יש מעטים בינינו שעבורם ט"ו באב הוא לא יום אחד בשנה, אלא דרך חיים. זוגות שאוהבים בכל תנאי.
בסרטי הקיטש האמריקאיים זה חלק הכרחי מסצנה של כל חתונה - הזוג הצעיר מחזיק ידיים ומבטיח לעמוד זה לצד זו "בטוב וברע, בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, לאהוב ולהוקיר עד שהמוות יפריד".
בט"ו באב, יום האהבה לפי לוח השנה העברי שיצוין בשבת (9.8), אפשר לזכור שאהבה לא נמדדת רק כשצעירים, יפים ובריאים.
ראו למשל את משה ושמשה צמרת, תושבי קריית אתא, הוא בן 75, היא בת 73, נשואים 53 שנים (אבל מכירים מכיתה ז'), מפגינים את אהבתם זה לזו יחד, בטיפולים המשותפים שהם עוברים ברמב"ם בהתמודדות לא קלה אבל מלאת תקווה עם מחת הסרטן. יחד הם מגיעים לטיפולים, מעודדים זה את זו, ונשארים אופטימיים.
משה, שמתמודד עם מצבים רפואיים מורכבים משנת 2018, קיבל החלטה בינו לבין עצמו, שהוא יחיה עוד שנים רבות, ובכך יתגבר על הסרטן. לתפישתו הוא "אדם בריא שחי לצד הסרטן חיים מלאים, מתוך כוונה לנצח".
קראו עוד:
משה הוא מורה דרך בארץ, מדריך תיירים בחו"ל, כבר ראה עשרות מדינות, אתרים אקזוטיים ומקומות מוכמנים, היה איש כוחות הביטחון וראש אגף ביטחון במשרד המשפטים ובמערכת בתי המשפט.
שמשה, רעייתו, הקרויה על שם סבה שמשון שנספה בשואה, עבדה במקביל כמנהלת אדמיניסטרטיבית במחלקת הרווחה של עיריית קריית אתא. יחד, השניים הביאו לעולם שלושה ילדים, מהם נולדו 13 נכדות ונכדים.
בשנת 2019 אובחן משה עם סרטן, ומאז הוא צובר ניסיון במגוון ניתוחים, הכל במטרה לחיות, להבריא ולהיות שם עבור אשתו ומשפחתו. לפני שלוש שנים הייתה זו שמשה שאובחנה גם היא עם סרטן.
משה, שלא מוותר לעצמו, לא וויתר לרעייתו, החל ללוות אותה, כחולה עם שנות ניסיון, במסעה שלה. לדבריו: "אחנו באים יחד לטיפול ברמב"ם, מתחברים לטיפול במחלקה, יחד, מתמודדים, הולכים לאכול צוהריים, ממשיכים לעזור אחד לשני גם בבית, נוסעים לטייל, נוסעים לנכדים, ולא מוותרים על החיים. הסוד שלי לדור הצעיר ולאהבה רבת השנים הוא: חברות, לתת את המרחב האישי, לעניק את המקום להתפתח, לפתח קריירה, לצאת ללימודים, לרכוש השכלה, להביא את האני האישי לכדי שלמות פנימית של כל אחד ואחת מבני הזוג. סוג הכוח שלי זו שמשה עצמה. אני מי שאני בזכותה".
