כשאנחנו מתקשרים לעזרה למוקד 101, במקרה של תאונת דרכים, במקרה של התקף לב, לחץ בחזה או שנופל לידנו טיל, יש אנשים שעוזבים הכל ובאים לסייע.
מתנדבי מד"א ואיחוד הצלה פועלים כל השנה, אבל במיוחד לאורך השנה האחרונה, במלחמות חרבות ברזל וחיצי הצפון, ומעניקים עזרה ראשונה מצילת חיים.
רבים מהם אנשי משפחה שעוזבים את יקיריהם בבית, שמים אפוד בכל שעת במהלך היום, ויוצאים להציל חיים תוך סיכון חייהם והכל בהתנדבות.
קראו עוד:
"איחוד הצלה עבורי זו משפחה"
שרי ישראלי, תושבת חיפה (57), אמא של מתן (24) המשרת באוגדת עזה, ושל מיכל (24) סטודנטית ומילואמניקית בסבב שני בעוטף עזה. עורכת דין עצמאית ולשעבר קצינת משטרה.
חובשת מתנדבת באיחוד הצלה 5 שנים.
שרי: "איחוד הצלה עבורי זו משפחה, דרך חיים, שליחות והלוואי ויכולתי לתת אפילו יותר. היכולת לתת מענה ראשוני למקרי חירום רפואיים זאת מתנה שאני מברכת עליה ומברכת על הבחירה שלי להיות חלק מאיחוד הצלה – ארגון המתנדבים הגדול במדינה.
"בחרתי להצטרף לאיחוד הצלה כי זה הארגון היחידי כמעט בארץ המאגד בתוכו נשים וגברים, חילוניים ודתיים, יהודים, ערבים, דרוזים ובעצם את כולם. זהו מארג אנושי מקסים שמאפיין את ישראל ומכניס בך אופטימיות שאולי בכל זאת יהיה כאן טוב".
שרי: "במהלך השנים שבהן אני מתנדבת באיחוד הצלה, היו מקרים רבים שבהם טיפלנו יחד, כל גופי ההצלה בשיתוף פעולה מדהים ללא מחלוקות. זכור לי מקרה אחד שבו הצלנו אדם בסכנת חיים מיידית. זה היה בערב שבת ובזכות המענה הראשוני המיטבי שניתן לו על ידינו, הוא החזיק מעמד עוד כמה ימים והפסיק להיפרד מילדיו ששהו בחו"ל.
"אני מאחלת לתושבי חיפה חג שמח ככל שניתן ושנה הרבה יותר טובה. מאחלת ומייחלת שנדע לשמור על המרקם האנושי העדין המאפיין את תושבי חיפה. מאחלת ומייחלת להחלמה מהירה של הפצועים, מחבקת את המשפחות השכולות ומשפחות החטופים ומתפללת של חזרתם של כל החטופים".
"נרדם עם חיוך, ותחושה טובה בלב"
פאדי דעבוס, תושב חיפה (29), במקור מרמת הגולן. עובד ברשות הטבע והגנים. חובש מתנדב באיחוד הצלה מזה שנה.
פאדי: "הצלת חיים עבורי היא שליחות המביאה איתה תחושת סיפוק אדירה. בחרתי להתנדב דווקא באיחוד הצלה כי אין נחת כמו ההקלה שנראית על פניו של מטופל כשאתה מגיע אליו ויודע שהעזרה הגיעה.
"אני נרדם עם חיוך על הפנים ותחושה טובה בלב, כשאני יודע שעזרתי למשפחה להיות עם אבא שלהם בחיים, או שעזרתי לילד להרגיש יותר טוב ולגדול בריא ושמח.
"אני מאחל לתושבי חיפה והמדינה כולה – בריאות, ביטחון, אחדות, בשורות טובות וחגים שמחים".
