בארבע לפנות בוקר, מדי יום, מתייצבים ברפת של כפר גלים איליה, וובה, דניס, פולינה וחברים נוספים, ועורכים חליבת בוקר ל-80 פרות. כשיסיימו, יתחיל יום הלימודים, לימודי עברית באולפן, מדעים ומתמטיקה ועוד.
איליה וחבריו הם צעירים וצעירות בני 15-16, שעלו לישראל מאוקראינה במהלך השנה האחרונה ונקלטו בבית הספר ההתיישבותי כפר גלים הסמוך לחיפה.
צעירים אלו הגיעו במסגרת מבצע של "נעל"ה – חירום", נוער עולה לפני הורים שהובאו לישראל בנוהל חירום מהיר, וזאת כדי לחלצם במהירות האפשרית מאזורי הלחימה באוקראינה.
חוק השבות מקנה לצעירים הללו את הזכות לעלות לישראל ולהישאר בארץ, אך דברים יתבהרו בסיום המלחמה, והם יצטרכו לקבל החלטה האם לחזור לאוקראינה או לישראל אותה הם בקושי מכירים.
אנו פוגשים אותם בסמוך לרפת בכפר גלים. הם דוברים עברית אחרי שעות ארוכות באולפן, אך גם אנגלית ורוסית ושפות נוספות.
"אנחנו שמחים שבאנו, אבל הנסיבות לא כל כך משמחות", אומרת אחת הצעירות, "חלקנו השארנו אמא ואבא מאחור. אחרים עלו וההורים שלהם הגיעו כמה חודש אחר כך. מצד אחד אנחנו במקום בטוח אבל יש לנו משפחה שרחוקה מאיתנו".
החיים באוקראינה
הם מגיעים מערים שונות באוקראינה. חלקן במערב המדינה, באזורים בהם כרגע אין לחימה, ואחרים באזורים מסוכנים יותר.
וובה, מהעיר חמלינצקי: "אני עליתי לארץ לבד. ההורים שלי עלו בהמשך ונקלטו בנוף הגליל. סבא וסבתא שלי נשארו באוקראינה ויש לי אחות בקראקוב פולין. באוקראינה למדתי אנגלית וגרמנית, ועכשיו באולפן למדתי גם עברית. לפעמים זה מבלבל כל השפות יחד אבל מסתדרים".
מהעיר חמלינצקי עלו יחד גם שלושה קרובי משפחה. אח ואחות תאומים ליזה ודניס, ובן דודם איליה. "ממה שאנחנו יודעים עכשיו שקט בחמלינצקי", אומר דניס, "אין הפגזות. אנחנו מדברים עם ההורים כל יום. יש טלפונים ואנחנו מתעדכנים במה שקורה".
איליה: "אני השארתי את אבא באוקראינה. לא אשכח את היום שנפרדתי ממנו. לא היה פשוט להיפרד ולא ברור לכמה זמן. פשוט אמרתי "ביי" וזהו נפרדנו. נקווה שנוכל להיפגש בקיץ".
הצעירים מקווים שבחודשי יולי- אוגוסט הם יוכלו לטוס לבקר באוקראינה. "במערב אוקראינה רגוע והממשלה נותנת להיכנס ולבקר. אבא שלי לא יכול לצאת כמובן בגלל החוק באוקראינה שמונע יציאה של אנשים מתחת לגיל 60. אמא שלי רצתה להישאר שם כי זה הבית שלה".
קליטה קשה
עבור כל עולה חדש נושא הקליטה עלול להיות טראומטי. נראה שהצעירים הללו צלחו את העלייה ומתמודדים עם האתגרים שמציבה להם מדינת ישראל. את השפה שלא הכירו עד לפני שנה רובם מדברים בצורה מובנת וראויה להערכה, חלקם הגדול לא ידע על ישראל דבר קודם לכן.
"חשבתי שהכל פה מדבר", אומרת פולינה שעלתה מהעיר צ'רקאסי במרכז אוקראינה, "גיליתי שיש פה ים, ויש ירוק ועצים". צעיר אחר מציין כי הכיר את ישראל דרך פרויקט נעל"ה, אבל לא הרבה מעבר לזה.
מה שעוד הם לא ידעו, שיגיעו למקום עם רפת ופרות. לא סתם רפת אלא רפת עם כ-80 פרות המניבות 46 ליטר חלב כל אחת ביום, ובסך הכל מיליון ליטר חלב שנה.
עבור רובם נראה כי המפגש עם הפרות אינו טבעי. את עבודת החליבה והאכלת העגלים מלמדים אותם ומלווים חניכי כפר גלים "הוותיקים".
אחד החניכים "הוותיקים" שמסייע בקליטה מציין: "אני בכלל מבית של אבא מרוסיה ואמא מאוקראינה. נולדתי בארץ וההורים מדברים רוסית בבית. אני עוזר לחברים פה בכל מה שהם צריכים, איך לחלוב, ומה עושים".
