ענת אנגרסט, אמו של החייל מתן מקרית ביאליק שנחטף מתוך טנק ב-7 לאוקטובר, הייתה צמודה למכשיר הטלוויזיה בשבת שעברה, הביטה בשלושת החטופים שחזרו הביתה ותיארה לעצמה איך היא תרגיש כשמתן שלה יחזור.
ענת: "רגע לפני שרואים את השיחרור, יש לחץ לראות איך הם משתחררים, איך הם נראים. במיוחד אחרי השבת הקודמת, כשראינו תמונות מחרידות על המצב של הגברים ששבים משם, לא יכולנו שלא לחשוב מה קורה עם מתן, שהוא חייל.
"שמענו מאור לוי שחזר לפני שבועיים איך התייחסו אליו, איך עינו אותו, כאשר התעקשו שהוא חייל, אילו ייסורים וחקירות הוא עבר. אחרי שבפעימות הקודמות מצב החטופים נראה אופטימי, נתקפנו חרדה לקראת השבת הזו. אנחנו שמחים עם המשפחות שמקבלות את ההודעות מיום שישי, לקראת השיחרור, ומתרגשות ומארגנות את השיבה הביתה. אני יכולה לתאר את עצמי בסיטואציה כזו. אני שמחה בשביל אלו שחוזרים ומקווה שגם יומי יבוא".
בבוקר 7 באוקטובר יצא מתן אנגרסט ממוצב נחל עוז בטנק כדי להדוף את המחבלים. שלושת חבריו לצוות נהרגו, הוא נפצע קשה ונחטף. ביחד עם החטופים שחזרו לפני שבועיים, קיבלה משפחת אנגרסט אות חיים חדש ממתן - עדות מאחד החטופים ששוחררו.
פיקוח נפש
הרגשת הקלה עם קבלת אות החיים?
"אני חושבת שכן, אני פשוט אומרת שגם שם צריך מזל, באיזה אזור להיות בשבי, עם איזה שובים. כנראה האופן שבו מוחזקים לא זהה לכל החטופים. מתן מהצעירים שם. הוא נחטף על מדים ולכן אנחנו חרדים לשלומו, מבינים מה היחס לחיילים. יש לנו עדויות לגבי הפציעה שלו בגפיים. הוא נחטף מתוך טנק שרוף, יודעים ששרד.
"יש לנו עדויות מהחטופים שחזרו כבר בשלב א' ויודעים שהוא פצוע ומוחזק בתנאים מאוד קשים. אנחנו כל כך מקווים שיפסיקו את שלב החזרת החטופים בטפטופים ויעברו ישר לשלב השני כי קודם כל צריך להציל את מי שניתן להציל, במצב שיאפשר שיקום. זה פיקוח נפש, זה הצלת חיים, צריך להציל חיים, אסור לחכות. גם צריך להחזיר חללים כדי לאפשר למשפחות לסגור מעגל.
"אם קצב החזרה ימשיך להיות 2-3 בשבוע, מתן וכל השאר לא ישרדו שם. אני חוששת מאוד למתן כי בכלל לא מדברים על שלב שני, מדברים על עוד טפטופים וגם מדברים על חזרה ללחימה. אין לכל זה זמן, זה פשוט עניין של חיים ומוות. מתן בחיים, קיבלנו אות חיים ממנו בכמה הזדמנויות, יש חטופים שראו אותו וסיפרו מה קורה איתו בכמה ממשקים שהיה להם איתו".
חיילים נשארו מאחור
עדיין לא התקבלו החלטות לגבי שלב ב' של העסקה לשחרור החטופים.
"על זה אנחנו נלחמים כרגע, כדי לזעוק שיש עוד חטופים חיים שמחכים שיצילו אותם, שלא יפסיקו את התהליך. קודם כל צריכים להציל חיים, אחר כך לחשוב על המשך לחימה, על שלטון חלופי, לזה יש זמן, לילדים שלנו אין זמן. זה יכול לעלות להם בחיים.
קראו עוד:
"המדינה צריכה לעשות הכל כדי להחזיר אותם עכשיו, על עתיד החמאס יש זמן לדון בהמשך. כמה זמן נוכל להמשיך לראות טקסים משפילים כאלו כל שבוע? צריך לסיים את הכל, להחזיר את כולם, זה די אחד גדול. הייתה מלחמה בעזה, בלבנון, תקיפה באיראן, תקיפה של החותים, די עם זה, די לעשות תוכניות על גב אלו שמשלמים מחיר".
עד כמה המאבק של המשפחות זוכה לתמיכה ציבורית?
"אני בטוחה שרוב מוחלט של העם מסתובב עם פצע בלב ויודע שרק כשיחזור אחרון החטופים, נוכל לעכל מה שקרה כאן ולצאת לדרך חדשה של ריפוי. זה מה שאני מרגישה בכל מקום שמסתובבת בארץ ובעולם. אנשים עם דמעות בעיניים בכל העולם כששומעים על החטופים.
"בתקשורת שומעים את קיצוניים, אולי 10 אחוז מהעם שעושים את רוב הרעש. הם מיעוט ולא מייצגים. אנחנו שומעים גם מאלו שהיו להם ספקות שחשבו שאולי קודם כל יש להשיג יותר הישגים במלחמה, שלמעשה המלחמה מיצתה עצמה, שבחודשים האחרונים היו יותר קורבנות מהישגים ושלא רוצים לחזור ל"הותר לפרסום". משפחת השכול גדלה משמעותית השנה, בסדר גודל שלא ידענו. רוב העם לא רוצה להמשיך להילחם כשהחטופים במנהרות".
את בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית?
"חד משמעית צריך ועדת חקירה משקפת וניטראלית שתחקור מה קרה כאן. אני בכלל לא בשלב לחפש אשמים ולשפוט. ולא מעניין אותי ההיבט הפוליטי. מי צריך להנהיג את התהליך כעת זה ראש הממשלה, הוא צריך לדאוג להחזיר את כל החטופים. זה קרה במשמרת שלו וזו האחריות שלו להחזיר אותם".
עד כמה העובדה שהמדינה לא מצליחה להחזיר חיילים שנפלו לשבי משך תקופה כל ארוכה משפיעה על הצעירים שמתגייסים?
"יש לכך השפעה גדולה. אני שומעת מחברים של מתן שלחמו ולוחמים עדיין. גם הבת שלי התגייסה תוך כדי התהליך, עם כל הקונפליקט. לא יעלה על הדעת שברשימה שהמדינה הכינה החיילים לא כלולים. מתן הוגדר גם פצוע קשה והוא בלי ספק בקטגוריה של הומניטרי, אבל בפועל הוא נגרע מהרשימה. חיילים נשארים מאחור וזה נוגד את הערך של הצבא שלא משאירים חיילים מאחור. המדינה ויתרה עליו, החזירה ילדים בגילו שנשבו במסיבה, אבל לא חיילים. יש פה אמירה ויש לזה השפעה".