"משהו קטן למען עם ישראל"
אלעד ענף, תושב חיפה (42), נשוי לליאת (מתנדבת גם היא באיחוד הצלה), אב לתשעה ילדים. איש קבע בחיל הים. חובש מתנדב באיחוד הצלה 5 שנים.
אלעד: "איחוד הצלה עבורי הוא המקום המרכזי לעשייה למען עם ישראל. מה שגורם לי להציל חיים זה הרצון לעשות עוד משהו קטן למען עם ישראל. בעיני להציל חיים זה צעד קטן למתנדב וצעד גדול לחולה.
"כאשר אני מגיע לאדם הזקוק לעזרה ורואה איך ברגע אחד מפלס הלחץ והחרדה יורד אצלו, רק מעצם הגעתנו, אני יודע שלא משנה האם מדובר במקרה קל או קשה, הצלחנו לעזור לחולה וגם לסובבים אותו.
"אני מאחל לתושבי חיפה והסביבה שנה טובה של אחדות ואהבת חינם".
"השליחות זו הכשרה של מאות אנשים"
דורון שפיר, תושב חיפה (48). אבא של מיקה (23) שבמילואים צו 8, ליה (19) משרתת באוגדה 91, ניר (13) תלמידי כיתה ח' בביתה ספר הריאלי. עובד בחברת תרופות בינלאומית.
מתנדב באיחוד הצלה משנת 2008 בתפקיד פרמדיק אזורי, מדריך בכיר ואחראי ניידת טיפול נמרץ.
דורון: "השליחות בעיניי זו הכשרה של מאות אנשים לתפקיד חובש רפואת חירום. למעלה מ-15 שנים אני מדריך קורסי חובשים ומקיים מכפיל כוח בכל מרחב חיפה והצפון.
"הסיפוק שלי היום אחרי כל כך הרבה שנים בשטח, זה לראות חובשים שלימדתי והסמכתי, הופכים למקצוענים אמיתיים, כאלו שמתקדמים והופכים לפרמדיקים ורופאים.
"המפגש בשטח עם הקהילה הקרובה ביותר, שכנים, אנשים מהשכונה ומהעיר, הוא משהו ייחודי בעבודה שלנו ככונני רפואת חירום. אני ממליץ לכל אחד לעבור קורס עזרה ראשונה או קורס חובשים ולהצטרף אלינו להצלת חיים מיידית של הסובבים אתכם.
"אני מאחל לתושבי חיפה, השכנים שלנו, הקהילה שלנו, שניפגש בשמחות ובפסטיבלים ושבקרוב השקט יחזור לעיר היפה בארץ".
"בזכות אמא ז"ל אותה סעדתי"
חיים אבני, תושב קרית אתא (52), נשוי +4, עובד בעסק משפחתי, חובש מתנדב באיחוד הצלה שנתיים.
חיים: "לאיחוד הצלה הגעתי בעקבות אימי ז"ל, אותה סעדתי בשנות חייה האחרונות, ובצוואתה ציוותה אותי להמשיך ולעסוק בעזרה לכל אדם שיזדקק לעזרתי. זכיתי לתרום לאיחוד הצלה איזי-ריידר לעילוי נשמתה, המשמש אותי להצלת חיים ואיתו אני מגיע במהירות ובבטיחות לכל חולה ופצוע ומקיים את צוואתה של אימי. אני מאחל לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות, שקט ושלווה".
"למדתי להאריך את החיים יותר"
דור וקנין, תושב יערה בצפון, עובד בתחנת מד"א בשלומי כחובש רפואת חירום במד"א. במקביל, הוא משמש ככונן ונהג ניידת טיפול נמרץ ממוגנת ירי של מד"א. מתגורר ביערה, ישוב הסמוך לגבול לבנון, יחד עם בת זוגתו, גם היא פרמדיקית במד"א.