מנהל כפר גלים, דני גילדין: "ישראל במיטבה. צעירים שהגיעו אלינו לפני חצי שנה כבר חונכים עולים חדשים. הם עובדים יחד, קמים בארבע בבוקר לחליבה, ב12 בצהריים לחליבה נוספת ובשמונה בערב לחליבה שלישית. הם מכירים את ישראל דרך העבודה בכפר".
ללא הורים
עשינו ניסיון נוסף להבין איך מרגיש צעירים בני 16 מאוקראינה, שרוסיה פלשה למדינתם, נאלצים להיפרד מהוריהם ולהגיע לארץ עליה לא ידעו דבר. ואיך נתפסת ישראל בעיניהם.
פולינה: "בקיץ מאד נחמד לצאת ולחלוב. בחורף זה כבר יותר קשה ומאתגר".
איליה: "מה אנו עושים בשביל כיף? יש לנו אפטרים בהם אנו יוצאים בדרך כלל לקניון חיפה. אין לנו יותר מדי כסף לבזבוזים כי אנו מקבלים דמי כיס של 230 שקלים בחודש. זה לא משאיר לך הרבה אפשרויות בילוי. מה שכן, יש חוג גלישה ולוקחים אותנו לים, זה נהדר".
נערה נוספת מנסה להסביר האם מדובר בחוויה טובה עבורם. "לפעמים זה מרגיש כמו כלא כי לא מוציאים אותנו מפה יותר מדי. הגענו לארץ שאנו לא מכירים ולא נותנים לנו לראות אותה. לקחו אותנו פעם אחת מאז שהגענו לתערוכה בתל אביב. אני רוצה לראות את תל אביב בים, מסעדות, בילויים, משהו לצעירים. גם לירושלים היה אמור להיות טיול אחד שבוטל בגלל המצב הבטחוני. הביאו אותנו אבל לא דאגו לנו לתרבות, ולחיים קצת יותר מעניינים. פרות זה נחמד אבל נדרשת פה יותר השקעה של המדינה".
נדרש תקציב
הבאתם של הצעירים לכפר גלים היא פרויקט מבורך וחשוב שככל הנראה הציל חיים של כמה מהם. לישראל הגיעו במסגרת פרויקט נעל"ה – חירום 320 ילדים שחולקו ל-26 קבוצות שפוזרו בכפרי הנוער בארץ.
כפרי הנוער נענו לאתגר וקלטו צעירים למרות מצבם המורכב, ובימים אלה נאבקים הכפרים מול משרד החינוך כדי לעדכן תקציבים.
מנהל הכפר גילדין: "נכנסו לנוהל חירום כדי לקלוט את הצעירים נהדרים הללו. ביקשנו מחניכים להצטמצם בחדרים, גייסנו בצו 8 מדריכה. דאגנו שירגישו בבית חם ואוהב. עם זאת, אני מבין אותם שקשה להם להתקיים מדמי כיס של 320 שקלים בחודש. מה קורה אם טלפון נשבר? צריכים בגדים או סתם לקנות משהו? הם חייבים תקצוב".
גילדין: "מעבר לכך, אני גם רוצה שיצאו יותר לטיולים. כל יציאה מהכפר, אוטובוסים והכל מסתכם בכ-6,000 שקלים. אין לנו את הכספים הללו. יש להבין שהכפרים נלחמים על תקציבים שאין להם, ועוד קולטים פרויקט שכזה. נאלצנו לקצץ בשבתות, כלומר שילדים לא יישארו פה כל שבת, אלא ייצאו הביתה. זה פוגע בילדים. יש לנו התנהלות מול משרד החינוך ודרישה להצמיד את התקציבים שלנו למדד. התקציבים שלנו הוקפאו במשך עשור. כפרי הנוער צריכים מיליון וחצי שקלים כל אחד, ובסך 56 מיליון שקלים רק כדי להישאר מאוזנים. אחרת אנו נצטרך הלוואות, ולקצץ פעילויות".
קראו גם:
סיום אופטימי
את הצעירים מאוקראינה לא מעניינים השיקולים של משרד החינוך וממשלת ישראל. הם שמחים שאפשרו להם להגיע לארץ אבל היו שמחים יותר עם יותר טיולים וחופש תנועה.
"גם אחרי המלחמה אני חושבת שנישאר כאן", אומרת אחת הצעירות, "אני רוצה להתגייס לצבא. בסך הכל טוב אבל יכול להיות הרבה יותר טוב. מהקרבות באוקראינה ברחנו היישר לרפת בכפר גלים. אנו מקווים שהמלחמה תיגמר מהר ונתאחד עם המשפחות. ושיהיה חג שבועות שמח".
