עצרת המחאה להשבת החטופים במתם
(צילום: מחאת העם חיפה, gr)
ברחבי העיר חיפה, כמו בערים נוספות, התקיימו אירועים בהם שבה ועלתה הקריאה להשבתם של החטופים בכל מחיר וכמה שיותר מהר.
בצומת מת"ם נערכה עצרת בה השתתפו עשרות אנשים שנשאו שלטים והפריחו בלונים למען השבת החטופים. הצומת נחסמה על ידי המפגינים מספר פעמים, ובעצרת נשאו דברים משפחות חטופים.
בין נציגי המשפחות, נטע היימן בתה של דיצה הימן שנחטפה מכפר עזה ושוחררה בעסקת השבויים. "תודה שעצרת את היום שלכם מתוך ההבנה כי המאבק להשבת החטופים הוא של כולנו", אמרה דיצה, "אימא שלי חזרה אחרי 53 ימים של תופת, רעב וסכנת חיים מיידית. אבל החברים והשכנים שלה עדיין שם, 136 אנשים שהממשלה כשלה בהגנה עליהם כבר 100 ימים. נשים, קשישים וילדים כבר 100 ימים בלי תרופות, חלקם במנהרות החשוכות, חלק תחת מטוסי צה"ל שמפציצים. החטופים חזרו בעקבות עיסקה. מאז המלחמה נמשכת ואנו מקבלים רק גופות ואנשים שנרצחו. זה מה שאנו מקבלים. ל-136 אין זמן. כל יום מלחמה מסכן את חייהם. אני קוראת למנהיגינו הפסיקו להפקיר. מנהיגות מנצחת היא כזו שתחזיר את כולם בחיים עכשיו".
"אבא שלי מת בשבי"
"מצוות פדיון שבויים, הינה אחת המצוות החשובות ביותר ואף החשובה ביותר שיש". מנכ"ל המרכז הרפואי בני ציון ד"ר אוהד הוכמן, אמר בטכס שנערך בבני ציון, "מדינת ישראל חבה חובה מוסרית לחטופים והחטופות. תמונת הניצחון תהיה החזרתם בריאים ושלמים של כל החטופים. אני מתפלל ומייחל לכך כל יום".
בועז זלמנוביץ', בנו של אריה זלמנוביץ' ז"ל מקיבוץ ניר עוז בן ה-85 שנרצח בשבי, נשא דברים בטכס: "אבא שלי התגורר בחיפה עד 1955 ואז עבר לניר עוז. אבא שלי לא קיבל את התרופות שלהן היה זקוק מאז שנחטף וגסס למוות כפי שניתן היה לראות גם בסרטון שפרסם החמאס. לצערי לא יכולנו להיפרד ממנו. לפני מותו, עודד את אבי, דוד קוניו שנחטף יחד עם רעייתו ושתי בנותיו. הרעיה והבנות שוחררו ודוד נותר בשבי".
נגה גור אריה, שעבדה במשך שנים רבות כמיילדת במרכז הרפואי בני ציון, סיפרה על האחיין שלה אלון אהל הנמצא בשבי החמאס: "אלון נולד במרכז הרפואי בני ציון והוא מוזיקאי מוכשר מאוד. אנחנו סומכים עליו שהוא חזק ואנחנו מאמינים אמונה שלמה שיחזור במהרה בריא יחד עם כל החטופים והחטופות. כולם צריכים לחזור הביתה עכשיו".
מזכירת הפגייה במרכז הרפואי גבי לוי, ריגשה כששרה בטכס את השיר "הביתה". הטכס בבני ציון הסתיים בתפילה משותפת בעברית, ערבית ורוסית לשובם הביתה של החטופים והחטופות.
מחכים לעומר
בחברה הכלכלית לחיפה נערך אירוע בו נשאו דברים אסנת ומנחם גץ, שאחיינם עומר נאוטרה, בן ה- 22 נמצא בשבי חמאס.
הדודים של עומר סיפרו כי נולד וגדל בלונג איילנד ניו יורק. קיבל חינוך יהודי - ציוני. עוד מילדותו גילה תכונות של מנהיג מלידה, קפטן קבוצות הספורט בבית ספרו, פעיל בתנועות נוער יהודיות.
