו רק את הדראג ובזה יתמקדו. הייתי שמח שהיו מראים את המשפחות המשתתפות כחלק מארגון סטרייט פרנדלי, וחושבים איך מנגישים את המצעד לקבוצות שמרניות יותר שדווקא עבורם המצעד יכול להציל חיים".
קראו גם:
מנכ"ל ארגון סטרייט פרנדלי, קורא גם לקיים מצעדים במקום שבאמת צריכים את זה. "כל שנה המצעד בתל אביב, ובשנים האחרונות גם בירושלים ובחיפה. בערים הללו קל יותר לצעוד ואני מקווה שאולי בעתיד נוכל לצעוד גם בישובים ערביים, דרוזיים וחרדיים. שם הבעיה והסכנה לחברי הקהילה. ראינו זאת עם רציחתה בשבוע שעבר של שרית אחמד ליד ירכא. הלכנו לאזכרה שלה במקום הרצח ולא הסתפקנו באירוע זיכרון בתל אביב. איומים ברצח התקבלו גם כשרצינו לצעוד בנתיבות. כל זה מדגיש עד כמה מצעד הגאווה חשוב, ולכן שווה לחשוב על המסרים היוצאים ממנו".
