10 שנים חלפו מאז אסון הכרמל שבו נספה תנ"צ ליאור בוקר, קצין אגף מבצעים של המחוז הצפוני במשטרת ישראל ומי שהיה מפקד תחנת חדרה. בתו אבישג בוקר (36) שקדה בחודשים האחרונים על הפקת האקתון לזכרו, מיזם שיצרה עם אחיותיה נועה ונופר.
קראו גם:
"האקתון ליאור בוקר" יתקיים בתאריכים 16-17 בחודש זה במתכונת "זום", אולם קיימת גם אפשרות להשתתף בו בחללי עבודה ברחבי הארץ, שאותרו במיוחד לשם כך. במסגרת ההאקתון מוזמנים יזמים להציע פתרונות מצילי חיים בתחומי שריפות והצתות, מתקפת סייבר, מגפות וטרור לאומי. הזוכים במקומות הראשונים בשני המסלולים שמציע ההאקתון - המסלול הפיצוחי והמסלול הפיתוחי - יזכו לליווי של חצי שנה ממכללת 'עזריאלי' לסטארט־אפ שלהם.
קשר מיוחד
אבישג בוקר עוסקת בתחום "חוויית משתמש". תפקידה הוא לדאוג שמוצרים שבהם היא מטפלת יהיו נגישים ונעימים למשתמש. היא הייתה סטודנטית בת 26 כשאיבדה את אביה באסון הכרמל. שעות ספורות לפני שנספה נפגשה עימו בדירת אמה שבקריית טבעון. "גרתי בתל אביב באותה תקופה ובאותו יום ביקרתי את אמא שלי בקריית טבעון", היא נזכרת. "השנה האחרונה לחייו הייתה לי שנה קצת מורכבת והוא היה מגיע אליי כל יום. ניהלנו שיחות נפש עמוקות וכנות ובאותו יום הוא הגיע לבית של אמא שלי. ישבנו בחוץ ודיברנו. אחרי שהוא הלך ואני נשארתי אצל אמא התחילו לשדר בטלוויזיה את תמונות האוטובוס השרוף. עוד לא ידענו מה קורה, עד שהגיע טלפון מחברה של אמי שסיפרה לנו שאומרים שאבא נעדר".
לדבריה, בשלב הזה היא כלל לא האמינה שהדבר ייתכן: "חשבתי שהם טועים, כי ידעתי את סדר יומו והוא תיאר לי סדר יום אחר לחלוטין. אבל הוא כנראה הוזעק לשם. בהדרגה התחילו להגיע עוד אנשים, הזמן חלף והוא לא ענה לי לטלפון, שזה היה מאוד מוזר, כי הוא תמיד ענה לנו. התחילו שמועות שהוא נעדר. אנשים שהכירו אותו מהמשטרה, חברים ומשפחה אמרו שאין מצב, ושבטח לא מאתרים אותו כי הסתתר מאחורי סלע או הצליח להציל את עצמו איכשהו. זה כאילו לא נתפס שיקרה לו משהו, כי הוא היה מין גיבור כזה שהכל תמיד הצליח לו. זה לא נתפס שקרה לו משהו. אחר כך התחילו להגיע שוטרים לבית אמי והם לא מיד בישרו לנו. אמרו שלא יודעים מה קורה ולא מצליחים ליצור איתו קשר, אבל האווירה כבר הכתיבה את הסיטואציה. אני זוכרת שכל הגוף שלי רעד והלכתי מסביב לכורסה במעגלים. מאוחר יותר כבר אמרו שמצאו את תג השם שלו ואת האקדח. התקשרתי לאחיות שלי נועה (37) ונופר (34) שיגיעו מתל אביב. בשלב הזה כבר היה קשה להתכחש למה שקורה".
בוקר מתארת קשר נפשי חזק ואינטנסיבי בין שלוש הבנות לאביהן. "הקשר עם אבא היה חזק מאוד ונוכח מאוד בחיים של כולנו. כולם ידעו בכל מקום, גם במשטרה, שאבא תמיד שם אותנו במקום הראשון. אני הייתי קרובה אליו בצורה בלתי רגילה. לא ראיתי קשר כזה בין הורה לילד, הייתי מספרת לו הכל. הוא היה עבורי משענת, כתף, היה בו משהו שרק הנוכחות שלו הייתה מרגיעה אותי ופתאום זה נגדע ממני, מאוד בפתאומיות. בהתחלה הייתי צריכה ללמוד לשתף ולשפוך את הלב בפני אחרים ולא הייתי רגילה לזה, ללמוד לחיות בעולם שכבר אין את המישהו הזה שמבין אותי הכי טוב מכולם. זה כאילו לקחו ממני איבר".