רגע לפני הקולג׳ החליט עומר לקחת שנה ולהגיע למכינה קדם צבאית, לאחר בירורים חבר למכינה למנהיגות בכפר הנשיא, מכינה שרובה ישראלים. עומר התנדב לצבא כחייל בודד, במסגרת גרעין צבר. עומר התגייס לשיריון. ב- 7.10 נחטף.
אסנת גץ: ״עומר אהוב שלנו - אנחנו יודעים שאתה חזק. כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך ומחכים לך כאן בישראל ובניו יורק. אבא ואמא עושים הכל להביא אותך ואת שאר החטופים הביתה עכשיו״.
קראו עוד:
אור שחף, מנכ"ל החברה הכלכלית לחיפה: "נפלה בחלקנו זכות גדולה לארח את אסנת ומנחם גץ, ולקבל הצצה ממה שעובר על משפחה שכל עולמה נחרב באותה שבת שחורה. אני מקווה שבקרוב נוכל לשבת ביחד ולשמוע את הסיפור מגוף ראשון. חייבים לעשות הכל ולהעלות מודעות בכל דרך, כדי שכל החטופים, אזרחים וחיילים יחזרו אלינו כמה שיותר מהר. מאחורי כל חטוף יש משפחה אוהבת שמחכה לו, כל חטוף הוא עולם ומלואו".
ברחבי חיפה התקיימו עוד שורה של אירועים גדולים וקטנים של אנשים וארגנים שעצרו הכל כדי לקרוא לחזרת השבויים.
עובדים בנמל חיפה יצאו לרחוב העצמאות, במרכז הכרמל התארגנות של תושבים שקראו "עוצרים, מחזירים את כולם".
ברמב"ם התקיימה עצרת גדולה בהשתתפות מאות אנשי צוות ומבקרים.
ד"ר אירית מרטיק, מנהלת השירות לפסיכיאטריה דחופה ברמב"ם ציינה בכנס: "מאה ימים הם ימי נצח, אלו מאה הימים הארוכים בתולדותינו, במהלכם נותרו בשבי 136 חטופים, גברים, נשים, צעירים וזקנים, מכל הדתות ומארצות שונות, מתחת לאדמה, בתנאים תת-אנושיים, חיים בתוך סיוט שאין כדוגמתו, הם ובני משפחותיהם היקרים. מהתיאורים המצמררים ששמענו עד כה מהמשוחררים, אין כל ספק שאנחנו חייבים לזעוק, לצעוק את זעקתם, לא לשכוח לרגע, ולא לעבור לרגע ליד פוסטר ולהתרגל שהם "שם" על הקיר".
פרופ' מיקי הלברטל, מנהל הקריה הרפואית רמב"ם: "136 ישראלים עדיין נותרו בשבי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה. 100 ימים שהם חיים בגיהינום, שבויים בידי מרצחים, ללא משפחה וללא חיים. מדינת ישראל אינה נוטשת את ילדיה, בניה ובנותיה, ולכן אנחנו קוראים מכאן שיש לחזור ולחדש שוב את המשא ומתן לשחרורם. אסור להיכנע, אסור לוותר, חייבים לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה ובמהרה. משפחת רמב"ם כולה נושאת תפילה לשלומם של החטופים, כולנו מחכים בחרדה לשמוע את החדשות ומצפים שיתאחדו עם המשפחות שלהם".
מייד לאחריו עלתה אחות מלר"ד בית החולים "ברזילי" והחל מתחילת חודש נובמבר גם רמב"ם, זוהרה קובל, שבקול רועד שיתפה את הקהל בחוויותה מיום הטבח ב-7 באוקטובר, ועד היותה אסירת תודה על שניצלה מהאסון ועל החיבוק החם שהיא מקבלת מצוות המלר"ד כאן ברמב"ם.
12 צפייה בגלריה
עצרת ברמב"ם: פרופ' מיקי הלברטל, האחות זוהרה קובל, והאחות הראשית גילה היימס
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
את האירוע חתמה תלמידת כיתה ה', לוריאן סלמן, מבית הספר יזרעליה, שבחיפה, תלמידת חוג לקיפולי נייר, אשר העניקה פרח דם המכבים העשוי כולו מנייר, לאחיה רוזן, סבו של אלון אהל, בן 22, מהישוב לבון, הנמצא בשבי חמאס כבר כ-100 ימים.
