217 נשים וגברים סיימו לימודי רפואה וקיבלו לפני שבוע תוארי דוקטור ברפואה (MD). נשיא הטכניון פרופ' אורי סיון הזכיר בדבריו את סרן במילואים אלון ספראי ז"ל, שנפל באוקטובר 2024 בדרום לבנון, ואמור היה לסיים את שנה ד' בלימודי הרפואה.
9 צפייה בגלריה
הרופאות החדשות: ד"ר דנה הרשקו, ד"ר דנה שושני עם ילדיה, וד"ר יוכי מורחי
(צילום: שי אלבז ואבי אבוטבול, canva)
לא פחות מ-60% מהמסיימים את לימודי הרופאה הן נשים, שיותר ממחצית מהן סיימו בהצטיינות. בין המסיימות שלוש נשים עם סיפור אישי מיוחד ומעורר השראה.
הרופאה שהלכה ללמוד רפואה
הפרופיל השגרתי של סטודנטיות לרפואה הוא של בנות 20-30. ד"ר דנה שושני דרור, בחרה ללמוד רפואה למרות קריירה מרשימה כרופאת שיניים המתמחה בכירורגיית פה, פנים ולסתות. היא השלימה את לימודי תואר דוקטור לרפואת שיניים בהדסה עין כרם, מתוך כוונה להתמחות בכירורגיה. "המחשבה הראשונה הייתה לעסוק בשיקום מומים מולדים בעצמות הפנים, טיפולים שיכולים לשנות את חייהם של אנשים".
קראו עוד:
בלימודים עברה התמחות ברמב"ם שם הייתה אישה יחידה בין עשרה מתמחים אצל מנהל המחלקה דאז פרופ' עדי רחמיאל. לאחר מכן עבדה ככירורגית בבתי חולים ובמרפאות.
ד"ר דנה שושני דרור: "למרות ההתמחות ברמב"ם והניסיון הרב שצברתי הרגשתי שחסר לי הרבה ידע בתחום הרפואה הפנימית. אני עוסקת בשיקום מומים מולדים בתינוקות ובשיקום פנים ולסתות אחרי תאונות דרכים, אלימות במשפחה, אובדן רקמה בעקבות גידול סרטני ועוד. תמיד זה ניתוח מאוד מורכב שחורג מאזור הפנים והלסת ולכן הרגשתי שדרוש לי ידע רחב יותר. המקצוע שלי קרוב יותר לכירורגיה כללית מאשר לרפואת שיניים 'רגילה', כך שההבנה האנטומית והפיזיולוגית הכוללת חשובה מאוד. הרבה מהידע השלמתי לבד במהלך השנים אבל רציתי להגיע לרמה הגבוהה ביותר שאפשר."
וכך בגיל 40 היא הגיעה לטכניון. "כשהסטודנטים ראו אותי בהתחלה הם חשבו שאני סתם זקנה בת שלושים שבאה ללמוד רפואה וזאת הייתה מחמאה עבורי כי הייתי בת ארבעים. הם הופתעו כשסיפרתי להם שלי ולבעלי שניר, קצין בכיר בחיל הים, יש שלוש בנות. במידה מסוימת הפכתי לאחות גדולה עבור חלקם. היה לי ניסיון בגישה נכונה למטופלים כך שלדעתי הם הרוויחו מהלמידה איתי".
חרדית שמחפשת תשובות
ד"ר יוכבד (יוכי) מורחי גדלה למשפחה חרדית, התחנכה במוסדות לבנות ללא בחינות בגרות, שהבוגרות לרוב ממשיכות לגננות או ראיית חשבון. היא מעידה על עצמה כתולעת ספרים מגיל צעיר ובכיתה י' הכריזה כי בכוונתה להיות רופאה.
"התחלתי לבדוק ברשת מה צריך בשביל זה. בגיל 17 וחצי נסעתי לאוניברסיטה העברית לברר על מכינה, והיועצת אמרה לי שאני צעירה מדי והמכינה מיועדת לבני 18 ומעלה. התעקשתי והיועצת ביקשה אישור מיוחד וכך התחלתי. זאת הייתה הכיתה המעורבת הראשונה שלי, גברים ונשים ביחד וקשה לתאר איזה הלם זה עבור מי שלמדה תמיד רק עם בנות".