בוקר ממשיכה: "לקח לנו המון שנים לעמוד על הרגליים. התמודדויות לא פשוטות, מבחינת החוסר, האבל והוואקום הגדול שהותיר אחריו. עד שלא השתנו המון דברים בחיים שלי, לא הצלחתי להפסיק להיות במצב של אבל. רק כשהכרתי את בן זוגי, עברתי מקום מגורים, עשיתי שינויים בחיי ופתחתי דף חדש הפסקתי מצב שבו הייתי שנים, מצב של אבל יומיומי".
הכל זרם
כבר שנים שאבישג חשה צורך להנציח את אביה, אולם הדרך לא הייתה פשוטה. "היה שלב שאני ואחיותיי הענקנו מלגה למחקר באוניברסיטת חיפה בתחום שקשור לשריפות", היא מספרת, "אבל מעבר לזה, כל הזמן ניסיתי להרים משהו גדול כפי שמגיע לו. הוא כל כך נתן בשבילי ועשה בשבילי ושם אותי במקום הראשון, שהרגשתי שאני חייבת לעשות משהו רציני למענו. ניסיתי לפתח כל מיני כיוונים, חשבתי על פארק לזכרו או אולי על איזו אנדרטה גדולה, אבל שום דבר מזה לא זרם. אנשים רצו לעזור, אבל זה לא כל כך הסתדר. ואז נחשפתי להאקתון שהתקיים לזכרה של מיכל סלה ז"ל, שנרצחה על ידי בן זוגה, והבנתי שכל הזמן חיפשתי בחוץ, במקום אצלי בתחומים שהם אני. כשהבנתי את זה וניסיתי ללכת בכיוון שהוא יותר מהעולמות שלי, הכל זרם".
אבישג כתבה פוסט בפייסבוק שבו ציינה כי תשמח להתייעץ עם אנשים שהפיקו האקתונים, ומכאן החזון החל להפוך למציאות: "הגעתי לאנשים מקסימים שעזרו וייעצו לי. פנו אליי גם חברים מהתחום ועזרו לי. זו גם פעם ראשונה שכל כוחות הביטחון יושבים יחד לחשיבה משותפת לפתרון אתגרים. בהקאתון הזה מתקבצים גופים כמו המשטרה, מד"א, צה"ל, כיבוי אש, קק"ל, רשות הטבע והגנים, רשות חירום לאומית, יחד עם מוסדות אקדמיים כמו אוניברסיטת חיפה, 'בצלאל' ומכללת 'עזריאלי'. הייתה לנו מטרה, שיהיה ערך למיזמים, לכן כשניסחנו את האתגרים להאקתון עשינו זאת יחד עם כוחות הביטחון".
לדבריה, כבר כעת יש 140 נרשמים והיא קוראת לנוספים להצטרף: "אפשר להצטרף כיחידים או כקבוצות. אנחנו נמצא ליחידים פתרונות. מי שירצו לעבוד במרחבי עבודה בקפסולות, יש לנו כאלה ברחבי הארץ. להרשמה יש להיכנס לדף הפייסבוק שלנו, 'האקתון ליאור בוקר', שם יש גם קישור לאתר וטופס הרשמה. אני מזמינה את כל מי שיש לו עניין בנושאים של שריפות והצתות, מתקפת סייבר, מגפות וטרור לאומי, יזמים, רעיונאים, אנשי טכנולוגיה ובכלל להגיע ולמצוא פתרונות מצילי חיים".
בוקר מספרת כי היא נרגשת מאוד לקראת ההאקתון שינציח את זכר אביה. "אני מרגישה שאני עושה עבורו משהו שראוי לו, שמחבר הרבה דברים שקשורים אליו: העולם המקצועי שממנו בא ושהוא מאוד אהב וגם העולם הטכנולוגי, שהוא יותר העולם שלי, אבל הוא מאוד אהב אותו גם כן. הוא תמיד התרגש מכל מיני גאדג'טים חדשים. גם הכל כאן נעשה בהתנדבות, ברוח של נתינה, עם המון יצירה חשיבתית וקדמה; ואלה דברים שאפיינו את אבא שלי".
נופר ונועה מסייעות גן הן במיזם ואומרות: "אנחנו תומכות וגאות באבישג ובפרויקט ההאקתון כחלק מהנצחתו של אבינו ז"ל. אנחנו מאמינות בצמיחה ולמידה מתוך האסון, וההאקתון הוא ייצוג נהדר לערכים הללו. אנחנו רואות בכך הזדמנות לתרומה משמעותית לחברה ולקהילה, כפי שנהג לעשות אבינו כל חייו".