מאז תחילת המלחמה ומבצע "חיצי הצפון", דור יוצא לשטח תחת ירי טילים ומטפל בפצועים בגבורה. השבוע דור הוזנק לאירוע של פגיעה ישירה במבנה. בזמן שהותו בזירה הופעלה אזעקה של חדירת כלי טיס עוין. דור נשכב, הגן על ראשו ולאחר מכן המשיך במסירות בעבודתו.
דור: "אני חי בזירת קרב. הציעו לנו להתפנות אבל לא הסכמנו. אני מטפל במשק ביצים צמוד לבית, מלבדנו אין מי שיטפל בחיות. לאורך המלחמה משהו השתנה בי. למדתי להאריך את החיים יותר, לשמור עליהם ולסייע לפצועים. יכול להיות שטיל הנ"ט שעבר מעליי עזר לי להבין כמה החיים יכולים להיות קצרים".
"מחלק את הזמן בין המשפחה לאמבולנס"
ליעד גרינברג הוא פרמדיק של מד"א 20 שנה, וכונן תגובה מיידית המוזנק לסריקות תחת ירי טילים כדי לאתר ולהציל חיים. נשוי עם ארבעה ילדים, ביניהם תינוק בן ארבעה חודשים.
מאז שהמצב בצפון הסלים, ליעד, פרמדיק בתחנת מד"א בצפת, מתמודד עם קונפליקט עמוק בין השטח לבית. הוא מתגורר בצפת עם אשתו וארבעת ילדיו, בניהם תינוק בן ארבעה חודשים. בנוסף לעבודתו במשמרות, הוא משמש ככונן תגובה מידית וחוזר לביתו עם אמבולנס כדי שבשעת הצורך יוכל לצאת ולטפל בפצועים.
השבוע, לאחר מטח רקטות כבד ששוגר לצפון, הוא הוזנק בדחיפות לסריקות באזור. בדרכו הוא התקשר לאשתו, אך זו לא ענתה. הוא המשיך והתקשר לילדים, אבל ללא מענה. השעה מאוחרת, סיפרו לו שבצפת אין חשמל ויש נפילות. הוא הבין שברגע הזה הוא צריך לבחור. מצד אחד, המחויבות לתפקיד ואפשרות הצלת חיים של מטופל שעשוי להיות זקוק לכך. מצד שני, המשפחה שלו - שגם הם זקוקים לו. לבסוף, בסיום הסריקות וההמתנה הארוכה, הוא הצליח ליצור קשר עם משפחתו.
ליעד: "אני עובד במד"א כבר 20 שנה. במלחמה הזו אני מחלק את הזמן באופן שווה בין המשפחה והילדים, לבין האמבולנס, הצוות והפצועים. למרות שהלב שלי בבית, אני מבין שאני חייב להתעלות ולתת את הטיפול המיטבי ולתת את כל כולי לטיפול בפצועים".
"אין יותר מספק מלעבוד ולהציל חיים"
אוריאל דרור לבנון חובש רפואת חירום ונהג אמבולנס במד"א קריות. תושב קרית אתא, נשוי עם ילד.
מאז שהמצב הסלים לפני כשלושה שבועות, אשתו ובנו של אוריאל עברו לגור אצל חמתו והוא נשאר בקריית אתא להמשיך לעבוד תחת אש ולהציל חיים. את משפחתו הוא רואה לפחות פעם בשבוע. בנוסף לעבודתו במשמרות, הוא כונן תגובה מיידית וחוזר לביתו עם אמבולנס כדי שבעת הצורך יוזנק איתו ויציל חיים.
אוריאל: ״למרות המרחק מהמשפחה זה מה שמחזיק אותי, בסופו של דבר זה למען הביטחון שלהם. אין יותר מספק מלעבוד ולהציל חיים במיוחד בתקופה הזאת. זאת תקופה מאתגרת שאני מנהל קשר רחוק עם המשפחה ומצד שני נמצא הרבה בשטח אבל אנחנו מקווים לימים טובים יותר״.