את המכינה סיימה עם ידע המקביל ל-5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה, כימיה ואנגלית. בכיתה י"ב השלימה גם את המבחנים הפסיכומטריים והייתה מוכנה לאקדמיה, ובאופן ספציפי ללימודי רפואה.
"ושוב הגיל שלי כמעט הרס לי, כי הייתי רק בת 18 וחצי, מוקדם מדי ללימודי רפואה מבחינת התקנון. שקלתי ללכת לשירות לאומי במד"א, אבל הרעיון של שירות מעורב הלחיץ את אמא שלי".
הפשרה שנמצאה הייתה לימודי תואר ראשון בתחום אחר והיא בחרה במסלול המאתגר של תואר כפול בכימיה ובביולוגיה באוניברסיטה העברית. "כדאי לציין שגם המגורים במעונות לא היו משהו מובן מאליו עבורי ועבור המשפחה שלי".
אחרי שנתיים הגישה מועמדות ללימודים בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון והתקבלה. בשנה הראשונה התגוררה במעונות אבל בשנה השנייה היא עברה למגורים בשכירות עם שותף ואימצה כלב נחייה, עוד צעד יוצא דופן בקהילה שלה. "זה לא מקובל בחברה החרדית, אבל אלו הבחירות שלי והמשפחה שלי כיבדה אותן תמיד גם כשהיה קשה. עבורי כלב זה שותף, עוגן בחיים, ודרכו הגעתי לאנשים ממש מדהימים שפגשתי בגינות כלבים בטכניון ובמקומות אחרים".
אבל המהפך לא הסתיים כאן. בטכניון היא הכירה את בעלה לעתיד והם כבר גרים יחד. החתונה תתקיים במרץ 2026. החתן המיועד חילוני בוגר הטכניון (פיזיקה), והם הכירו בזכות אותו שותף שלה בדירה הקודמת.
כיום היא עובדת ברמב"ם ובקרוב תעבור עם בעלה להתמחות באורתופדיה בשיבא. הבחירה באורתופדיה וכירורגיה התחזקה מאוד בעקבות המלחמה וריבוי הפצועים. "נעשים שם דברים ממש מדהימים, ואני רוצה להיות חלק מזה", ומדגישה: "לא יצאתי בשאלה, אבל אני תמיד מחפשת תשובות."
שם המשפחה ושני התארים
ד"ר מאיה הרשקו, היא ביתו של פרופ' דן הרשקו ונכדתו של חתן פרס נובל פרופ' אברהם הרשקו. היא לא הסתפקה במסלול הרגיל של לימודי רפואה, אלא בחרה בתואר כפול בהנדסה ביו-רפואית ורפואה - BSc ו-MD.
"היו לי חלומות גם על הנדסה וגם על רפואה והרגשתי שמוקדם מדי לבחור אחת מהשתיים. אבא שלי רופא וחבר סגל בפקולטה לרפואה, אבל יש לי במשפחה גם מהנדסים, ככה שקיבלתי המלצות על זה ועל זה. לכן התאים לי להתחיל במסלול הכפול ולבחור בהמשך. בסופו של דבר אהבתי את שני הכיוונים ואת הקשר ביניהם והמשכתי בזה עד הסוף".
כיום כבר ברור לה שהיא רוצה להיות רופאה ולא מהנדסת, אבל היא מאמינה שהידע הטכנולוגי חשוב מאוד ברפואה ובקידום הרפואה.
"היו ציפיות אבל אף אחד לא דחף אותי לכיוון מסוים וכיום אני מאוד מרוצה מהבחירה שלי. המסלול הכפול בנוי טוב מאוד ואני מרגישה את זה כיום בהתמחות ברמב"ם. קיבלנו ידע מאוד רחב ומעמיק. לגבי העתיד היא אומרת: "אני מאמינה ברפואה הציבורית ובחשיבותה ואוהבת את תחום הכירורגיה שבו אני עוסקת ואת העבודה ברמב"ם."
פורסם לראשונה: 12:12, 09.08.25
