משפחתו של רס"ר אליהו מאיר אוחנה ז"ל מחיפה התבשרה כי נפל ביום שבת האחרון בקרב במרכז רצועת עזה.
אליהו, היה לוחם בגדוד 7810, חטיבת ׳יפתח׳. הוא התגייס למילואים ב-7 באוקטובר ואחרי חודש בגולן הוקפץ לדרום.
אליהו נשוי לרוויה (27). הם הכירו דרך חברים וכבר בפגישה הראשונה היא ידעה שהוא האחד. הם הביאו לעולם את טוהר בת השנתיים ויוסף, רק בן חודשיים, שאליהו התעקש להיות נוכח בלידה שלו.
"ביום ראשון שאחרי השבת השחורה נכנסתי לשבוע 40 בהיריון, עברתי להורים שלי בנתניה והוא לא הסכים שאהיה לבד. הוא הצליח להשתחרר ולבוא איתי לבדיקה, אז עוד לא ידענו לאן המלחמה תתפתח".
יום אחרי הלידה הוא חזר למילואים, והצליח לצאת גם ליום הברית ומאז הם שוחחו שיחות קצובות עם מכשיר טלפון 'טיפש' בלי קליטה שמישהו הורשה להכניס לשטח הלחימה. "בשיחה האחרונה שלנו הוא אמר לי: 'תודה שאת אוהבת אותי ותודה שהבאת לי שני ילדים. המצווה זה להביא בן ובת ועשינו את זה. אמרתי לו: 'יהיו לנו הרבה ילדים, כמו שאנחנו רוצים", והוא אמר: 'אתם מספיקים לי, אני אוהב אתכם', עכשיו המשפטים האלה מקבלים יותר משמעות".
אליהו בן למשפחה גדולה, ההורים אברהם וחנה, ושבעה ילדים. משפחה דתית שעלתה מצרפת לישראל לפני 40 שנה. עד מותו בגיל 28 הספיק אליהו להגשים את חלומותיו, מספרים בני משפחתו.
אליהו למד בביה"ס רמב"ם, המשיך לתיכון יבנה ואחר כך לישיבת כוכב יעקב אותה הפסיק באמצע כדי להתגייס לשריון. למד לימודי הנדסאי חשמל במכללת אריאל, עבד בחברת החשמל וחברת בל אלקטרוניקס וגם הספיק לקנות דירה בעפולה.
אחיו נפתלי: "ילד שלא יכל לשבת שנייה, בעל ידי זהב, כל הזמן רצה לעזור לכולם, מצוין בעבודה פיזית, היה לו כיוון ברור וגם חשב לפתוח עסק. הרגשתי שהוא עשה הרבה בחיים הקצרים שלו, רק לא יזכה לגדל את ילדיו, אבל אנחנו נדאג להם", אומר אברהם.
האחות שרה מתארת אח שתמיד היה לו חיוך על הפנים ורצה לעזור לכולם. אחיו נפתלי נזכר בעצב איך היו רצים ומטיילים יחד.
קראו עוד:
רוויה: "אהבנו לטייל בטבע, לחפש את המקום הרגוע, לא עניינו אותו טיסות זוגיות, הוא אמר תמיד שאחרי שיחרוש את כל הארץ יטוס לחו"ל, 'אנשים בוחרים לנסוע למקומות כל כך רחוקים כשהארץ שלנו כזו יפה' נהג להגיד. המשפחה מתארת אותו כמו "כדור מטרה שלא מפחד מכלום".
"הפעמיים הבודדות שבכה היו כשהיו לי צירים וברגע שהניחו את הילדים על הידיים שלו", ממשיכה רוויה, "שאלתי אותו: 'אתה הולך להילחם, זה לא מפחיד אותך?' והוא ענה: 'לא, אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון. אם לא נלך להילחם מי יעשה את זה?' תמיד אמר לי לא לדאוג, להתעסק בכאן ועכשיו כי דאגות לא מביאות כלום. אני חייבת להיות כמוהו, בשבילו וגם בשביל הילדים. מקווה שלמדתי ממנו משהו".
